>> שלושה שבועות עברו מאז אישור הסדר הנושים של חברת אפריקה ישראל על ידי השופטת ורדה אלשיך, ועו"ד עמית פינס, שייצג את אפריקה, יכול סוף-סוף להתרווח בסיפוק בכיסאו ולסכם במבט לאחור את חצי השנה האחרונה בחייו, שלדבריו "היתה כולה אפריקה".
"בתיק הזה כל מה שיכול היה להשתבש - השתבש", מסכם פינס את ההליך המשפטי המורכב והמאתגר שאותו ליווה באופן צמוד. "שום דבר לא היה קל. אמנם בסוף הדרך התיק הגיע להסדר מוסכם, אבל עד אז כל אחד התמקד בלהוציא את הנשמה לכל היתר".
הסדר הנושים של אפריקה ישראל, שבשליטת איש העסקים לב לבייב, הגיע לפתחו של בית המשפט לפני כחצי שנה, לאחר שלבייב הודיע בסוף אוגוסט 2009 כי אפריקה לא תוכל לעמוד בהתחייבויותיה ארוכות הטווח. ההסדר, בהיקף של 8 מיליארד שקל, היה הגדול בתולדות המדינה. ההכרזה של לבייב הגיעה חודשיים לפני שהחברה היתה צריכה לשלם למחזיקי אג"ח מסדרה ט' כ-550 מיליון שקל. מחזיקי אג"ח ט' היו מהמתנגדים העיקשים ביותר להסדר הנושים, שעלול היה למנוע מהם לקבל את מלוא כספם. אליהם הצטרף בית ההשקעות פסגות, שהציג קו לוחמני יחסית במו"מ שניהלה אפריקה ישראל עם נציגות הגופים המוסדיים.
השופטת אלשיך מבית המשפט המחוזי בתל אביב, שמתחה ביקורת חריפה על לבייב בתחילת הדרך ובמהלכה, אישרה את ההסדר ואף שיבחה את לבייב באותה הזדמנות. עורכי דין נוספים שהחזיקו באג"ח של אפריקה באופן פרטי הצטרפו לדיונים המשפטיים והעלו טענות משפטיות שונות ומשונות.
בסופו של דבר הסכימו הנושים כי תתבצע הנפקת זכויות של כ-400 מיליון שקל, כשמתוך סכום זה יזרים לבייב 300 מיליון שקל. מחזיקי האג"ח קיבלו כ-33% ממניות אפריקה ישראל, 17.7% ממניות אפי פיתוח ו-16% ממניות אפריקה נכסים.
בעקבות המלחמה של פינס בעבור אפריקה ישראל, דווקא בית ההשקעות פסגות, שהיה "האויב המר" מצדו השני של המתרס, שכר באחרונה את שירותיו של פינס בהליך משפטי שמנהל בית ההשקעות בנוגע להסדר החוב של חברת אנגל משאבים.
מנטליות של כלב רועים
פינס, ראש מחלקת חדלות הפירעון במשרד וקסלר, ברגמן ושות', החל לעבוד עם אפריקה ישראל ישירות רק לפני כחצי שנה. המשרד שבו הוא שותף אמנם ליווה את אפריקה מיום הקמתה, אך החברה לא נזקקה עד אז לשירותי מחלקת חדלות הפירעון שבניהולו.
פינס מספר כי התיק התובעני השפיע דרמטית גם על חייו האישיים: "ישבתי במשרד בשבתות, הייתי מוטרד. בדרך כלל אני לא לוקח עבודה הביתה. אני מתחיל להיות מודאג בענייני עבודה רק בבוקר כשאני מתגלח, אבל אפריקה היתה כל הזמן בראש. חמישה ק"ג עלה לי ההסדר הזה. זה גזל ממני פעילות ספורטיבית של שבתות וימי שישי. כל הזמן חשבתי לאיפה התיק הזה הולך, אם זה לפי התוכנית או לא, איך מתמודדים עם האתגר הבא. זה היה תיק גדול, מורכב ומסובך".
