בניגוד ליוון - האירים מוכנים לספוג את צעדי הצנע

>> הדבר הכי מדהים שאפשר לשמוע מהאירים כיום הוא חוסר הגעגועים לזמנים הטובים. "היה טוב, וטוב שהיה", הם מסכמים את התקופה שבה התעשרו, בנו בתים גדולים ונסעו לחופשות בחו"ל. נדמה שהלך הרוח השורר הוא "חבל שנסחפנו, עדיף היה להישאר צנועים". בני ה-40 פלוס זוכרים את המשבר הכלכלי הקודם, והם חושבים שהוא היה גרוע בהרבה. הנכונות שלהם לספוג את צעדי הצנע מפתיעה לנוכח הכותרות על המחאות האלימות ביוון.

הדבר החשוב ביותר שמספרים האירים הוא הלקחים שהפיקו מהמשבר. הלקחים צורבים, אבל מאלפים לא פחות מלקחי ההצלחה שלהם, שצוטטו מנהיגים בישראל במשך שנים. אם האירים היו משננים היטב את ספר בראשית, הם היו יודעים שבשנים השמנות כדאי לאגור את התבואה. אירלנד אמנם נהנתה מעודפים תקציביים, אבל היא לא אגרה אותם בחסכנות רבה כמו שעושים, למשל, הנורווגים.



האמונה שהזמנים הטובים יימשכו ללא קץ (הפרכתה היא עוד לקח מאלף) גרמה להם להוריד מסים, להעלות שכר לעובדי הציבור ולהקטין את בסיס המס. לקח חמור נוסף הוא שאין תחליף לרגולציה קפדנית, ושהיא חשובה במיוחד בזמנים הטובים. רגולציה טובה היתה יכולה למזער את נזקי המשבר במידה רבה.



הדבר הכי מסקרן הוא מה יעלה בגורלה של אירלנד. המדינה בחרה במדיניות צנע - קיצוצי תקציב קשים והעלאת מסים - בניגוד לארה"ב ובריטניה, שבחרו במדיניות תמריצים - הגדלת תקציבים והזרמת כסף לכלכלה. הצנע עלול להיות בעל השלכות קשות בטווח הארוך, מזהירים כלכלנים, אף שהדעה המקובלת היא שהוא פתרון נכון עבור כלכלה קטנה ופתוחה כמו אירלנד.



גורם נוסף שחותר תחת מאמצי הצנע הוא הסיוע לבנקים. ייתכן שבדיעבד אחד הלקחים הגדולים מהמשבר יהיה שצריך לתת לבנקים לקרוס, ולא להציל אותם תוך סיכונה של קופת המדינה.