"הסרטים הישראליים מגיעים לאוסקר בזכות סינמה סיטי"

מתחם הסינמה סיטי החדש בראשון לציון, ארבעה ימים לאחר הפתיחה המתוקשרת. למרות חופשת הפסח שכבר החלה, המקום עדיין ריק. בין שלל האולמות, הבובות הענקיות, האטרקציות השונות, המסעדות והחנויות, אין זכר למשרדי ההנהלה. איש אבטחה שמסתובב במקום מסתער על שתי האורחות המבולבלות.



"לאן?", הוא שואל בקשיחות.

"אנחנו אל יעקב כהן".



"מי זה?"



"המנכ"ל".



"לא מכיר".



מאבטח שעובר בסביבה מנסה לסייע: "יש פה איש מבוגר שהגיע כרגע, אולי זה הוא".



יעקב כהן, השותף והמנכ"ל של מתחמי סינמה סיטי החדש בראשון לציון והישן ברמת השרון, ממתין נרגש. מתחילים בסיור. למרות גילו המתקדם, 75, כהן נמרץ וחביב, מקפץ בקלילות בין 26 האולמות. הוא דואג שנראה את הלבבות באולמות האהבה, את דמויות דיסני באולמות הילדים, את הכורסאות המרווחות באולמות ה-vip, את הגישה לנכים, את מסכי הענק, את התאורה, את האולם עם רצפת הזכוכית ("פטנט עולמי") ואת מערכות השמע.



כהן מכיר כל כורסה, כל אולם וכל אטרקציה. הוא מחובר למתחם הזה כמו לאחיו בצומת גלילות, או רמת השרון, כפי שהוא מקפיד לתקן. הוא מנהל אותם מיום הקמתם והוא שותף שווה לאחים אדרי, שזוכים בדרך כלל בפרסום ובתהילה. לכהן, כך נראה, האנונימיות לא מפריעה: "אני לא מגיע מתעשיית הסרטים ואין לי שום קשר עם הקולנוע. היו לי חיים יצירתיים משלי. אני רק מנהל את העסק".



גם העובדים פה לא ידעו מי אתה.



"טוב, זה מוקדם מדי. אני מנהל שמקבל את האוטוריטה עם הזמן. לא בהכרזה אלא במעשים, ופה עדיין נהנים מהספק. אני גם איש שפועל באופן רגוע, לוקח את הזמן".



קשה לפספס את מתחם סינמה סיטי החדש במערב ראשון לציון. המבנה האדום הענק מצליח לבלוט אפילו בנוף הצפוף של הקניונים, בנייני המגורים ומבני המשרדים במקום. הרבה מאוד מחשבה, מאמץ וגם לא מעט כסף - 450 מיליון שקל ליתר דיוק - הושקעו בו כדי לייצר את הדבר הכי גדול והכי מושך שיש. פארק יורה בכניסה, שבו דגמי חיות פרה-היסטוריות בגודל טבעי, בובות צבעוניות מעולמו של דיסני בכל מקום ולובי מרשים עם רצפת זכוכית מוארת. והשירותים? בכניסה לשירותי הנשים תמונת ענק של אנג'לינה ג'ולי, ואצל הגברים בראד פיט. לא פחות.



עד לפני שנה נחלקה השותפות בחברת ניאו לינאו סינמה, הבעלים של סינמה סיטי, באופן שווה בין כהן לבין האחים משה ולאון אדרי והאחים פדידה מפאריס. כל צד החזיק ב-33%. בינואר 2009 נכנסה לשותפות חברת שמרוק - זרוע ההשקעות של משפחת דיסני - והיא מחזיקה ב-15%, כך שכיום מחזיק כהן בכ-28% מהבעלות.



איך מתנהלת השותפות עם דיסני? עד כמה הם מעורבים?



"אנחנו נהנים מאוד מכל מיני רעיונות וגם תורמים להם רעיונות. הכניסה שלהם חדשה יחסית. עכשיו אנחנו בהתפתחות, ונראה לאן זה ילך".



