>> לקראת סוף 2009 החלה להתפוגג הדיסקרטיות שאפפה את המגעים בין דיסקונט לפיבי על סיום הבעלות ההיסטורית של דיסקונט בבנק הבינלאומי, ודבר קיומם דלף לשוק. דיסקונט החזיק עד אז ב-26.6% מהבינלאומי, כשפיבי מחזיקה ב-54.3% ממנו.
במארס נחתם הסכם שלפיו דיסקונט ימכור את אחזקותיו בשוק. בכך נפתרה הבעייתיות שנבעה מהאחזקה שלו בבנק מתחרה, ובא לקצו הסכסוך בינו לבין פיבי.
המכירה היתה אמורה להסתיים בתחילת 2008, אך המשבר הכלכלי והירידות בבורסה גרמו לשווי השוק של הבינלאומי לרדת לרמה שנמוכה מהשווי שרשום בספרי דיסקונט. בבנק החליטו אז שאין טעם למכור את האחזקה בהפסד.
ב-2009 השתנתה האווירה בשוק המניות. מניית הבנק הבינלאומי זינקה ב-180% מתחילת 2009 עד היום. הזינוק החזיר את ההיגיון הכלכלי שבעסקת המכירה.
בתחילת 2010 סוכם בין פיבי לדיסקונט שבשלב ראשון הבנק ימכור 6% מאחזקותיו בשוק ובשלב השני הוא ימכור את אחזקותיו בתוך ארבע שנים. פיבי לא יכולה לרכוש את מניות הבינלאומי מכיוון שהיא מוגבלת בשיעור האחזקה בהוראת הפיקוח על הבנקים. עוד לפני המכירה יחלק הבינלאומי דיווידנד של 800 מיליון שקל, ודיסקונט ייהנה ממלוא חלקו בדיווידנד.
ואולם, לצד השמחה מהדיווידנד רואים משקיעי דיסקונט גורמים נוספים שיכבידו על מחיר המניה, ובעיקר את כוונת המדינה למכור את אחזוקתיה בדיסקונט, שתגרום לעלייה של היצע המניה בשוק. זו אחת הסיבות לכך שמניית פיבי עלתה ב-26.7% מתחילת 2010, ומניית דיסקונט ירדה ב-6% באותה תקופה.
הדיווידנד מהבינלאומי לא עזר למניית דיסקונט
אסא ששון
4.4.2010 / 7:30