הגז לא פותר את הסיכונים הפוליטיים של הנפט

>> הגז הטבעי אמנם תופס נתח משמעותי יותר בענף ייצור החשמל בעולם, אך לא פוטר בהכרח את השווקים מן הדאגה המרכזית שלהם בעשור האחרון: ביטחון האספקה.

היעדר גיוון מקורות אנרגיה הביא את מדינות העולם כבר בעבר ליצירת תלות פוליטית, כלכלית וביטחונית מסוכנת ביצואניות הנפט הגדולות - תלות שרישומיה ניכרים עד עצם היום. ואולם מבט חטוף על המתרחש כיום בשוק הגז הטבעי בעולם מגלה כי גם בשוק זה התמונה אינה שונה.



60% מעתודות הגז הטבעי בעולם מרוכזות בשלוש מדינות בלבד: רוסיה, קטאר ואיראן. 90% מהגז שצורכת מזרח אירופה מגיע מרוסיה. 25% מהגז הטבעי בצורת lng (גז טבעי נוזלי) מגיע מאלג'יריה, ניגריה וקטאר. בישראל, השוק המקומי צורך 40% מהגז שלו ממצרים.



הריכוז הגדול הזה של משאבי הגז הטבעי נותן בידי הספקיות כוח פוליטי אדיר. רוסיה מונעת בעזרתו מאוקראינה מלחבור למדינות המערב. מועמר קדאפי, שליט לוב, מרשה לעצמו להשפיל את שווייץ, התלויה בגז שהוא מייצא לה; ומצרים מצליחה לפתוח חוזים חתומים מול צרפת, ספרד וישראל, התלויות באספקה ממנה.



כך, למרות החשיבות שיש לגז הטבעי בהפחתת פליטות מזהמים, הענף הצומח ביותר היום בשוק האנרגיה בעולם הוא דווקא זה של אנרגיית הרוח (30% מהשוק), המאפשרת ייצור חשמל עצמי, נקי וזול יותר.



החשש מהתלות הביטחונית רלוונטי, כאמור, בייחוד למשק הישראלי, שבקיץ שעבר שבר תמהיל צריכת האנרגיה שלו שיא היסטורי, עם שיעור של 40% של אנרגיה המופקת מגז טבעי. זאת כאשר המשק הישראלי נשען על שתי ספקיות: שותפות דלק ונובל אנרג'י ו-emg המצרית. שיעור זה הוא כבר כיום מהגבוהים בעולם, אך הוא צפוי עוד לעלות ולהגיע בתוך ארבע שנים ל-50%-60%. בהיעדר תחנת כוח פחמית נוספת באשקלון באמצע עשור זה, יגיע ב-2018 שיעור ההישענות של המשק הישראלי על גז טבעי ל-70%. תמונת מציאות זו מדירה כיום שינה מעיני קברניטי משק האנרגיה בישראל וחברת החשמל.