מעשה בטוקבק

ההוא כינה את עצמו באיזה שם בדוי ממש מגוחך וכתב באיזה אתר טוקבק נאצה על ההיא. ההיא נעלבה - היא חשבה בכלל שמדובר במישהי אחרת שהשמיצה אותה בעילום שם - וכתבה עליה טוקבק נאצה כתגובה בבלוג שלה - בלוג חדש, שההיא רק השיקה וכבר ככה (?). ההיא השנייה, שבטעות נקלעה לעניין לא לה, נעלבה מאוד מההיא הקודמת וכתבה פוסט שלם, משהו כמו 1,000 מלה, על ההיא השנייה, וכתבה לכל 34 הקוראים שלה שהיא יודעת בדיוק מי ומה ולמה כתבה את מה שכתבה ושההיא, שתחכה-תחכה מה שהיא עוד תכתוב עליה בקרוב. היא עוד לא התחילה אפילו לכתוב עליה את כל מה שיש לה לכתוב עליה.



ההוא היה בטוח שההיא הזועמת שעוד תכתוב משהו נורא שיחשוף סוד מביש ומשפיל מתכוונת בכלל אליו, ומשנה את מינו לנקבה כשהיא משמיצה אותו רק כדי לעשות לו שיגועים ולשחק לו עם הראש. לכן הוא כתב פוסט בבלוג שלו (שפתח במיוחד עבור העניין המטריד), ואפילו צירף תמונה שלו ושלה מימים שבהם עוד הצטלמו ביחד, ובכלל לא חשבו שיכתבו פוסטים בבלוגים באינטרנט זה על זו ביום מן הימים המנוולים. וכמובן שאיים גם הוא שיש לו סודות ומסמכים ועדויות לדברים שיגרמו לה לא להוציא את הראש שלה מהבית (כלומר, לא להתחבר לאינטרנט) לתקופה מאוד מאוד ארוכה. ואז נכנסה מישהי אחרת, רביעית, לתמונה, באופן מפתיע וללא כל הזמנה, וכתבה טוקבק ששפך אור על כל יחסיהם של הראשון והשנייה, דבר שגרם לשלישית - שרק במקרה נכנסה לבלוג הזה, כי מישהו לינקק אליו, ממש בתמימות, כדי שתראה איזו תמונה של חתול חמוד לאימוץ - לפתוח קבוצה בפייסבוק שקוראת להחרים את הראשון ואת השנייה וחושפת שהשלישית עברה בכלל ניתוח לשינוי מין ומכאן שיש להתייחס אליה בעצם כהוא.

חשיפת זהותה המינית של השלישית (כעת כבר מותר לכנותו "שלישי") גרמה לסערה בבלוגספירה כולה (משהו לא מהעולם הזה), ואיזה בלוגר זריז, שידוע במאבקו למען זכויות הפרט והלהט"בים, בשנאתו לארגונים קפיטליסטיים, בחיבתו למאמרי ביקורת עיתונות ב"העין השביעית" ובתמיכתו בתנועות אנרכיסטיות, כתב פוסט שהסעיר את הרשת כולה - דבר שהצליח לעורר מתרדמתו איזה כתב אינטרנט עצל באחד העיתונים. הלה הכניס לעיתון ידיעה בת 120 מלה (שבמקור נכתבה באורך 3,000 מלה, אך קוצרו ממנה בערך 2,000 מלה בלעז שהעורך לא הבין, ועוד איזה 900 ממש משעממות) המסכמת את מהומת הרשת שהתפתחה, איזכרה את פסיקת בית המשפט העליון מהתקופה האחרונה בעניין חופש הטקבוק האנונימי וציינה גם מקרה דומה בקוריאה הדרומית, שהסתיים בהתאבדות של גולשת בעקבות אאוטינג שעשו לה ברשת חברתית מקומית, או בגלל משהו אחר - אפשר, תקלה במודם הסלולרי שלה.



הידיעה של כתב האינטרנט נהפכה לשיחת היום בבלוגספירה, ועוד לא יבש הדיו על הידיעה וכבר צייצו 130 גולשים במקביל 520 ציוצי תגובה ולנקוק לידיעה שהועלתה לרשת (ממוצע של ארבעה ציוצים לכל טוויטריסט), כולל ציוץ אחד מרושע במיוחד של מי שהיה חברו הטוב ביותר של השלישי, אבל כעת - בעטיין של רגשות ומחשבות ואיזו משיכה עזה לאקט העליהום ברשת - הרגיש חופשי ללכלך עליו ולחשוף את סודו ברבים; סוד שכאמור נחשף זה מכבר באחד הפוסטים הקודמים, אבל מי סופר? העיקר שהוא כתב: "חשיפה: רק אצלי בטוויטר", ואחרי זה שלח ליוזרית חדשה, עם תמונת פרופיל וניק מאוד מחרמן, הזמנה לבוא אליו הביתה לראות את כל הפרקים של "אבודים" שהוריד באייפון שלו, וקנה, על כל מקרה, קונדום וכבל מאריך. שיהיה.



