>> ספק אם השנתיים האחרונות בשוק ההון הישראלי היו נראות כפי שנראו ללא מהפיכת התקינה החשבונאית.
ברבעון הראשון של 2008 נפל דבר בשוק ההון. החברות הציבוריות בישראל נדרשו לשנות את התקינה החשבונאית שלפיה הן פועלות, ולהתחיל לערוך את דו"חותיהן הכספיים לפי התקינה החשבונאית הבינלאומית - ifrs.
שנתיים אחרי, אחד האנשים שיכולים לברך על המעבר הוא רואה החשבון שלומי שוב, שזיהה את ההזדמנות הטמונה בהיערכות החשבונאית המחודשת של שוק ההון הישראלי.
שוב, המשמש מנהל תוכנית הלימודים בחשבונאות במרכז הבינתחומי הרצליה, מייעץ לחברות רבות במשק הישראלי בנושאים חשבונאיים. הוא הוציא ספר בנושא בשם "חשבונאות פיננסית חדשה - 2010 ifrs".
שוב ואחרים רואים בתוך כללי החשבונאות התמימים של ה-ifrs תפישות מהפכניות ומרחיקות לכת. למרות הביקורת הקשה - הוא משוכנע ברווח של שוק ההון מהמעבר לתקינה החדשה, גם אם בעיניו המערכות הישראליות הרלוונטיות לתחום נשארו מפגרות מאחור. הוא מזהיר כי שלב 2 של ה-ifrs הולך להיות מהפכני יותר.
"זה שינוי שקשה לבחון בטווח של שנתייים. אם היינו רוצים לבחור תקופה לתחילת יישום תקינה חדשה כזו בוודאי לא היינו בוחרים בתקופת המשבר. עם זאת, עדיין לדעתי המרוויח הגדול בסופו של דבר יהיה שוק ההון", הוא אומר.
יש הרבה ביקורת על ה-ifrs. ביקורת מרכזית נוגעת לעליות והצניחות החדות ברווחי חברות הנדל"ן בגלל השערוכים. ראינו את זה באפריקה ישראל - שדיווחה בסוף 2008 על ההפסד הגדול בהיסטוריה של חברה ישראלית - 4.8 מיליארד שקל - לאחר רווחים גדולים ב-2007.
"גם אם חברה רושמת ברבעון אחד אפסייד גדול וברבעון אחריו דאונסייד גדול - בגלל ה-ifrs השקיפות השתפרה. המציאות היא תנודתית, והחשבונאות לא צריכה להחביא אותה מתחת לשטיח".
צריך לספר הכל
"הורגלנו לתקינה מבוססת-כללים. ב-ifrs אין לך את זה. ה-ifrs בא ואומר "אני שפה של הכלכלה", ועל כל מה שקורה בעסקים צריך לספר. לדוגמה: חברה באה וקונה חברה אחרת ומקבלת אופציה לקנות עוד מניות בחברה. לפני ה-ifrs לא טיפלו בזה. כעת את האופציה צריך לתמחר בשווי ההוגן. ה-ifrs אומר: "'יש אירוע? שקף אותו בדו"חות הכספיים!'"
"בעיית היישום הגדולה היא שחלק גדול מהמדווחים ומרואי החשבון מיישמים את ה-ifrs שהיא תקינה מבוססת-עקרונות וזה כל המשמעות שלה, באוריינטציה של תקינה מבוססת-כללים שאליה הם רגילים. ככה לצערי אנחנו ממשיכים במקרים רבים ללמד את הסטודנטים הטריים שלנו.
"יצא שבשנתיים הראשונות של ה-ifrs חטפנו את המשבר החריף הזה. זהו מצב קיצון. הגענו למצב שבמדינות כמו במזרח אירופה לא מתבצעות עסקות מכירה, וקשה לאמוד את השווי ההוגן של הקרקעות והנכסים שם. כשאין עסקות אמת - רמת האמינות של השווי ההוגן יורדת. זו לא בהכרח השעה הנכונה לבחינה".
אם לא היינו עוברים לשיטה החדשה - איך היו נראות השנתיים האחרונות?