בדצמבר 2009, בעיצומם של ההליכים המשפטיים, טס פינס עם ילדיו לסוף שבוע ארוך בלונדון, לרגל יום ההולדת של בנו הבכור. כמה ימים לפני הטיסה העביר לבייב 670 מיליון שקל לבנקים הנושים, כחלק מהליך אישור הסדר הנושים, כדי שהבנקים יאשרו את ההסדר שגובש קודם לכן עם נציגות הגופים המוסדיים.
אחד מעורכי הדין שייצג את עצמו כמחזיק אג"ח של אפריקה התרעם על העברת הכסף לבנקים, והגיש את התנגדותו בטענה כי מדובר בהעדפת נושים.
השופטת אלשיך פירסמה בעקבות כך החלטה שבה שלחה מסר זועם ללבייב בציינה "על מבקש הסדר (הכוונה ללבייב, ה.ר) לעמוד בחובה מוגברת של הגינות ותום לב כלפי הנושים. במסגרת זו, לצעדים הנראים ככאלו שאינם מתיישבים עם חובה מוגברת זו עשויה להיות השלכה על שיקולי בית המשפט בבואו לשקול את הצעת ההסדר".
פינס, שעבד על התיק יחד עם עוה"ד אורי ברגמן ועופר ינקוביץ, שמע על ההחלטה בעודו מסייר עם בנו במוזיאון בבריטניה. "הבן שלי סקרן גדול, שואל שאלות, ואני בבלקברי עונה למיילים מישראל, מנסה לפתור את הבעיה", אמר. "זו מנטליות של כלב רועים. אין ממש מה לעשות, אבל תמיד צריך לדאוג שאין כבשה תועה. להיות עם עין ואוזן פקוחה גם כשישנים. לא יכולתי לעזוב תיק מהסוג הזה לבד לרגע. בכל רגע נתון הייתי צריך לדעת לאיפה כל אחד הולך, מה הוא עושה".
עם זאת, הוא מוסיף כי מבחינה משפטית אפריקה שמרה על איפוק. "אסור לנסות לתקן יותר מדי, לפעמים צריך להניח לדברים. לא לגרום לכל הגורמים להתחפר בעמדות, אלא לתת לעניין לשכוך. אם אתה מסביר יותר מדי אתה נהפך למתנצל הלאומי".
אולי אם מלכתחילה הייתם מציעים יותר לנושים, לא הייתם צריכים להתנצל?
"אם היינו יכולים לתת עוד קצת לא היה צריך הסדר. ההסדר כל כך קרוב למה שהיה אמור להיות משולם אלמלא ההסדר. מבחינת הפער בין החוב המקורי, שהיה כ-8 מיליארד שקל, לבין הסכום שאפריקה התחייבה לשלם במסגרת ההסדר, שבהערכה גסה הוא 85%-92% מערך החוב, זה חסר תקדים. התספורת היתה קטנה. חלק התייחסו אליה כהשתלת שיער. זה הסדר טוב מאוד למחזיקי האג"ח".
מה השתבש מבחינת אפריקה ישראל במהלך גיבוש הסדר הנושים?
"לא צפינו את העוצמה של הרגשות השליליים בתקשורת. חשבנו שההצעה שלנו תתקבל בהערכה, אבל בהתחלה היתה מתקפה מאוד חזקה. חשבנו שיעריכו את האחריות שגילינו. חלק מהאנשים התייחסו לאפריקה כשודדים שבאים לקחת כסף מיתומים ואלמנות. זה היה די מאכזב ולא מוצדק. בסך הכל החברה יכלה להתנהג בפחות אחריות ושיקול דעת.
"עניין נוסף הוא הדיונים הראשונים בבית המשפט. לא ציפינו שישלחו אותנו להמשך מו"מ אלא חשבנו שיהיה דיון, תהיה החלטה וזה ייגמר. חזית אחרת היתה רשות ניירות ערך, שהלכה אתנו לחומרה לכל אורך הדרך. בכל דבר שניתן הם הקשו. הכל היה by the book לפי הגרסה המחמירה".