מתחם סינמה סיטי החדש יוצא לדרך בשנים טובות מאוד לקולנוע העולמי, ובימים שבהם הקולנוע הישראלי זוכה לפריחה. רק לפני כמה שבועות חזרו יוצרי הסרט "עג'מי" מהוליווד לאחר שסרטם היה מועמד לאוסקר, לפרס הסרט הזר הטוב ביותר. בשנה שעברה היה זה הסרט "ואלס עם באשיר" שהיה מועמד באותה קטגוריה, לאחר שזכה בגלובוס הזהב, ובשנה שלפני כן היה זה הסרט "בופור". בשנים האחרונות זכו לא מעט סרטים ישראליים בפרסים בינלאומיים, ולצדם מספר גדל והולך של צופים. לדוגמה, "מדוזות", סרט הבכורה של אתגר קרת ושירה גפן, זכה בפרס "מצלמת הזהב" ב-2007 בפסטיבל קאן, פרס המוענק לבמאים על סרט ביכורים.



"אני חושב שהיתה מהפכה גדולה מאוד שהצילה את התעשייה", מסביר כהן את השינוי במעמד הקולנוע הישראלי בעולם. "הקמת סינמה סיטי חוללה אותה. בעקבותיה, יותר ממיליון אנשים שלא היו רגילים לצאת לקולנוע עשו את זה. פתאום מספר כרטיסי הקולנוע שנמכרו גדל, והקרן לעידוד הקולנוע תרמה לאמנים. התוצאה היתה שחזרנו לתקופה הטובה שבה רואים סרטים, האיכות השתפרה ואנחנו מגיעים לאוסקר".



אז בזכות הקמת מתחם סינמה סיטי ברמת השרון, הסרטים הישראליים מגיעים לאוסקר?



"אין ספק שאנחנו תומכים תמיכה אפקטיבית בקולנוע הישראלי. גם על ידי זה שאחד השותפים שלנו, משה אדרי, הוא היוצר מספר אחת בארץ. האהבה שלו לקולנוע אין לה גבולות. חוץ מזה, העמדנו את כל המתחם לרשות היצירה הישראלית. כל הסרטים הישראלים מצאו מקום באולמות שלנו, הפרמיירות נעשו אצלנו וראינו בזה חלק מהתפקיד שלנו".



ועד אז לא היתה תמיכה?



"אם הולכים קצת אחורה, לפני כמה עשורים מכרו בישראל 55 מיליון כרטיסים בשנה. לפני ארבע שנים בערך היתה נפילה גדולה במכירות הכרטיסים, שהגיעו ל-8 מיליון בשנה. כדי לשנות את המצב נדרשה מהפכה. הצפייה באולמות שהיו עד אז לא הביאה את הבשורה הגדולה, אנשים הלכו פה ושם לקולנוע, אבל המצב המסחרי של התעשייה היה בירידה. בתוך כל זה, ב-2000, שהיתה שנה קשה מאוד גם מבחינה כלכלית וגם מבחינה ביטחונית, עם ריבוי הפיגועים - החלטנו על הקמת סינמה סיטי ברמת השרון. למרות המצב, ראינו בקומה הריקה של תנובה שעמדה במקום הזדמנות להפוך אותה למרכז בידור, ב-2003 עלינו לאוויר, וכיום ברור שההימור השתלם".



ואכן, על פי כל המדדים חל בשנים האחרונות גידול משמעותי במספר הצופים בקולנוע. לפי נתוני התאחדות הקולנוע בישראל, ב-2009 צפו כ-10 מיליון צופים בסרטים בבתי הקולנוע בישראל. זאת לעומת 9.1 מיליון צופים ב-2005 ו-8.1 מיליון ב-1991 (ראו תרשים).



כהן אופטימי גם באשר לעתיד: "תעשיית הקולנוע הישראלית מחפשת את דרכה למקום שבו נמצאות יתר התעשיות בעולם. יש בה הרבה תעוזה, כישרון וחדשנות. אני בטוח שעד מהרה נזכה בפרסים יוקרתיים וגם באוסקר".