"לולא ה-ifrs לא היינו רואים בדו"חות את עוצמת המשבר. היות ולפי שיטת העלות (שבה לא מתייחסים לשווי הנכס בכל רגע נתון - נ"ב) היית רושם את הנכסים לפי הערך ההיסטורי. השאלה היא מה עדיף לתת למשקיע, את התנודות האלה - או לא.
"ב-ifrs אנחנו מקבלים מסך עם רזולוציה גבוהה יותר, שבו אתה יכול לראות גם את המסיבות וגם את ההלוויות. אני מעדיף ככה מאשר מסך מטושטש שמסתיר את המציאות".
זה יכול לגרום לתנודתיות לא בריאה במחירי המניות.
"אני לא חושב שזה משהו רע. ברגע שיורדים לרזולוציה כזו, פותרים את בעיית המידע האסימטרי בשוק, שהיתה כל השנים. ב-ifrs כל מידע שיכול להשפיע, גם אם בעקיפין, זורם במהירות לכל השוק. בכל מקרה המוסדיים היו מנסים להגיע למידע הזה. אז הם היו עושים עוד שיחת ועידה. להציג מידע רלוונטי יותר ולא מדויק ב-100% עדיף מלא להציג מידע בכלל.איזה ענף הושפע הכי הרבה משינוי התקינה החשבונאית?
"עד כה אין ספק שענף הנדל"ן הושפע הכי משמעותית מה-ifrs. מצד אחד הנדל"ן המניב הציף ערך לחברות דרך השווי ההוגן שעלה בעקבות התקינה החדשה; מצד שני הנדל"ן היזמי של הקבלנים הבונים איבד ערך רב וגרם להפסדים כבדים לחברות. זה עוד כלום. תפישת המימוש הרעיוני שמיושמת החל מתחילת 2010 הולכת לעשות נסים בדו"חות של חברות האחזקה".
כולם הרוויחו? אף אחד לא הפסיד מהמעבר?
"למנהלים היה יותר נוח עם השיטה הישנה. שם התאפשר להם לקחת פחות אחריות. בגלל הרזולוציה הגבוהה, כל משקיע ששם כסף בעקבות המסמך שהם חתמו עליו - יכול לתבוע את הדירקטור.
"לדוגמה, אם יבואו משקיעים ויגידו שחברה מסוימת הציגה להם מיצג שווא של שווי הוגן בעת ההנפקה אז יהיה אפשר לתבוע אותה (כללי החשבונאות הישנים לא איפשרו למשקיעים לקבל מיצג מדויק של השווי ההוגן - נ"ב). כשחברה מגייסת לפי ה-ifrs זה מחייב את ההנהלה למה שמוצג בפני המשקיעים. המנהלים עדיין לא הפנימו את המשמעות של זה".
"הדירקטור חותם על השווי ההוגן ויש לו אחריות אדירה. להיות היום דירקטור בחברה ציבורית זו אחריות כבדה. כל משקיע ששם את הכסף על סמך מסמך שהוצג בתקינה החדשה - יכול לתבוע את הדירקטור שאישר את הדו"חות הכספיים. סביר שאחת הסיבות לזינוק שרואים במחירי הביטוחים לאחריות אישית ובביטוחי הדירקטורים, טמונה ב-ifrs האחריות של נושאי המשרה עלתה פלאים בשנים האחרונות".
הרוב עדיין לא הסתגלו
לשוב יש ביקורת על מערכות שלא הסתגלו עדיין לתקינה החדשה.
"זה לא רק הדירקטורים. התחושה שלי לגבי הרבה מערכות היא שהן ממשיכות לעבוד כמו בסרט מצויר, שבו הדמות מגיעה לתהום וממשיכה - לרוץ קדימה באוויר בלי לשים לב שהקרקע מתחת לרגליים נעלמה".
האם החברות בישראל הצליחו להתמודד עם השינוי?
"חוץ מקבוצות שליטה מסוימות עם מודעות חשבונאית גבוהה - חלק גדול לא הסתגל לשינוי - לא מבחינה מהותית ולא ברמה הטכנית".