סימולציות ללבייב
פינס מספר כי "לפני הדיון הראשון הכנו את לבייב באופן מאסיבי לחקירה בפני השופטת. היתה בקשה שהגישה סדרה ט' לחקור את בעל השליטה. זו נראתה לנו בקשה סנסציונית, אבל היה צריך להיערך לכך. עשינו סימולציות, הכנו אותו לאפשרות שיצעקו ושישאלו אותו שאלות לא נחמדות". בסופו של דבר לבייב לא נחקר.
מה היתה האסטרטגיה המשפטית שלכם בתחילת ההליך המשפטי?
"תיק בסדר גודל כזה הוא שילוב של תכנון ראשוני עם תגובה שוטפת למציאות המשתנה. הגענו לאיפה שרצינו להגיע בלוח הזמנים שצפינו, ואולי בלוחות זמנים שהקדימו את מה שצפינו. יצאנו לדרך עם תשתית שכללה הצעת הסדר. אני לא חושב שהמרחקים היו גדולים בין נקודת המוצא לנקודת הסיום. המשא ומתן הביא את הנהלת החברה לתת יותר ממה שהתכוונה, אבל בפערים סבירים. ההבדלים היו בשוליים.
"ההסדר כלל חמישה מרכיבים: מזומן, אג"ח טווח קצר, אג"ח לטווח ארוך, מניות של חברת אפריקה ומניות של חברות בנות. בכל אחד מהמרכיבים נתנו יותר ממה שהצענו מלכתחילה. מה שחשבנו שהוא אטרקטיבי ויהיה לנו קשה לתת, נתפש אצל אנשים כפחות אטרקטיבי ממה שחשבנו. זה לא שינה את החשיבה שלנו, ואיפשר לנו לתמרן בתמהיל המרכיבים. סך הכל היה מו"מ קשה, הרבה רעש ומהומה, לחץ, טענות ותקשורת עוינת. אבל בשני עברי השולחן ישבו אנשים רציונליים, על כס השיפוט יש אדם רציונלי, היה ברור שכל צד מנסה למצות את המו"מ, אבל אי אפשר לחרוג מהגזרה כי החברה תידרדר לפירוק וזה יהיה רע לכולם".
במהלך הדיונים בבית המשפט איימתם שאפריקה על סף חדלות פירעון. היה שלב שבאמת חשבתם שהחברה תלך לפירוק?
"היו כמה נקודות משבר, אבל בשום שלב לא חשבנו שנלך לפירוק. ברגע שהשופטת אמרה שאף אחד לא רוצה פירוק, הנושא הוסר מהפרק. זו היתה הנחת העבודה שלנו: שסדרה ט' תילחם בכל כלי הנשק שעמדו לרשותה, אבל אם הם יפעילו את נשק הפירוק הם יישארו בלי כלום, כי בפירוק כולם יקבלו באופן שווה -גם הם.
"מצד אחד היה לנו כוח רב יותר כי ידענו שלא יהיה פירוק. מצד שני ביקשנו הסדר. לא הגיעה לנו זכות שבדין. היינו במצב של מישהו שמבקש משהו. במו"מ חייבים להקפיד על החוסן ולא לעבור על קווים אדומים".
מה היו הקווים האדומים שלכם?
"לא להתפתות לתת התחייבות שספק אם החברה תוכל לעמוד בה. המטרה היא שהחברה תמשיך להתנהל כעסק חי ותצליח להחזיר חובות. גם הנושים היו צריכים להקפיד לא להציב דרישות ולקבל התחייבויות שהחברה לא תוכל לעמוד בהן. נקודת האיזון היא לתת מקסימום לנושים, אבל לדאוג שהחברה תוכל לעמוד בהתחייבויותיה. היכולת לאתר את הנקודה הזו במו"מ מרובה גורמים היא משימה מורכבת".