רואים רק שני סרטים בשנה



עם זאת, בכל הקשור להרגלי צפייה בקולנוע, ישראל נמצאת בפיגור ניכר לעומת אירופה וארה"ב. "הישראלים לא מרבים ללכת לקולנוע. על פי הנתונים שיש בידינו, כל ישראלי רואה בממוצע שני סרטים בשנה", אומר כהן. "זאת לעומת ארבעה-שישה סרטים שרואה האירופאי, וכפול מזה שרואה האמריקאי".



אולי כי מחירי הכרטיסים פה גבוהים מאוד?



"בכל מקום זה הרבה יותר יקר".



למה הפופקורן כל כך יקר?



"אה, זה מופיע במבוא לכלכלה, אם לא היה פופקורן לא היה קולנוע".



כמה מכלל הצופים מגיעים לסינמה סיטי?



"רק ברמת השרון אנחנו מגיעים ל-2.5 מיליון צופים מתוך 9 מיליון וקצת צופים בשנה בכלל בתי הקולנוע. ההערכה שלנו היא שיחד עם המתקן בראשון לציון והמתחם שלנו ברעננה, נמכור בין 4.5 ל-5 מיליון כרטיסים בשנה".



בסינמה סיטי ברמת השרון, שהוקם בהשקעה של 100 מיליון שקל, יש 23 אולמות, ובהם 2,700 מושבים. במתחם יש שלושה חדרי vip, שלטענת כהן מופעלים בהצלחה.



אתם לא חוששים שהמתחם הזה יעשה קניבליזציה למתחם הוותיק ברמת השרון?



"בדקנו את זה, ועל פי הסקרים מספר הצופים שיעברו לראשון לציון יהיה זניח. הסינמה בראשון לציון נותן מענה לצופים מחולון, מבת-ים, מרחובות, מראשון לציון. למעשה כל הדרום הוא שלנו. אנחנו מגיעים גם לאשקלון ולאשדוד. הסקרים שלנו הראו בוודאות שאנחנו מדברים גם על קריית גת ואולי על הפריפריה של באר שבע.



"למעשה, בפעם הראשונה יש מענה לכל אזור הדרום. מדברים פה על שני מיליון תושבים. ראשון לציון לבדה היא העיר הרביעית בגודלה בישראל, עם עם כוח קנייה גבוה של משפחות, ילדים. בימים הספורים שעברו מאז הפתיחה, אנחנו כבר רואים שיש הרבה מאוד זוגות צעירים והרבה ילדים. כולם מחפשים תרבות ואנחנו נספק. נפתח פה דברים חדשים".



פרט לקולנוע?



"כן. אנחנו מקבלים מיליון איש שלא רוכשים כרטיסים לסרטים אבל משתתפים בפעולות השונות ובתוכניות מיוחדות שלנו. כמו תוכניות מיוחדות לילדים שאושרו על ידי משרד החינוך ותוכניות לשיפור השירות והידע לחברות גדולות. התקשרנו בעניין הזה עם 40 אנשי אקדמיה מהאוניברסיטאות, בעלי מומחיות בתחומים שונים. יש לנו קשרים טובים מאוד עם 200 מעסיקים גדולים במשק - בנקים, חברות ביטוח, חברות שירותים, וכל מי שמעסיק הרבה עובדים ורוצה לשפר את השירות ואת הידע בארגון. מי שאחראית על התחום היא ד"ר איריס כהן (בתו של יעקב, ע"ג' ואב"ז). הרעיון הוא שילוב של סרטים בהרצאות, במקום להסביר לעובדים למה עושים ככה וככה, מראים סרטים שמדגימים את הדילמות ואת תהליך קבלת ההחלטות.



"חוץ מזה, אנחנו עורכים כ-2,000 אירועים בשנה לוועדי עובדים, באמצעות מועדון הסרט הטוב, וגם קונגרסים ותערוכות מקצועיות, השקת מכוניות ומוצרים ושירותים חדשים בישראל. לא רק זה, אלא למדנו איך להשתמש באולמות הסרטים כדי לקדם את כל יתר השירותים שאנחנו נותנים. אנחנו כבר מזמן לא עושים פרסום על מסכים, אלא קידום מכירות. הקידום מוודא שנגיע עם השירות או עם המוצר לכך שהצופה יחוש בכל החושים, לא רק בראייה.



