לגעת באצבע האלוהים: מסלול טיולים אתגרי לרכבי שטח קשוחים

ידעתי שצריך להביא שני ספר. מה זאת אומרת שני ספר? שני צמיגי ספר. שני רזרביים. מה קשה להבין? המסלול היה מעולה. אחד היפים והמגוונים. אבל נחל מתק משמיד צמיגים. נוסעים על סלעים חדים, ומי שבא מהבית עם רכב שטח נעול צמיגי כביש - מגיע לו. אז מה, לא לצאת לטיול? בטח לצאת. אפשר לקמבן עוד גלגל ספר. אבל הכי טוב - סעו לאט, ממש לאט, בהילוך נמוך. מה יש למהר? הימים כבר מתארכים, והרי אילת באדום משגעים לקראת השקיעה. מסלול מעלה שחרות-נחל מתק-נחל עתק הוא דרומי יפהפה. המסלול דורש כמה שעות טובות ורכב שטח "קשוח", כלומר שלא רק מצויד בהנעה לכל הגלגלים ומרווח גחון מכובד אלא גם בהילוכי כוח (low).



נקודת המוצא של הטיול היא תחנת הדלק והקפיטריה של יטבתה. מאפסים את מד המרחק, שותים שוקו ופונים לכביש 90, צפונה (ימינה).



1.5 ק"מ - יורדים מהכביש לשטח, פונים שמאלה (מערבה) לדרך עפר עם סימון שבילים ירוק (מספר 20127 במפת סימון שבילים). זאת דרך עפר טובה ונוחה לכל מכונית.



מאפסים את מד המרחק.



400 מטר - הדרך מצטלבת עם דרך אחרת, מסומנת אדום (ציר הנפט, 20125). ממשיכים מערבה עם הסימון הירוק, לאורך שדרת עמודי החשמל ולעבר ההרים (ההמשך נראה היטב לעין).



3.0 ק"מ - בתוך ערוץ.



3.4 ק"מ - שלט "מעלה שחרות". בצומת מאפסים את מד המרחק. ממשיכים עם הסימון הירוק.



2.0 ק"מ - חולפים ליד הקניון (מצד שמאל) - עצירה ותצפית חובה.



2.2 ק"מ - העלייה מתחילה. מעלה שחרות הוא לא מעלה אכזרי. נכון שיש לו מין שם מיתולוגי כזה, אבל אין מה להשוות אותו עם החבר'ה ורדית, זיק ואפילו לא יאיר. אבל זה לא אומר שהוא לא יפה. מעלה שחרות הוא מעלה עקלתון (סרפנטינות), ומכאן שמו בערבית - "נקב א-דיל", מעלה הזנב.



הגובה נצבר במהירות והנוף לערבה מטמטם חושים.



מעלה שחרות הוא למעשה מעלה רגלי קדום. דרך הרכב, שבה אנחנו נוסעים כרגע, נפרצה ב-1978.



4.4 ק"מ - ראש מעלה שחרות. אנחנו בגובה של 500 מטר מעל פני הים. תצפית חובה - נוף הערבה הדרומית והרי אדום.



4.8 ק"מ - מזלג. פונים שמאלה (מערבה) עם הסימון הירוק.



5.4 ק"מ - עולים על כביש הגישה לכפר הקהילתי שחרות. מאפסים את מד המרחק. פונים ימינה, צפונה, על גבי הכביש הסלול.



4.8 ק"מ - מאפסים את מד המרחק ופונים שמאלה, דרומה, אל דרך עפר בסימון שבילים שחור (מספר 20151). השילוט הוא "ציר בקעות". לאורך הדרך קו מתח.



600 מטר - מזלג. בוחרים בזרוע הימנית, צמוד לגדר של הבסיס ולאורך קו המתח.



4.1 ק"מ - הסימון השחור מסתלק שמאלה (שביל להולכי רגל). אנחנו ממשיכים ישר, לאורך הגדר, עם סימון ירוק (20128).



5.6 ק"מ - מתעקלים לאורך הגדר עם הסימון הירוק.



5.7 ק"מ - נפרדים מהגדר, ומגיעים למזלג עם סימון ירוק וכחול. ממשיכים עם הירוק, לכיוון דרום-מערב.



12 ק"מ - באפיק של נחל שרביט.



13.2 ק"מ - צומת. מאפסים את מד המרחק. פונים שמאלה, דרום-מזרח, לעבר באר מילחן. סימון כחול (20251).



900 מטר - ליד אלה אטלנטית, אחת מארבע אלות אטלנטיות בהרי אילת. האלה האטלנטית היא עץ מאריך ימים. אומרים שהיא יכולה להגיע לגיל 1,000.



1.9 ק"מ - חניון לילה ובאר מילחן (מצד ימין). סביב פתח השאיבה יש משטח בטון מתקופת המנדט הבריטי. הבריטים שיפצו את הבאר כדי לספק מקור מים קבוע לעדרי הבדווים. המים בבאר מלוחים ולא ראויים לשתייה לבני אדם. ממשיכים הלאה עם הסימון הכחול.



2.2 ק"מ - מפגש עם סימון ירוק. ממשיכים עם הכחול שלנו.