השאלה היא האם המערכות של החברות יכולות לעמוד בסטנדרט כזה גבוה של תקינה חשבונאית. התחושה שלי היא שרשות ניירות ערך נתנה לחברות בשנת היישום הראשונה זמן ללמוד את הנושא, וכעת היא נכנסת יותר לעומק ולא מוותרת. ניתן לראות השנה יותר ניסוחים מחדש ותיקונים של דו"חות (restatments). הכל נמצא עדיין בתקופת למידה. גם האקדמיה עדיין לא בדיוק שם".
"חברות צריכות להגדיל את מערכות הכספים שלהן ואת העלויות. לא יכול להיות שסמנכ"ל כספים של החברה או חשב לא מסוגלים להתמודד בעצמם עם הסוגיות החשבונאיות. נגמרה התקופה שבה החשבונאות היתה נחלת רואי החשבון בלבד".
ומה עם חברות שלא יכולות לעמוד בעלויות?
"חברות שלא יכולות להרשות לעצמן את סטנדרט הדיווח הזה - שפשוט לא יהיו ציבוריות. ולא יגייסו כסף מהציבור.
"ה-ifrs קיים, אבל כל המערכות מסביב לא תומכות בו. המשקיעים אדישים וכך גם הדירקטורים בחברות. הם התמנו בעבר וממשיכים מכוח האינרציה. לא כולם עשו את הסוויץ' בראש. הם לא מבינים על מה הם חותמים.
"בעבר, ברוב החברות, רואי החשבון המבקרים הם גם אלה שהכינו את הדו"חות הכספיים. רואי החשבון היו חלק מהחברה. צריך להבין שב-ifrs התפישה העקרונית היא שמדובר באחריות מלאה של ההנהלה. מצופה מההנהלה להפעיל שיקול דעת.
ומה עם הגופים הרגולטוריים בשוק, איך הם מתמודדים?
"בישראל אנחנו לא מוכנים ל-ifrs לא בפרקטיקה, לא באקדמיה ולא ברגולציה. ייקח 10 שנים עד שנהיה מוכנים לזה ונפנים את כל ההשלכות. כל המערכות צריכות להתאים את עצמן לתקינה החשבונאית הזו: מס הכנסה, החברות, המערכת המשפטית. הנה כבר עכשיו קיימת הצעת חוק לתיקון ס' 302 לחוק החברות, שתסמיך את שר המשפטים לקבוע כללים ליתרת העודפים שמהם יחולק הדיווידנד, ואולי כך תימנע הבעייתיות שקיימת היום בחלוקת דיווידנד מרווחים רעיוניים. אך הבעיה היא שאלה תהליכים ארוכי טווח ויש סוסים שכבר ברחו מהאורווה.
"השינוי בהתנהלות צריך להגיע משוק ההון - וזה לא קורה. צריך שהמוסדיים יהיו יותר אחראיים. זה סוג של מעגל שוטים. צריך לתגבר את ההבנה החשבונאית בעקבות ה-ifrs אצל כל הגופים - גם אצל המוסדיים. החשבונאות לא שייכת רק לרואי חשבון. היא שייכת לכולם, גם לחברות וגם לרגולטורים. רואי החשבון הם בסך הכל השופטים של החשבונאות.
"ה-ifrs תפס את רשות המסים עם המכנסים למטה. כשראשי הרשות היו עסוקים בחקירות נגדם. ראשי הרשות היו עסוקים בחקירות נגדם - ולא התפנו לזה. פתאום הגיע מועד הגשת הדו"ח השנתי - והם היו צריכים לומר מה היחס שלהם ל-ifrs. אז הם החליטו שהם עדיין בוחנים ואמרו 'אנחנו נשארים בתקינה הקודמת'. זה המצב עד היום".