"למשל, עזרנו לקוקה קולה עם משקה האיקס. שכרנו שחקנים, שתלנו אותם באולם, ואז התחילו הפרסומות. כשהגענו לפרסומת של קולה, נדלק האור והשחקנית התחילה לצרוח בצרחות איומות, היא לקחה את התפקיד קצת יותר מדי ברצינות. כל האולם נבהל, חשבו שיש פצצה או אש. אחרי כמה שניות נכנס השחקן עם מאה פחיות איקס ועם מיקרופון ואמר 'תפסיקי לצרוח, את מפחידה את כולם, הנה הבאתי לך ולכולם קוקה קולה'. וזה עשה את שלו. או למשל בפרסומת לשוקולד, הפרזנטור יורד מתוך המסך, הולך ומחלק שוקולד ואנשים מתעלפים. אנחנו חייבים כל הזמן לחדש ולהתקדם, זה אולי המוטו של ההצלחה של סינמה סיטי".



כל זה נעשה כי ההכנסות מסרטים לא מספיקות?



"כן. בזמן שהיה לנו בין ההחלטה על הקמת סינמה סיטי ברמת השרון ועד תחילת הבנייה הבנתי שמה שצריך לעשות בשביל להרוויח הוא להפעיל את המתחם 20 שעות ביממה, וזאת המלחמה האמיתית. מדובר בנדל"ן יקר ואי אפשר לבנות, לתחזק ולחדש אותו מפעילות של חמש-שש שעות ביום. אין כסף לזה. גם בראשון לציון אנחנו מתחילים ב-10:30 בבוקר (בגלילות ב-8:30), ומסיימים ב-5:00-4:00 בבוקר".



על פי כהן, כ-40% מהצופים מגיעים לפעילויות האחרות. "לא יכולנו כיום לבנות מתחם בהשקעה כזאת גדולה, עם תחזוקה כה רבה, בלי כל הפעילויות מסביב. ואל תשכחו שגם צריך לחדש אותו".



לחדש?



"מצאנו שהחל בשנה השלישית, אם רוצים לשמור על ההשקעה ועל החוויה לצופים, חייבים להתחיל לחדש. לחדש את הכסאות ואת הריצוף. צריך להבין: מצד אחד מגיעים לפה הרבה מאוד צופים, מצד שני יש בלאי גדול וצריך להשקיע".



טוב, בוודאי יש גם צופים שמאיצים את הבלאי.



"יש במתחם 300 מצלמות, שמצלמות כמעט בכל מקום ומחוברות למערכת בקרה מרכזית, שנועדו בין היתר לזהות ונדליזם ולמנוע אותו. חוץ מזה, המקום בנוי כך שמכל מקום רואים הכל. ברמת השרון היו לנו רק 200 מצלמות, וזה כנראה לא ממש הספיק".







משפיעים על הענף



חוץ מעניין המצלמות, יש לקחים שיישמתם מהפעלת המתחם ברמת השרון?



"בהחלט. קודם כל האולמות כאן הרבה יותר נוחים, כי פה היה לנו גובה. הרבה יותר קל להגשים תוכניות חלום במקום שאתה בונה, מאשר להתאים למבנה קיים - וזה אומר הכל. אתה לא מוגבל. בבניין קיים אתה נאלץ לא פעם להתפשר. במקום חדש אין תירוצים".



מה לגבי ניהול המקום?



"אפשר היה למצוא מנכ"ל יותר טוב ממני, אבל מה לעשות, כנראה לא חיפשו. בכל מקרה, היו לנו הרבה תוכנית שרצינו לעשות ברמת השרון ולא היתה אפשרות ונעשה אותן פה. למשל, נתמוך בתיאטרון הישראלי. יש לנו כבר כמה הצגות לילדים מתוכננות, אחר כך רוצים לפתח חוגים למוסיקה ולג'ז ונעשה את זה בדרך חווייתית, עם ארוחת ערב והצגה ואמנים. אנחנו שואפים לכך שסך המבקרים במתחמים - ולא רק לצורך קולנוע, אלא כולל כל החוגים - יגיע ל-5 מיליון. אנחנו מעריכים שמספר הצופים בכלל יגדל ב -20%".



