>> החולים המאושפזים במחלקה פנימית ח' בבית החולים איכילוב ישנים. קצת לפני 6:00, שיעול של אחד החולים מהדהד במחלקה. האורות כבויים, שתי עובדות ניקיון יושבות בחדר הסגל ואוכלות מצה עם ריבה ואחות תורנית מסתובבת במחלקה. בחדר הרופאים עובר ד"ר אודי חורין על התיקים של המאושפזים החדשים במחלקה. זו לא תחילת יום העבודה שלו, אלא רק המשכה של תורנות שהחלה יום קודם לכן ב-9:00.
ד"ר חורין, מתמחה חדש יחסית שנמצא במחלקה רק ארבעה חודשים, בילה את חג הפסח בטיפול במאושפזים ובקבלת שבעה חולים חדשים, "חלקם במצב מורכב". בלילה הוא הצליח לנמנם כשעתיים על הספה בחדר הרופאים, לצדם של תיקי החולים, עמדת מחשב וכמה עלוני תרופות.
חדר השירותים הצמוד נראה כמו שאר אחיו במחלקה, מלבד פרט אחד: כוס ובה מברשות ומשחת שיניים. בכניסה לחדר תלוי לוח תורניות של המתמחים במחלקה. לכל אחד מהם יש במשך החודש כשש תורנויות שנמשכות יותר מ-24 שעות. יום עבודה רגיל מתחיל ב-7:30 ומסתיים בסביבות 18:00, אבל הכל יכול להשתנות בהתאם למצב.
"האקשן היה מוקדם יותר", מספר חורין, שבמשמרת הנוכחית ביצע שתי החייאות - אחת שהצליחה והצילה חיים, ואחת שנכשלה. "החולה היה במצב קשה".
חורין מודה: "יש לחץ וההתמודדות מאתגרת. אני בתחילת ההתמחות ומניח שככל שהניסיון גדל אתה לומד להתמודד עם זה. אנחנו לא נוטים לייחס הצלחה או כישלון בהחייאה למי שמבצע אותה. הפרוטוקול שלפיו אנחנו פועלים ברור ואנחנו מבצעים אותו ברמה גבוהה. אנחנו נוטים לייחס את זה לדברים שגדולים מאתנו, יש מצבים שבהם הרפואה לא יכולה לעזור".
"הקשיים הפיסיים זניחים"
לאחר שעבר על תיקי המטופלים מתפנה חורין לשיחה של כמה דקות, עד שיתר רופאי המחלקה יגיעו ליום העבודה. לדבריו, זהו יום שקט יחסית במחלקה, מפני שחולים רבים שוחררו לביתם כדי לבלות את החג עם המשפחה. למרות זאת, 40 החולים שנותרו מביאים את המחלקה לתפוסה מלאה - ושניים מהם אף נאלצים לשכב במסדרון. בימים אחרים התפוסה היא יותר מ-130%.
תקופת התמחות של רופא נמשכת ארבע שנים, ומתחילה לאחר שבע שנות לימודים הכוללות שנת סטאז' אחת. חורין מספר שהסטאז' היה קל יותר, "כי שם הכללים ברורים והאחריות והסמכות שלך מוגבלות. זה לגיטימי לא לדעת דברים מסוימים ואתה מחויב לאשר אצל אחרים הרבה מהדברים שאתה עושה. אחד הדברים הקשים בהתמחות, במיוחד בתורנות, הוא שאני הסמכות העליונה. אני צריך להתמודד עם 40 חולים ולתת להם את המענה הטוב ביותר".
לאחר התמחות של ארבע שנים, רופא יכול להמשיך לתקופת התמחות נוספת או להישאר בתחום הרפואה הפנימית. "בעיני זה אחד הדברים היפים במקצוע - כל הזמן יש התקדמות ותמיד יש לאן לשאוף", אומר חורין. "זה המקצוע הכי יפה שיש. הסיפוק בו הוא אדיר. אני נהנה מאוד מקבלת ההחלטות, מההתמודדות המאתגרת והמספקת ומהנגיעה המיוחדת באנשים".
בשנים הקרובות ימשיך חורין להתמחות, ובעוד 10 שנים הוא מקווה להיות קרדיולוג. "הקשיים הפיסיים זניחים מבחינתי", אומר חורין. "הקושי האמיתי הוא להתמודד עם חולה ועם המשפחה שלו, גם כשלא יודעים בהתחלה מה המחלה, ולתת את המענה הטוב ביותר מבחינה מקצועית ונפשית".
ב-7:00 האורות במחלקה נדלקים וחורין מתחיל להסתובב בין המאושפזים. קרוב משפחה של אחד מהם דורש ממנו שיגיע אליו, והוא הולך לבקרו. בין החולים החדשים במחלקה נמצאים קשיש החולה בצהבת, שהתגלה אצלו גידול בלבלב, וחולה החושש שעבר אירוע לב.
