קברט מוסיקלי סאטירי "מלא בירה וצחוקים" אינו המקום שבו הייתם מצפים למצוא כלכלן, לא כל שכן כלכלן שעבד בבנק מרכזי ובאחד מהבנקים הגדולים בעולם, ולימים נהפך לנביא זעם שדן תכופות באמצעים מוניטריים ופיסקליים. ואולם דייב מקוויליאמס הספיק לעשות את כל זאת עד גיל 44: הוא היה כלכלן בבנק המרכזי של אירלנד, ואחרי כן בנקאי ב-ubs השווייצי.
שמו ופניו מוכרים בכל בית באירלנד בזכות תוכניות הטלוויזיה הכלכליות שלו, דעותיו החריגות על הכלכלה האירית ואישיותו הצבעונית. מקוויליאמס, בעל חיבה עזה לישראל בעקבות מגורים בה ב-1995-1994, כשעבד בבנק ubs, הוא אחד האנשים הבולטים שחזו בשנות ה-90 המוקדמות את הצלחתה האדירה של הכלכלה האירית ואחד הבודדים שהתריעו על קריסתה הצפויה.
מקוויליאמס, על דעותיו הרדיקליות, הוא הקוץ בישבנם של כלכלני הזרם המרכזי באירלנד ושל הפוליטיקאים הבכירים שלה. ב-2006, בשיא בועת הנדל"ן ושנה לפני שכלכלת אירלנד נהפכה לקורבן הקשה ביותר של בועת האשראי העולמית, אמר ראש ממשלת אירלנד ברטי אהרן שאינו מבין מדוע אנשים כמו מקוויליאמס, שמתלוננים על הכלכלה, לא מתאבדים.
מקוויליאמס נראה בריא ומאוד מרוצה מהחיים בפגישתנו בדבלין, בלובי של מלון בוזוול'ס ששוכן מול הפרלמנט ומשמש מקום מפגש ידוע של פוליטיקאים אירים. אחרי שלושה ספרים, שלל טורים עיתונאיים, תוכניות טלוויזיה על כלכלה ומסעות רבים סביב העולם - מקוויליאמס לא מעוניין לנוח: הוא מנחה מדי חודש את הקברט הפוליטי של קבוצת לוויתן בדבלין, ומכין סדרת טלוויזיה על איסלנד. "חבל שאת לא יכולה לראות את הקברט", אומר מקוויליאמס - שלדברי "אייריש טיימס", "התחנך להיות כלכלן אך ייעודו האמיתי הוא להיות כוכב וודוויל (קומדיות מוסיקליות מתחילת המאה ה-20)".
"בנינו ל-20 השנים הבאות"
ליצן תקשורתי או כלכלן רציני? בינתיים ההיסטוריה שופטת את מקוויליאמס לחיוב. בספרו "ילדי האפיפיור" (the pope's children), שפירסם ב-2005, מסביר מקוויליאמס כי התעשרותה של אירלנד חוללה מהפכה - מחברה מקוטבת בין מיעוט קטן, בעל הון אריסטוקרטי, ורוב של שכירים, עניים בדרך כלל עם מעמד ביניים לא גדול, נהפכה אירלנד למדינה שבה רוב התושבים משתייכים למעמד הבינוני, ורוכשים מכוניות, חופשות ובתים באירלנד ומחוצה לה ללא חשבון. שנתיים לאחר מכן, בדיוק לפני שפרץ המשבר ב-2007, התפרסם ספרו "משחק הדורות" (the generation game) שבו זיהה את המרוויחים ואת המפסידים מתקופת הפריחה של הנמר הקלטי - הדור של ג'אגר שהתעשר, דור הבונו-בום שמסרב להתבגר, ודור הג'אגלרים שיצטרך לשלם בעתידו על חטאי העבר.
"לפני שש-שבע שנים יצאתי בפומבי נגד בועת הנדל"ן, ואמרתי 'זו בדיחה'. התגובה הראשונה היתה לעג. השנייה - התנגדות אלימה. ועכשיו כולם אומרים, 'ידענו שזה יקרה'. זה הזמן לפתרונות רדיקליים. כמו במלחמה, אם עושים את הדברים הצפויים, מושמדים. וכמו במלחמה, יש עכשיו הרבה נפגעים - במקרה שלנו מובטלים והגירה.