למעשה הקמתם פה גם מתחם קולנוע וגם קניון.



בראשונה מאז תחילת השיחה, כהן נדרך. "לא, ממש לא. אל תגידו את זה. המלה קניון בכלל לא מתאימה פה".



מה רע בקניון?



"בידור לא הולך עם קניון. בקניון את פוגשת את השכנים בבוקר, כשיוצאים לשתות קפה, ואז שוב בערב. במקום לראות סרט, דנים איזו נעל לקנות. לא. המלה קניון לא מתאימה. אנשים רוצה בידור והרצאות, וזה מה שאנחנו נותנים. אנחנו מרכז תרבות. מרכז בילוי".



תוך כמה זמן תחזירו את ההשקעה שלכם במתחם?



"המקובל הוא שבע שנים. בגלילות הצלחנו להפתיע את עצמנו והחזרנו יותר מהר. אנחנו מקווים שגם פה נצליח יותר מהר, אבל התוכנית המקורית היא לשבע שנים, ובכל תוכנית צריך להיות זהירים ושיהיו תוכניות מגירה".



למרות הוותק בתעשיית הקולנוע, כהן מעיד על עצמו שהוא לא מגיע מהתחום ולא מתיימר להבין את הצד המקצועי. עם זאת, הוא למעשה אחד האנשים הקובעים את גורלם של הסרטים המוצגים בסינמה סיטי - מתי, באיזה אולם ולמשך כמה זמן יוקרנו. על רקע הנתח הגדול של מספר הצופים באולמות הסינמה סיטי, לא יהיה זה מוגזם לומר שלכהן יש כוח לחרוץ גורלות של סרטים בשוק המקומי.



איך קובעים אילו סרטים יוקרנו בסינמה סיטי?



"אנחנו מקרינים כל מה שאפשר. כל מה שמגיע, וגם זה לא מספיק. בשבת צריכים 50 סרטים לפחות".



מתי מחליטים להוריד סרט מהמסכים?



"הצופים מחליטים, לא אנחנו. אנחנו נותנים צ'אנס לכל סרט, אבל מגיע רגע שהצופים אומרים די".



כמה צופים זה די?



"ארבעה צופים לא ישאירו סרט באוויר, אבל לא מיד מורידים. מתחילים בדילול התדירות. אנחנו מתחילים לדון בתוכנית הסרטים בכל ראשון. ההפעלה של שבוע חדש מתחילה אמנם בחמישי, אבל בשלישי כבר מוסרים לעיתונות את לוחות הזמנים. בראשון יש לנו דעה ראשונית לפי נתונים ותוכנות, ובכל פעם קובעים קדימה לשבוע אחד".



יש התחשבות כשזה נוגע לסרטים ישראלים?



"כן, נותנים צ'אנס לסרטים ישראליים. יש יותר סנטימנטים".



יש חשיבות למיקום הסרטים, באילו אולמות?



"כן, יש אולמות שונים בגדלים שונה. בראשון לציון האולמות מובחנים אמנם, אבל גם ברמת השרון יש אולמות עם אפקטים גדולים של אורות. שם מציגים סרטים לילדים".



אם סרט לא מוקרן אצלכם, יהיה קשה לו להצליח בישראל?



"לא. אני לא חושב".



יש תחרות בין בתי הקולנוע?



"לא. זאת לא מדינה עם 50 מפיצים, זה מספר מצומצם, ואנחנו יודעים מראש מתי יגיעו הסרטים ואין הרבה אקשן. בין המפיצים, לעומת זאת, יש תחרות מובנת, כי כל אחד מציג את הסרטים שלו. מפיץ הוא בא כוח של חברות מסוימות, מי שיש לו יוניברסל מקבל את יוניברסל וגוזר קופון. ברור שאם מישהו מקבל את 'אווטאר', הוא יצליח כלכלית".