"מכיוון שהם לא היו מוכנים, אז הוציאו ברשות המסים לחברות רשימה של תקנות לפי התקינה הישנה. כעת החברות מדווחות לפי שני בסיסים: אחד למס הכנסה ואחד לבורסה. זה מגוחך. אין אופטימיזציה של החשיבה המיסויית. יש כאן הפסד כספי: אם ברשות המסים היו נערכים כמו שצריך - הם היו יכולים לגבות בשנתיים האחרונות יותר מסים.
ה-ifrs לא נולד בישראל. איך התקינה הזו מתמודדת עם הבעיות הייחודיות שלנו?
"יש גם עיוותים ב-ifrs. זוהי תקינה שלנו אין השפעה עליה. יש פוליטיקה עולמית ב-ifrs, ולא קשובים שם לשוק הישראלי. לדוגמה, כל התופעה של המוצרים הצמודים למדד בישראל; אצלנו זה בגלל הטראומה שהיתה בשנות ה-80 (האינפלציה הגיעה אז בישראל למספרים תלת-ספרתיים - נ"ב). אבל בחו"ל אין את ההצמדות האלה.
"יש לזה השלכות. ב-ifrs מסווגים כתבי אופציה שצמודים למדד כהתחייבויות פיננסיות ולא כהון, וזה בניגוד לכתבי אופציה שלא צמודים למדד שמסווגים כהון. כעת מה קורה בחברה שנמצאת בבעיות? מחיר המניה שלה יורד ואיתו גם השווי של כתבי האופציה שלה. מכיוון שהם מסווגים כהתחייבויות פיננסיות זה אומר שגם ההתחייבויות של אותה חברה קטנות בשל כך. כך, למרבה הפלא, רושמת החברה רווח בעקבות הבעיות שלה. זה מצב אבסורדי. דוגמה כזו היא אוסיף של ימי גאידמק - שחגגה בזמנו על העיוות הזה. הם נקלעו לבעיות וכתבי האופציות שלהם צנחו - ובחברה רשמו מכך רווחים. אנשי ה-ifrs לא חשבו על הבעיה; הם לא חשבו עלינו. זו הסיבה שהרבה חברות בישראל ביטלו את ההצמדה למדד בכתבי אופציות שלהן, כדי שלא יסווגו כהתחייבות.
"לפי הסטנדרטים העולמיים, היינו צריכים להפסיק את ההתאמה לאינפלציה כבר ב-1993, והפסקנו רק עשור לאחר מכן - ב-2003. בכל מקרה אני מעדיף לחיות עם העיוותים האלה, מאשר שמישהו כאן יקבע דברים בגלל אינטרסים מקומיים. נסתכל על חברת החשמל. יש תקנות ייחודיות לעריכת דו"חות כספיים של חברת החשמל שאומרות שהם יכולים להמשיך להיות מותאמים לאינפלציה בניגוד לשאר החברות - דבר שמסייע בהקטנת הוצאות המימון וההתחייבויות. זה דוגמה לסוג של עיוות שקיים".
האם היו גורמים שניצלו לרעה את המעבר ל-ifrs?
"ניצול לרעה יכול לקרות, לדוגמה, אם מנפחים שווי של נכסים, בשביל לרשום רווח בדו"חות או ליצור מצג שווא למשקיעים. אם זה קורה, צריך לאפשר לתבוע את הדירקטורים שאישרו את הערכות השווי. גם הנושא של תביעות ייצוגיות לא מפותח בישראל. שוק ההון בישראל לא מפותח בהרבה נושאים ועדיין יש בעיות. אך זה חיוני.
"במסגרת השלב השני של ה-ifrs (phase ii) שהתחיל ב-1 בינואר 2010 (חלק מהחברות אימצו אותו באופן עצמאי כבר מוקדם יותר), אומצה תפישת המימוש הרעיוני שלפיה כל מקרה של איבוד שליטה בחברה או השגת שליטה, גורם לטיפול חשבונאי כאילו החברה מימשה את כל האחזקה הקודמת שלה ורכשה אותה מחדש".
מה אתה חושב על התפישה הזו?
"לי קשה לעכל את התפישה החדשה הזו. היא עומדת בניגוד גמור לעקרונות החשבונאיים המקובלים הדורשים מימוש כדי לרשום רווח".