"מה שקרה בחמש-שש השנים האחרונות נעלם ולא יקרה שוב. זה היה מבוסס על בנקים, על ספסרות ועל בנייה. בנינו בתים ל-20 השנים הבאות. יכולנו לספוג את ה'עלייה' של כל התפוצה האירית-אמריקאית בלי בעיות. מערכת הבנקים בטראומה כזאת, שהיא לעולם לא תחזור למה שהיתה. היא תתכווץ עוד ועוד. המודל של 'בואו נבזבז כסף של אנשים אחרים כדי להתעשר' לא יתקיים שוב".
בועת הנדל"ן באירלנד התנפחה בעקבות הצטרפותה של אירלנד לגוש היורו, למערכת שבה הונהגה ריבית נמוכה - ותמיכה נרחבת של המדינות העשירות של האיחוד בממשלת אירלנד. מקוויליאמס מנסח זאת באופן בוטה יותר: "ברגע שבו הצטרפנו לגוש היורו קיבלנו את הכספומט של החוסכים הגרמנים - ואת המכוניות שלהם. קיבלנו המון כסף והיינו טובים בבזבוז - בניגוד לגרמנים, שהם טובים מאוד בחסכון. ההצטרפות ליורו סימלה את תחילת הבועה.
"לפני שנים עבדתי בבנק המרכזי של אירלנד. תמיד דאגנו בשל שער החליפין, כמו בנק ישראל שתמיד אובססיבי לגבי שער הריבית, מזיז את הריבית בעשירית האחוז לכאן ולכאן, ודואג לשקל הארור החזק מדי. כשהגיע היורו האמנו שניהפך לגרמנים - יהיה לנו הכסף של הגרמנים ולא נצטרך לדאוג מאינפלציה. והשתוללנו. לא הבנו שאם דוחסים המון כסף לארץ קטנה, היא פשוט מתפוצצת. האמנו לתעמולה של עצמנו. עכשיו עושים שכתוב נמרץ של ההיסטוריה. אני זוכר שנתניהו דיבר על כך שישראל צריכה להיות כמו אירלנד. הגיעה הנה משלחת של חברי הסתדרות. עכשיו אירלנד נהפכה לילד ששלחו לשבת בסוף הכיתה".
אירלנד מבססת את מדיניותה הכלכלית הנוכחית על ההנחה שקיצוץ משמעותי בהוצאות הממשלה יחזיר את אמון השווקים והמשקיעים בה, וישיב את התחרותיות שלה בשוק העבודה הבינלאומי. מקוויליאמס בז לחלוטין לגישת הזרם המרכזי המכובדת. "האוצר חושב שצריך לכבד את בעלי האג"ח שלנו. זה בלוף אחד גדול. לאירלנד אין כסף לשלם את כל חובות הבנקים, אז אנחנו מעמידים פנים. עכשיו אנחנו משתמשים בשוק האג"ח כמזבלה שאליה אנחנו זורקים את כל הבעיות שלנו בתקווה שהן ייעלמו. רוב האנשים חושבים שלא הוגן להשתמט מהפירעון".
לתת לבנקים לקרוס
מקוויליאמס דיבר אתנו שבועיים לפני שגרמניה וצרפת הגיעו להחלטה חסרת תקדים - לדרוש את מעורבותה של קרן המטבע הבינלאומית בחילוצה של יוון שנקלעה לקשיים תקציביים - אם כי בנסיבות שונות לחלוטין מאלה של אירלנד. אך מקוויליאמס לא עושה הנחות לאירלנד. הוא לא מאמין שהממשלה מתקנת את הכלכלה, אלא הורסת אותה. הפתרון שלו למשבר נתפש בעיני רוב הכלכלנים כפרוע.
"המצב מסוכן", הוא אומר. "שליש מהגברים מתחת לגיל 25 מובטלים. אין לנו את רשת הביטחון הסוציאלית שיש בארצות סקנדינוויה, ויש לנו גירעון עצום. אם אנחנו, היוונים, הספרדים, הפורטוגלים - כל הקתולים - נלווה את הכסף מהגרמנים, מה יישאר לגרמנים?
"הם (מנהיגי אירלנד) צריכים פשוט לתת לבנקים לקרוס. אפשר יהיה לקנות אותם ב-20 סנט על הדולר. אם היו נותנים לשווקים הפיננסיים להחליט בעניין הזה, הם פשוט היו מושכים בכתפיים. זה לא עניין גדול. תמיד יש כסף חדש. הבעיה היא שהאנשים שמנהלים את הכלכלה לא חושבים כמו בנקאים, אלא כמו מורים בבית ספר. הם צריכים להתנהג באופן מכובד: מה יחשבו הגרמנים וכל השאר?