הסרטים שהאחים אדרי מפיצים בוודאי מקבלים עדיפות.



"לא. יש סרטים שמתאימים לגיל מסוים, אז הסרט מוצג באולם אחד, ואם הוא מיועד לגיל אחר, הוא יוצג באולם אחר".



כדי לעקוב מקרוב אחרי הפעילות במתחמי סינמה סיטי, כהן מספר שהוא משתדל לבקר בהם בשעות הלחץ, גם כשמדובר בשעות הבוקר המוקדמות. יום עבודה רגיל שלו מסתיים ב-21:30-22:00, בשישי ב-3:00 לפנות בוקר, ובשבת ב-2:00-1:00 לפנות בוקר. "אם אתה רוצה להכיר את העסק אתה חייב ללכת בשיאו וכשיש לחץ, ואז אתה גם יכול לעזור", הוא אומר. "אני לא מחפש את הפנצ'רים אלא איך אני משפר. כשקשה לעסק ויש מבחן או שיש בעיה בחניון או באולמות, אנחנו כל הזמן משפרים".



מה הסרט האחרון שראית?



"'אליס בארץ הפלאות'. מאוד נהניתי, כי אהבתי את החדשנות".



הוא יצליח כמו "אווטאר"?



"לא. יצליח, אבל לא באותה מידה".



איך אתה מסביר ההצלחה של "אווטאר"?



"החדשנות. כל דבר חדש שאתה מצליח לרגש אתו אנשים".



מה עשתה תופעת "אווטאר" לקולנוע?



"התרומה החשובה ביותר שלהם היא שהם צילצלו בפעמונים רעשניים מאוד והודיעו: הנה אנחנו פה במטרה להישאר. 'אנחנו' זאת התעשייה הבינלאומית של הקולנוע וכל מה ש'אווטאר' מייצג. מעבר לזה, הם הצליחו ברגע של משבר ואולי של עייפות מסוימת להביא פן חדש, קולנוע חדש. אנשים בכל העולם קיבלו את זה באהבה. גם אנחנו, ואני חייב להגיד שמאוד הופתענו מהתוצאות המסחריות".



אתה אוהב סרטים?



"זאת שאלה שאני לא אענה עליה".



בשלב הזה נכנסת לשיחה אשתו של כהן, מירי. כמו כהן, גם היא אשה נמרצת, לבבית וצבעונית שהגיל לא ניכר עליה. היא נוכחת בראיון מתחילתו, צופה מהצד. בכל פעם שכהן שוכח או לא בטוח במועד, בשם או בעניין אחר, היא מסייעת. נראה כאילו בכל שלב היא יודעת בדיוק מה הוא עומד להגיד. "הוא רואה סרטים בשבילי", היא עונה במקומו. "אני מכורה לסרטים".



מה הכי מאפיין אותו בעבודה?



"ליעקב יש אינטואיציות חזקות מאוד. הוא יכול להגיד מראש איזה סרט יצליח".



"אני גם יכול להגיד ממרחק על כל אחד שמגיע למתחם, לאיזה סרט הוא מתכוון ללכת", מוסיף כהן.







לא ממהר לפרוש



יעקב ומירי נשואים זה 60 שנה ומציגים זוגיות מזן נדיר. יש להם בת משותפת, ד"ר איריס כהן, שמסייעת לגבש את הפעילויות במתחם ומתמחה בפסיכולוגיה תעסוקתית. השניים הכירו בתנועת העבודה כשהיו נערים: הוא היה המדריך והיא, שצעירה ממנו בשנה, היתה החניכה. הם מבלים יחד בכל שעות היום. היא ממונה על יחסי הציבור במקום ומשמשת בעיקר עזר כנגדו. לא היא ולא הוא חושבים לצאת בקרוב לפנסיה. "אני כבר בן 75", הוא אומר. "אני יודע שאני לא בדיוק יושב במשבצת שמתאימה לגילי. מחכים לי בנופש, אבל אני עדיין מסרב ללכת. היו לי חיים מדהימים בזכות כמה עקרונות ששנינו קבענו ומילאנו אותם. אף פעם לא הרשיתי לעצמי לעסוק רק בתחום אחד, תמיד בשניים-שלושה תחומים. חלק מהתחומים היו קשורים גם בעבודה ציבורית, ולימים בהדרכה, שבעיקר היתה בחו"ל. לעומת זאת, את ילדותי אני מעדיף לשכוח".