"נתקלים פה בהמון דברים - החל ממחלות זיהומיות עד לבעיות לב", אומר חורין. יש מקרים שהוא לא מצליח לשכוח בקלות, גם לא בסוף יום העבודה. "פעמים רבות העבודה ממשיכה להעסיק אותי גם בבית והמחשבות מתרוצצות. היא משאירה חותם גדול מבחינה נפשית", הוא מספר.
"אם אשן יותר מדי, אפספס את הבנות"
יתר הרופאים המתמחים מתחילים להגיע למחלקה ב-7:30, כשחורין עדיין מסתובב אצל המאושפזים. בשעה הזאת מתעוררות בביתו אשתו ובנותיו לבוקר נוסף בלעדיו. "אשתי רופאה בסטאז', כך שהיא מבינה את המציאות הזאת", הוא אומר. "ואולם ההקרבה הגדולה היא מצדה. יש משהו לא טבעי בכך שבחג היא לבד עם הילדות, ובשבת הקרובה אני שוב תורן. זה לא משהו נורמלי".
בתו הקטנה של חורין נולדה רק לפני ארבעה חודשים. "הילדות גדלות לתוך זה", הוא אומר. כשחורין יסיים בצהריים את המשמרת בת 30 השעות הוא לא ימהר להשלים שעות שינה. "אם אשן יותר מדי אפספס את הבנות לעוד יומיים".
עם זאת, חורין לא מרגיש משועבד לעבודה. "המתמחים הם אלה שעושים את רוב העבודה במחלקה. זה מקצוע תובעני, אבל יש הבדל גדול בין תובענות לעבדות", הוא מסביר. "מבחינת שעות עבודה, תנאים ושכר - שהוא יחסית נמוך - אפשר לומר שאנחנו משועבדים. אבל אני לא יכול להגיד שרוחי נופלת כי הגמול גבוה - לאו דווקא ברמה החומרית, אלא יותר ברמה הרוחנית. ההקרבה לא מבוטלת, אבל שווה את זה באופן חד-משמעי".
כשחורין נשאל לגבי גובהה המדויק של המשכורות הוא מוכן רק לומר שזה "החלק הכואב יותר". חורין מרוויח כנראה 10-12 אלף שקל בחודש, אבל לחלק נכבד מהסכום אחראיות השעות הנוספות. "החלק המביך הוא שלפי שעה אני מרוויח מעט מאוד", הוא מודה. "באופן כללי, כשאני מזמין בייביסיטרית הביתה היא תרוויח יותר ממני. די כואב לגלות שמי שלא למד ולא צבר ניסיון יכול להרוויח יותר ממני בעבודה פחות קשה".
ב-8:00 מובל למחלקה חולה קשיש חדש וחורין מקבל אותו לאשפוז. בינתיים, מתמחה ותיק יותר, עופר, "עובר על העגלה" - עגלת התיקים של החולים החדשים במחלקה - כדי לבדוק מה מצבם ואם יש צורך להזמין עבורם בדיקות נוספות. לאחר מכן חורין ויתר הרופאים עוברים בין החולים ולוקחים מהם דגימות דם, שנשלחות למעבדה.
במחלקה ארבעה רופאים ורופאות מתמחים וכן שלוש סטאז'ריות. ב-9:00 נקראים כולם לחדר הצוות לישיבה עם הרופא הבכיר, שבה נקבע מתווה הטיפול בחולים. לאוויר נזרקים מונחים ואבחנות, שחלקם מתובלים בהומור קל. הרופאים - ובהם חורין, שסימני העייפות כמעט שלא ניכרים עליו - מדווחים על החולים האחרונים שהתקבלו במחלקה ועל האופן שבו טיפלו בהם. את הישיבה מלוות כוסות שוקו ותפוזים, שהובאו כדי להיפרד מאחת הסטאז'ריות שעוברת למחלקה אחרת.
לאחר הישיבה נחלקים הרופאים לצוותים ויוצאים לביקור אצל החולים. חורין מתחיל את סבב הביקורים שלו בחדר שבו שוכבת חולה צעירה יחסית. הוא מספר כי לאחר שבישרו לה שיש חשש כי התפתח אצלה גידול בריאות היא מיהרה לצאת ולעשן. לצדה שוכבת צעירה נוספת, שהגיעה בזמן המשמרת של חורין לאחר ניסיון התאבדות. הוא שואל באדיבות מה מצבה ובודק אותה. הוא מעריך שב-13:00 הביקור יסתיים, ואז שוב ידונו הרופאים במצב החולים ויחליטו את מי לשחרר. יום העבודה שלו יסתיים ככל הנראה ב-14:00, לאחר 29 שעות.
ד"ר אודי חורין
גיל: 34 מצב משפחתי: נשוי + 2 בנות מקום עבודה: מחלקה פנימית ח', בית החולים איכילוב ותק: ארבעה חודשים שכר: 10-12 אלף שקל בחודש השכלה: תואר ברפואה מאוניברסיטת בן גוריון מגורים: תל אביב שאיפות: להיות קרדיולוג
"כשאני מזמין בייביסיטר היא מרוויחה יותר ממני"
מאת ליאור דטל
4.4.2010 / 7:12