"אנחנו צריכים להודות שיש בעיה שאי אפשר לפתור. צריך למכור את הבנקים ל-bnp או לדויטשה בנק. לבנק לאומי, אם הוא יהיה מעוניין. צריך ללכת לנושים ולמשקיעים ולומר להם: 'עכשיו הדברים נעשים אחרת'. מי שהלווה לבנק פרטי באירלנד, והבנק קרס, אכל אותה. המשבר של הבנקים יסתיים תוך שבועיים, אבל לשם כך נצטרך להודות שאנחנו חלשים ואנחנו גאים מדי.
"המדיניות הנוכחית תגרום לכלכלה להתכווץ ולהתכווץ. הכלכלה תתכווץ, האבטלה תעלה, ואז אי היציבות תגבר. הממשלה תתחלף. היא מחזיקה בשלטון ברוב של שניים-שלושה קולות, בדיוק כמו הכנסת. יש מיש-מש של קואליציה עם מפלגות הש"ס שלנו, עם אינטרסים פוליטיים קטנים. הן ינסו להישאר בשלטון בכל מחיר.
"עכשיו השאלה היא איך החברה תשתנה. אני מאמין שאפשר להשתנות. אי אפשר להמשיך לקנות בתים גדולים, לנסוע במכוניות מרצדס ולצאת לחופשות ראוותניות. כל זה הוביל אותנו למבוי סתום. מה הלאה? מודל 'יוזמה' שלכם מעניין מאוד. אנחנו עוקבים אחרי ישראל די הרבה. אני לא בטוח שאתם מודעים לכך. הרבה אירים מבקרים בישראל, אבל שומרים על כך בשקט. המדיניות הרשמית פה היא אנטי-ישראלית, משרד החוץ הוא פאן-ערביסטי ופרו-פלסטיני. אבל אין עוינות, אנחנו מחבבים אתכם".
מודל תעשיית ההיי-טק שפיתחה אירלנד בשנות ה-90 וזכה להצלחה רבה סומן על ידי המנהיגים הכלכליים הנוכחיים כדרך לישועתה של המדינה מהקשיים. מקוויליאמס אינו מאמין כי מדובר בפתרון קסם. "יזמות, היי-טק וחדשנות טכנולוגית לא יוכלו להעסיק 400 אלף מובטלים. שומעים את הבולשיט הזה בכל העולם: המשיח יבוא, ואנשי ההיי-טק וההון סיכון יביאו אותנו לגאולה.
"האנשים האלה - במשרד האוצר ובממשלה - לא נאלצו לעבוד בעבור עצמם. המנטליות שלהם מבוססת על מאמרים מ'אקונומיסט' ומ'הרווארד ביזנס רוויו', וכן על הקשבה לאנשים כמו ג'ק וולש (המנכ"ל האגדי של ג'נרל אלקטריק, ד"מ). חייבים לעמוד בקשר עם אנשים עמלים שמשחקים כדורגל בסופי השבוע. אנשים כמוני יכולים לדאוג לעצמם. אנחנו יכולים להגר. יש לנו השכלה. אני משחק כדורגל עם אנשים שעובדים עם הידיים, עובדים במפעלים. צריך לדאוג שהם יחזרו לעבוד, ושום תעשיית היי-טק לא תעסיק אותם. הם בלתי ניתנים להעסקה בתחום הזה.
"בגלל זה צריך לדאוג שהצריכה המקומית תתאושש, שאנשי מקצוע בסיסיים - נגרים שמייצרים שולחנות - ימצאו עבודה. הדרך היחידה לעשות זאת היא באמצעות ייצור אינפלציה, וזה על ידי הטלת ספק בקשר שלנו ליורו. אני נמצא בעמדת מיעוט. אין בהיסטוריה שום מדינה שיצאה ממצב של חובות כאלה עם דפלציה. חייבים להדפיס כסף, צריך להחליף את המטבע הקשה במטבע רך. זה בגדר כפירה לומר זאת כעת, אבל אני שמח להיות כופר".
"כשדוחסים המון כסף לארץ קטנה, היא פשוט מתפוצצת"
TheMarker
8.4.2010 / 9:10