כהן נולד בעיר יאסי ברומניה, הנחשבת לדבריו לבירה של יהדות רומניה. "גדלתי בבית גדול ויפה. היינו ממש עשירים", הוא נזכר וממשיך. "אבי, שהיה יבואן הכי גדול של יינות לרומניה, נרצח על ידי הנאצים כשהייתי בן פחות משבע. הרומנים היו מאוד אנטישמים ולא צריך לסלוח להם, הם היו ביחד עם הגרמנים.



"אני זוכר את היום שבו לקחו אותנו והכניסו אותנו לגטו. זה היה ב-1942. הם אספו את היהודים, הוציאו מהבתים והביאו אותם לאצטדיון. את זה אני זוכר. רק את זה אני זוכר. אותנו לא לקחו בהתחלה, כי התחבאנו במרתף היינות שהיה בביתנו. מה שאני זוכר זה שהשכנה צעקה צעקות אימים שבמרתף יש יהודים, ואחרי שניצלנו בשעתיים הראשונות, היא הלשינה ולקחו אותנו. כשהגענו לאצטדיון, הפרידו בין הגברים לבין הנשים והילדים. את הגברים, ואת אבא ביניהם, הסיעו ברכבות המוות, חנקו אנשים למוות ברכבות האלה. אני נותרתי בגטו וניצלתי, בין היתר בזכות כסף רב שהיה למשפחה לפני המלחמה וסייע לנו לשרוד.



"לפני המלחמה למדתי רפואה במשך שנתיים והייתי בטוח שאעבוד בזה, אבל כשעליתי לישראל אחרי המלחמה, התוכניות השתנו. הגעתי לבאר שבע והתחלתי לעסוק בביטוח. עם השנים, נהפכתי לבעלים של סוכנות הביטוח 'משרד כלכלי באר שבע' שנהפכה לסוכנות הכי גדולה בישראל. כל הרשויות, בתי החולים, כולם בוטחו אצלי. לצערי, גם ביטחתי את פסטיבל ערד בעת האסון בו.



"לאחר מכן נכנסתי לעבודה ציבורית בלשכת סוכני הביטוח, ונבחרתי ליו"ר הלשכה הארצית. זאת היתה הפעם הראשונה שבחרו במישהו לא תל אביבי. הייתי שם שמונה שנים. ייעצתי לכנסת בשאלות ביטוח, במינוי של שר האוצר דאז. בשלב מאוחר יותר מוניתי לנשיא הכבוד לכל החיים של התאחדות סוכני הביטוח. בדרך למדתי ביטוח בשווייץ וגם פה בישראל. בנוסף, השתתפתי בקורסים לניתוח מאזנים פיננסיים.



"לפני 33 שנה, מוניתי להיות חבר בטופ של mdrt - הפורום העולמי היוקרתי ביותר העוסק בתחומים של חיסכון, ביטוח סוציאלי, השקעות עולמיות, ביטוח חיים ופנסיה בקנה מידה עולמי. יש שם הרבה אנשים עשירים מאוד. המפגשים נערכים פעם-פעמיים בשנה, במקומות אקזוטיים שונים בעולם, ומשפיעים על 'תעשיית הכסף'".



כשאדרי פגשו את כהן



מתי פגשת את האחים אדרי?



"כשהם היו צעירים ויפים. הם עבדו אצל האחים שרוני בדימונה, הבעלים של אולם קולנוע שהיו הלקוחות שלי. משם הם זכרו אותי. היה קולנוע אחד בדימונה, של 1,000 איש. זה היה אולם יפה וגדול. ככה הכרנו. הם זכרו אותי, אני פחות זכרתי. הם זכרו שהיו מביאים לי את הספרים. עם השנים הם התקדמו, עזבו את דימונה ועברו לאזור המרכז. בתחילת 2000 הקשר התחדש.



