האינטרנט דולף

>> ב-12 ביולי 2007 חגו מסוקי אפאצ'י אמריקאיים מעל פרבר של בגדד. במהלך טיסתם תקפו המסוקים מטרות על הקרקע בעזרת תותחי 30 מ"מ. התוצאה: יותר מ-12 הרוגים, בהם שני עיתונאים מקומיים של רויטרס.

התקיפה הזו, כמו תקיפות אחרות של הצבא האמריקאי, צולמה בווידאו על ידי צוות המסוק. אנשי רויטרס עשו מאמצים רבים להשיג את הצילום מכוח חוק חופש המידע, אבל ללא הצלחה. לפני יומיים קטע הווידאו התפרסם ביוטיוב. אבל רויטרס לא היתה זו שהצליחה להשיג אותו, כי אם אתר קטן בשם wikileaks (להלן כתובת מקוצרת לאתר שבו הווידאו מופיע: http://bit.ly/dnugx9).



wikileaks, שעלה לאוויר בסוף 2006, מבוסס על עיקרון דומה לזה של וויקיפדיה: הוא אוסף מידע שנתרם על ידי הגולשים. המטרה שלו: לשמש יעד למסמכים מכל הסוגים שמטרתם לחשוף שחיתויות ופעולות בעייתיות של מדינות וגופים מסחריים - תוך שמירה על אנונימיות של מוסרי המידע. בניגוד לוויקיפדיה, המידע הנשלח ל-wikileaks לא מוצג עם טעינתו כי אם מעובד ונבדק על ידי צוות האתר ומוצג רק לאחר שעבר את הבדיקות הנדרשות.



זהות מקימי האתר ועובדיו נשמרה בסוד תקופה ארוכה. אפשר להבין למה. אבל עם הזמן לא רק שהתגלה מי האנשים שמאחוריו כי אם הוא קיבל כמה פרסים חשובים, בהם מהשבועון "אקונומיסט". האתר מנוהל על ידי מועצה מייעצת של תשעה איש, בהם העיתונאים האוסטרליים ג'וליאן אסאנג'י ופיליפ אדמס.



wikileaks מנסה להתמודד עם הבעיות הבסיסיות של תחקירים: הקושי למצוא מקורות ומסמכים אמינים, הקושי למצוא מי שיש להם גישה למסמכים כאלה - וכאלה שמוכנים למסור אותו, כמו גם עם הניסיונות של ממשלות וחברות למנוע פרסום חומרים כאלה תוך שימוש בחוקים, שחלקם אף מטילים עונשים כבדים במיוחד על מוסרי מידע רגיש.



והאתר עושה זאת בהצלחה מכיוון שהאינטרנט מאפשר זאת: למסור מידע באופן אנונימי, להפיץ אותו בלא קושי ולעקוף חוקים של מדינות על ידי טשטוש גבולות גיאוגרפיים. האתר בהחלט מקשה מאוד על מי שמעוניינים למנוע פרסום של חומרים כאלה ולכן הוא מרחיב מאוד את האפשרות שחומרים כאלה יקבלו פרסום. בכל הקשור לתחקירנות - האתר בהחלט פורץ גבול חדש. הוא גם מקשה מאוד על המדיה המסורתית להתחרות בו.



wikileaks זקוק למימון כמובן. אמנם כל מי שמעורב בו עושה זאת בהתנדבות, כולל העובדים הקבועים, אבל עדיין התקציב שלו נאמד ב-200 אלף ליש"ט בשנה. בסוף ינואר האתר ירד מהאוויר בגלל מחסור במקורות מימון ואולם זמן קצר לאחר מכן, אחרי שגויס הסכום הנדרש, עלה שוב לאוויר.



אבל האיום הגדול עליו הוא מצד ממשלות, שכן בניגוד לגופים עסקיים, אלה גם יכולות לחוקק חוקים וגם יכולות לנקוט אמצעים חריפים כדי למנוע פרסום של חומרים כאלה. גוף אחד כזה הוא ממשלת ארה"ב. לפני שלושה שבועות ביצע משרד ההגנה האמריקאי, הפנטגון, צעד לא שגרתי והוסיף את שמו של אתר אינטרנט קטן לרשימה של אויבים המאיימים על ביטחונה של ארה"ב - לא פחות. ביום שני התברר למה הפנטגון נקט בצעד הזה, למה הוא חסר תועלת ולמה בוודאי נשמע עוד מ-wikileaks.



-



הבלוג של נתן ליפסון: http://media.cafe.themarker.com