האם מבחינתך היתה נקודת משבר אמיתית במו"מ עם המוסדיים?
"ברטרוספקטיבה קל להגיד ששמרנו על קור רוח ושידענו שהמו"מ יתכנס להסדר כי אין ברירה. במהלך הדרך היו הרבה רגעים מאוד קשים. למשל, אותו יום חמישי בלילה בנובמבר, כשהיתה הישיבה הלילית שבה הושגה הסכמה על מתווה ההסדר עם הנציגות. הלכנו לישיבה ההיא ולא ידענו מה תהיה התוצאה שלה. לישיבה הגענו מאוד פסימיים. העמדות נראו רחוקות ולא ניתנות לגישור. פסגות הציגו קו נוקשה. לא ידענו איזו גישה תתקבל ולא היינו בטוחים שהערב יסתיים באופן חיובי. בחמש בבוקר קיבלנו טלפון שהגיעו להסכמות. עד שהגענו לשם, היה קשה. הלכתי עם איזי כהן (מנכ"ל אפריקה ישראל, ה.ר), הייתי בתחילת הישיבה וחזרתי למשרד. לפעמים נוכחות של עורכי דין לא מסייעת. לא צריך להפריז בחשיבותם. בניגוד למה שעורכי דין חושבים על עצמם, לפעמים תרומתם היא בהיעלמותם מהזירה".
מה עשית במשרד בזמן שמתנהל המו"מ? לא הרגשת צורך לדעת מה קורה?
"שיחקנו סוליטר", הוא מחייך. "ישבנו במשרד כל הלילה והזמנו פיצות. עורכי דין חייבים להבין שיכולת ההשפעה שלהם על מהלך העניינים מוגבלת. לפעמים גם יש תסכול בלשבת בדיונים בבית המשפט. אתה מדבר עשר דקות ואז שומע עורכי דין אחרים, ולא תמיד אלה דברי טעם. כל אחד מרגיש רצון להתבטא בתיק כזה, ואתה חווה תסכול. אבל אתה צריך לשחק את המשחק".
מה היתה הנקודה החשובה ביותר בעבור לבייב, שעליה הוא לא היה מוכן להתפשר?
"אני בטוח שהיו, אבל אני לא זוכר מהן".
האם להערכתך אפריקה ישראל ולבייב הפיקו לקחים מהמשבר שאליו נקלעו?
"אני בטוח שכן. משברים הם קשים, אבל הם התמודדו עם המשבר בצורה יוצאת מהכלל. זה משבר של ההנהלה יותר משל לבייב. אולי לבייב נפגע מבחינה תדמיתית, אבל הם עמדו במשבר בחוסן ובכבוד. הלקח הוא להשתדל לא להגיע למשבר, אבל לפעמים זה לא תלוי בך. בכל זאת, דברים קרו בעולם".
הדו"חות השנתיים של אפריקה שהוגשו לבורסה לפני כשבועיים לימדו כי עלות שכרו של מנכ"ל החברה ב-2009 היתה 6.37 מיליון שקל. מה דעתך על שכר הבכירים באפריקה?
"אין לי דעה על זה".
מה היה השכר שלכם בעבור גיבוש ההסדר?
"לא אתייחס לכך. רק אומר שהפרסום על שכר היועצים לפני כארבעה חודשים על 'איך אפריקה מפוצצת כספים על יועצים' היה מוטעה. חלק הארי מהסכום שפורסם הוא לא הוצאות של אפריקה עבור הוצאותיה שלה, אלא הוצאות על יועצים של הנציגויות שאפריקה היתה צריכה לממן: היועצים המשפטיים והכלכליים, אנשי יחסי הציבור של הנציגות והנאמנים שאפריקה לפי שטר הנאמנות צריכה לממן".
"כל מה שיכול היה להשתבש בדרך להסדר באפריקה ישראל - השתבש"
מאת הילה רז
8.4.2010 / 7:02