"ללאון היו עסקים גם בפורטוגל. הוא הזמין אותי כי רצה ייעוץ. אני הייתי נותן ייעוץ לחברות בעניינים כלכליים. כשדיברתי אתו, אמרתי לו שחבל שהוא לא ניצל את הידע ואת האהבה הגדולה שלו לקולנוע, ושלדעתי הוא צריך לחזור לזה, כי אלה הכישורים שלו. אז הוא בא לישראל והראה לי את המקום של תנובה ברמת השרון. הוא שאל אם אני מוכן לנהל אותו רק לשלושה חודשים, ונשבע לעזור לי להקים את העסק. לא היה לי שום ידע בקולנוע, אמרתי ללאון שאני צריך שבועיים להחליט ורוצה לפחות לפגוש מישהו שמייצג את הקולנוע. הספיקה לי שיחה אחת להבין שאני יכול לתרום למהפכה, ושזה למעשה מה שרציתי".



והסכמת מיד?



"אחרי שבועיים".



איך נהפכתם לשותפים?



"ההסכמה התקבלה ככה שאני גם שותף. את האחים חדידה לאון הביא. האבא במשפחת חדידה, שנפטר, היה ציוני גדול. לאון שאל אותי ואמרתי ברצון רב. היתה שותפות לניהול ולהקמה, וחוץ מזה היה צריך כסף".



גם אתה שמת כסף בהתחלה?



"בטח. ההיתכנות לא נבדקה על הרעיון, אלא על הכל. הייתי צריך להכין בתקופה קצרה את כל התוכניות".



לאון אדרי נזכר: "את יעקב הכרתי כשהייתי ילד, ב-1965, כשלקחתי למשרדו את טופסי הנהלת החשבונות של העסק שבו עבדתי בבאר שבע. במרוצת השנים יעקב נהפך לסוכן הביטוח בעסקי בתי הקולנוע שלי ושל אחי משה. ב-2000 יעקב מכר את העסק שלו, ולאחר פגישה מקרית אתו במשרדנו אז הצענו לו להיכנס אתנו כשותף להקמת סינמה סיטי בגלילות. כשבועיים לאחר הפגישה הזאת, החלטנו שניהפך לשותפים".



מלבד מתחמי סינמה סיטי, פעילים השלושה גם בחו"ל. "יש לנו כיום שבעה קומפלקסים פחות גדולים בפורטוגל. עכשיו נכנסנו לספרד ואנחנו פועלים בברצלונה", אומר כהן.



ספרד עוברת משבר כלכלי, אתם לא חוששים?



"לא הלכנו בכוונה להציל את הכלכלה הספרדית, אלא קצת לבדר אותם".



בסוף השיחה מבקש כהן להדגיש עוד כמה דברים בפעילות העסקית הענפה שלו. לדבריו, הוא היה זה שיזם את הקמת השווקים הפופולריים כל כך כיום בישראל, כמו שוק אשדוד ושוק רמלה-לוד. הוא יזם זאת לבקשתו של פנחס ספיר שר האוצר דאז, כדי לסייע לעולים החדשים שעסקו במסחר וכדי להקטין את פערי התיווך על סוגי המזון. השווקים היו פופולריים בעיקר בעיירות הפיתוח. מלבד זאת, כהן היה יזם נדל"ן שהקים בנייני מגורים ובתחום זה, סייע לראש העיר באר שבע כשהתבקש.



ואם לא היית איש עסקים?



"הייתי צריך להיות רופא. אני חושב שהייתי כנראה כירורג. בגיל 15 וחצי התקבלתי לעבוד בבית חולים ברומניה וכבר הייתי קצת עצמאי, הוצאתי ציפורן לאחד, ולאחר את השקדים".



מתי תצא לפנסיה?



"כשאמצא תחום יותר מעניין".