בינתיים נפגשו השנייה והראשון לשיחת פיוס באיזה פורום גישור, והחליפו מחמאות וצ'פחות הבנה הדדיות מעוטרים בהמון אייקונים של סמיילי ופרצופונים סמוקים ולבבות, וכתבו משפטים רבים שהסתיימו או ב ;-) או ב-!!!! או ב-lol. ובכל מקרה, כשהסתיים הטקס הסייבר אירוטי הזה הם נפנו ללכלך על החמישית, איזו "טרולית חסרת חיים" (כך כינו אותה), שלדעתם המשותפת היתה זו שחירחרה את המלחמה המיותרת ביניהם (אם אמנם היו שני אלה במלחמה זה עם זו, ולא שניים אחרים) וקראו לחרם גולשים עליה, על הבלוג שלה, על כרטיס הפליקר שלה ועל מסיבת יום ההולדת הווירטואלית שאליה תיכננה להזמין את כל 970 חבריה הרשומים בשבע הרשתות החברתיות שבהן היתה חברה.



עניין זה, של חרם יזום על מסיבת יום הולדת, לא יכול היה שיעבור בשתיקה ועורר מיד חרם תגובה נגדי של קבוצת המתנגדים לחרם על קבוצת יוזמי החרם, או של קבוצה אחרת, שרק במקרה הצטרפה לקבוצה המתנגדת. מסיבת יום הולדת לא יצאה מכל העניין הזה, לא כל שכן שלום בין השנייה לשלישי, או פיוס בין הראשון לחמישי, שלא לדבר על מצבה הנפשי של הרביעית, שמאז אותו אינסידנדט חייה אינם חיים, ונהפכה לסטוקרית מטורללת של הראשון, שאותו חשבה בטעות לשנייה, או לשלישית, או לחמישי (לפי הסדר הזה).



הראשון, מטבע הדברים, לא טמן ידו בצלחת וכתב טוקבק נאצה מכוער מאוד ואנונימי מאוד בתחתית איזו ידיעה שבה נזכר שמה של השלישית - דבר שגרם לחמישי להתחרפן, פשוט להתחרפן, ולצייץ בטוויטר שאם הוא יפגוש את השנייה, היא תטעם מנחת ידו כזה פוסט שהיא תשכח מאיפה זורח לה הבלוג, או משהו. ואז נדרש שוב הבלוגר לוחם זכויות הפרט לעניין, והוא פסק שהמסקנה היחידה מכל העניין הזה כולו היא כי השרתים של הרשת החברתית החדשה שרק הושקה על ידי חברה סלולרית דפוקים לגמרי, וכי אי אפשר להעלות שם הודעות בקצב משביע רצון, אפילו לא מהלפטופ שלו, שמחובר בחיבור wi-fi במהירויות גלישה שבכלל לא מקובלות בישראל, ולכן קריאתו והמלצתו לכל מי שעתיד רשת האינטרנט הישראלית יקר ללבו, כמו גם חופש הגלישה, חופש הביטוי, חופש הטקבוק והמאבק נגד מיקרוסופט, גוגל ומשרד הביטחון - הוא להחליף שם יוזר, או לחלופין, לשנות את תמונת המשתמש שלו לזאת של הומר סימפסון, ולקוות שמישהו שם למעלה יבין את הרמז. ובאמת היתה באוויר לפרק זמן של חמש דקות וכמה שניות תחושה של שינוי, ריח של מהפכה, צלצול של התעוררות. ואז, דווקא אז, כשהכל הלך ממש טוב, ההוא כינה את עצמו באיזה שם בדוי ממש מגוחך וכתב באיזה אתר טוקבק נאצה על ההיא.



ומישהי נוספת בקוריאה הדרומית התאבדה.



וקטנה לסיום



ומנכ"ל גוגל אריק שמידט אמר: "האינטרנט היא ההמצאה הראשונה שהאדם המציא ושהוא אינו מבין. זהו הניסוי המתועד, הגדול ביותר בהיסטוריה, באנרכיה".