במה זה שונה מהסיפור של נדל"ן להשקעה שרושם רווח לפי שווי הוגן?
"אני לא חושב שאפשר להשוות את זה למודל השווי ההוגן של נדל"ן להשקעה. במקרה של נדל"ן להשקעה, מודל השווי ההוגן מייצג תזרים מזומנים ברור. מדובר במקרים רבים בנכסים מניבים שיש להם חוזים ארוכי טווח - נכס פיננסי של ממש. בכל מקרה קיימות עסקות מכירה של נכסים דומים ואפשר ללמוד מהן.
"לעומת זאת, כאשר מדובר בהשגת שליטה בעסק - הרווח מוכר, בעיקר כנגד "מוניטין", שהם בכלל נכסים בלתי מזוהים. הפער בין נדל"ן להשקעה שהוא מאוד מזוהה וברור, לבין מוניטין - הוא כמרחק מזרח ממערב. הוכחה לכך אפשר לראות כאשר באים לבחון איתנות של חברה; אז מסתכלים על ההון שלה בניכוי מוניטין".
אפשר רק להרוויח
"החברות יכולות רק להרוויח מזה. אני מכנה זאת ארבעת ה-win הראשון הוא הרווח החשבונאי; השני הוא שניתן לכאורה לחלק ממנו דיווידנד; השלישי הוא שאין חיוב במס; והרביעי הוא שאפילו אין צורך ליצור התחייבות למסים נדחים כפי שנעשה בנדל"ן להשקעה.
"גם בנושא נדל"ן להשקעה יש לי ביקורת, ואני חושב שצריך לעשות הבחנה ברורה: בין נדל"ן שאפשר לבצע בו מדידה מהימנה של השווי ההוגן כמו קניונים בישראל, לבין נדל"ן שלא ניתן לבצע בו הערכה מהימנה של השווי, כמו קרקעות במזרח אירופה בתקופה כזו. אם אין עסקות בשוק שם, אז איך אפשר להעריך את השווי של הנדל"ן הזה באופן מהימן. כאן ראוי להשתמש בעלות - כמו בעבר".
בפועל ראינו את בזק רושמת רווח של מיליארד וחצי שקל בגלל ה-ifrs, לאחר שהוציאה מדו"חותיה את יס. זאת כשברור כשהכוונה בהכרה של רווח כזה היא השלב הבא של חלוקת הרווח כדיווידנד. מה אתה חושב על האפשרות הזו, לחלק דיווידנדים מרווחים לא אמיתיים כאלה?
"חד-משמעית, לא צריך לחלק דיווידנדים מרווחי שיערוך. הדיווידנד צריך להיצמד למס. כמו שלא משלמים מס על רווחים רעיוניים, כך אסור שיהיה אפשר להוציא מהם דיווידנד. זה יכול להיות מסוכן. מה שצריך לעשות זה להצמיד את נושא הדיווידנד לנושא מס ההכנסה. אם לא מטילים מס על רווחי שיערוך, אז שגם לא יאפשרו לחלק דיווידנד על רווחים כאלה.
"ה-ifrs השפיע גם על חלוקת בונוסים ודמי ניהול. גם אלה, כמו הדיווידנדים, אסור שיחולקו וייגבו על סמך רווח רעיוני. המטרה של החשבונאות היא לא לקבוע דיווידנדים או בונוסים. אלה טרמפיסטים על החשבונאות. באמת אפשר לראות שבנושא זה יש חברות שהחליטו עצמאית שבונוסים יחולקו רק מרווח ממשי.
"באופן כללי אני חושב שדמי ניהול ובונוסים לא צריכים להיות מחולקים לפי תוצאות של שנה אחת, אלא אם כבר אז לפי מחזור של כמה שנים. ככה יהיה קיזוז של רווחים בהפסדים. המהלך של לאומי באחרונה עם הבונוסים השליליים הוא בכיוון הזה".
"המדינה הפסידה: אם היתה נערכת נכון ל-IFRS - היא היתה גובה יותר מס"
מאת נועם בר
8.4.2010 / 7:02