פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      לאחר בריחת המוחות: בריחת המפעלים

      נשיא התאחדות התעשיינים שרגא ברוש מוטרד מבריחת המוחות, אך לא פחות מבריחת מפעלים אשר מעבירים את פעילות הייצור לחו"ל - איום ממשי על יכולת הצמיחה וההעסקה של המשק

      באוגוסט 2007 קיבלתי את "פרס ספין היחצ"נות של השבוע" מגיא רולניק, בגין הצפה של בעיית בריחת המוחות. המהלך הציני הוביל למהלך חיובי, שכן הוא פתח סדרה של דיונים וכתבות בעניין, ובימים האחרונים התבשרנו על המענה הממשלתי: החזרת 300 מוחות בהשקעה של 4.3 מיליון שקל למוח.

      ואולם בשנים האחרונות מצטרפת לבריחת המוחות בעיה משמעותית לא פחות - בריחת מפעלים. לפי סקר שערך אגף כלכלה של התאחדות התעשיינים בקרב 140 חברות תעשייתיות, לכ-30% מהמפעלים בישראל יש כיום פעילות יצרנית בחו"ל ומחציתם העבירו פעילות ייצור לחו"ל על חשבון ייצור בישראל. מבין החברות המקומיות שלהן אין פעילות יצרנית בחו"ל, ציינו 22% כי בכוונתם להעביר פעילויות בתוך כשנתיים, מרביתן על חשבון פעילות בישראל.

      המשמעות היא שבתוך שנתיים לקרוב ממחצית מפעלי התעשייה בישראל תהיה פעילות בחו"ל. לפי הסקר, הסיבות העיקריות לבריחת המפעלים הן הוזלת עלויות כוח עבודה, בעיית שער החליפין, כובד הרגולציה בישראל, מיסוי ממשלתי ומוניציפלי ותמריצים ממשלתיים שניתנים במדינות היעד. התעשיין הישראלי אכן פועל בסביבה עסקית מאתגרת במיוחד בהשוואה למתחריו: הוא סובל מריחוק משווקי היעד וחומרי הגלם, מרגולציה כבדה ובלתי יציבה, ממערכת נמלים בלתי יעילה, מתשתיות יבשתיות לקויות, ממצב ביטחוני לא יציב, ממס חברות גבוה בהשוואה למדינות המתחרות וממיסוי מוניציפלי כבד לצד היעדר שירותים ותמריצים שהולכים ומתמעטים.

      בתנאים אלה, אין זה פלא כי התעשיין הישראלי משפר את כושר התחרות שלו באמצעות התרחבות או הוצאת פעילות הייצור מחוץ לישראל, לסביבה עסקית ידידותית יותר. בשנים האחרונות אנו שומעים על סגירת מפעלים ופיטורי עובדים כואבים, אך כמעט שאיננו שומעים על מפעלים חדשים שנפתחים בישראל. בל נטעה, בריחת המפעלים היא תופעה חיובית עבור התעשייה הישראלית - על פי הסקר העברת הפעילות לחו"ל תרמה לשיפור בפעילות מרבית החברות בהיבטים של כושר תחרות, הרחבת שווקים, גמישות ורווחיות. עם זאת, תופעה זו היא איום ממשי על יכולת הצמיחה וההעסקה של המשק הישראלי, שכן מנוע הצמיחה הראשי של המשק - היצוא התעשייתי - מאבד מעוצמתו.

      למשק הישראלי אין יכולת להניע את הצמיחה באמצעות פעילות מסחר ושירותים, בדומה למדינות אחרות בעולם. חוט השדרה הייצורי הוא המניע את המסחר והשירותים. אם תימשך תופעת בריחת המפעלים, יש להניח שפוטנציאל הצמיחה והתעסוקה ייפגע בצורה משמעותית, במיוחד בפריפריות. התעשיינים בסקר נשאלו מה היה מתמרץ אותם להשאיר את פעילות הייצור בישראל, והתשובות אינן מפתיעות: הסרת חסמים ביורוקרטיים, הוזלת עלויות שבשליטת הממשלה, חיזוק התמריצים הממשלתיים, שמירה על שער חליפין והוזלת מיסוי מוניציפלי.

      על מקבלי ההחלטות לזכור המלצות אלה בדיוני התקציב, בוועדות תמריצים ובהחלטות על שינויים רגולטוריים, שכן בניגוד להשבת המוחות, השבת מפעל שיצא מחוץ לישראל היא כמעט בלתי אפשרית.

      *הכותב הוא נשיא התאחדות התעשיינים