2.8 ק"מ - בצומת המשולט פונים ימינה, מערבה, עם הסימון הירוק (20253), ולפי השילוט "נחל מתק, הר ברך".



4.0 ק"מ - לאורך קיר מצוקי, בתוך ערוץ נחל מתק. דרך צרה, סלעים חדים, עולים. מומלץ לנסוע לאט ובאופן מחושב.







5.3 ק"מ - במזלג לוקחים את הזרוע הימנית.



5.7 ק"מ - יוצאים מהערוץ. אתגר עבירות נחמד עם כמה בורות הצלבה. אחרי הגבעה פונים דרומה עם הסימון הירוק.



7.1 ק"מ - עולים על דרך המלך, דרך עפר רחבה, ופונים שמאלה, דרומה.



8.0 ק"מ - כביש סלול!



מגיעים לאנטנות שבראש הר ברך ועוצרים. ועוצרים. ומסתכלים. ומסתכלים. הנוף כאן לא נורמלי. גבוה מעל בקעת תמנע, גבוה מעל הערבה הדרומית. אחת התצפיות השוות ביותר בישראל.



ג'בל אבריק - הר הקנקן (למים, לקפה) - קיבל בעברית את השם "הר ברך". הוא מתנשא לגובה 854 מטר. זאת הנקודה הטופוגרפית הגבוהה ביותר לאורך שפת המצוקים של בקעת תמנע.



מאפסים את מד המרחק ליד האנטנות שבראש ההר, וחוזרים לאחור בדרך העפר הרחבה.



1.4 ק"מ - ממשיכים ישר בדרך המלך, צפונה.



5.2 ק"מ - צומת. ממשיכים ישר בכיוון צפון-מערב, עם הסימון הירוק (20255).



10.2 ק"מ - מפגש עם סימון שחור (שמאלה - נחל בוטם). אבל אנחנו ממשיכים ישר, דרומה, עם הירוק.



12.8 ק"מ - מאפסים את מד המרחק ופונים שמאלה עם הסימון הכחול (20360, נחל בטמים). השלט מורה: "מעלה סיירים, נחל עתק".



במזלג הסמוך פונים שמאלה עם הסימון הכחול (ציר "אלסמור" בצה"לית).



3.9 ק"מ - חגיגת נוף ההרים נפתחת: אגן נחל עתק ונחל רחם.



4.1 ק"מ - אנדרטה לזכר סרן יחיאל אמסלם, קצין צנחנים שנהרג בקרבות ברצועת עזה ביום הראשון של מלחמת ששת הימים.



7.0 ק"מ - מעלה סיירים המפורסם. המעלה נפרץ ב-1954 על ידי מחלקת הסיור של הצנחנים. לא להתרגש - מדובר בכמה מדרגות ובקצת פודרה, וחוץ מזה אנחנו עם הפנים לירידה. למרות זאת, מומלץ להיעזר במכוון חיצוני.




מי שבא מהבית עם רכב שטח נעול צמיגי כביש - מגיע לו



8.9 ק"מ - מעל קניון נחל עתק. מרהיב.



10.3 ק"מ - מפגש עם סימון ירוק. ועכשיו התפצלות: הנוסעים ממשיכים עם הכחול (20360). ההולכים ברגל עם הסימון הירוק, מזרחה, אל סדרה של מפלים וגבים (מלאים במים נכון לחורף-אביב 2010). ההליכה אתגרית. נעזרים בסולמות מתכת ויתדות שהוצבו במקום. כעבור כחצי שעה של הליכה, במרחק של כחצי ק"מ, מתחברים שוב לדרך העפר המסומנת בכחול ופוגשים את הרכב.



10.6 ק"מ - בנחל. קטע מצוקי. כאן, ממול, על הקיר הצפוני של הנחל, נראה קימוט של שכבות הסלע כעין אצבע מזדקרת בתוך הסלע. המקום קיבל את הכינוי "אצבע אלוהים".



13.9 ק"מ - קטע של נהיגת טכנית.



16.8 ק"מ - חולפים על פני חניון לילה (עמק רחם).



17.0 ק"מ - מפגש משולט של נחל רחם. מאפסים את מד המרחק ופונים שמאלה, צפון-מזרח, סימון ירוק (20330) לעבר כביש הערבה.



הדרך מושכת צפונה באפיק רחב (סימון ירוק ויש גם סימון תלת צבעי של שביל ישראל).



1.3 ק"מ - איפוס. פונים ימינה עם הסימון השחור (20331) ולמעשה עוזבים את שביל ישראל. הדרך חוצה, עולה ויורדת, רכס קטן.



800 מטר - מזלג. בוחרים בזרוע השמאלית עם הדרך הצרה ובכיוון צפון-מזרח (סימון שחור).



1.7 ק"מ - ישר עם הסימון השחור.



2.2 ק"מ - ימינה עם הסימון הירוק (20330) ואל כביש הערבה הישן.



3.6 ק"מ - צומת טי. פונים ימינה אל באר אורה.



4.3 ק"מ - כביש הערבה, כביש 90. ימינה לאילת, שמאלה לכל השאר.



למסלולי טיול נוספים - "שבילים": www.shvilim.co.il