הבוסן ודירת הגג

>> היה זה בסוף שנות השמונים. באותה תקופה בניתי בעיר הרצליה שהלכה והתפתחה מיום ליום. באחד הימים בצהריים, נכנס אל משרדי אדם גבוה ורחב כתפיים, שהציג עצמו בשם דוד ושידר ביטחון רב. הוא התעניין בדירת גג בהרצליה וביקש לראות את תוכניות הבנייה.

פרשתי בפניו את התוכניות והסברתי לו בסבלנות את תוכנית דירת הגג על כל יתרונותיה. האיש הקשיב בקשב רב לדברי וכשחיוך קטן מרצד על שפתיו שאל אותי למחיר הדירה. לאחר ששמע את המחיר, שאל בקול גדול: "ואם אני שם את כל הכסף עכשיו?", במקרה כזה, עניתי לו, אתה מקבל הנחה של 5% מהמחיר. דוד הושיט אלי את ידו הגדולה והחזקה ואמר לי "נלחץ יד, קניתי את הדירה! תכין זכרון דברים ומזל טוב לשנינו...!"



התחלתי מיד בהכנת זכרון הדברים, ובעודי כותב פונה אלי דויד ומספר: "אתה יודע זיגי, מזה 30 שנה אני ?בוסן' (רב מלחים) על אונייה של צים. תפקידו של הבוסן על האונייה קשה ביותר מכיוון שהוא אחראי על כל המלחים הידועים ככוח אדם לא קל לשליטה. חלקם סינים, אלג'יראים ואפריקנים, וחלקם אף יוצאי בתי כלא בארצותיהם שהשאירו מאחוריהם קופות שרצים לא קטנות" . היה ברור מדבריו כי הוא טיפוס קשוח השולט בעובדיו ביד ברזל.



ודוד ממשיך: "ראה זיגי, מחר אני מפליג לארבעה חודשים ולא אספיק לחתום אתך על חוזה. ברגע זה אני רושם צ'ק לפקודתך על כל מחיר הדירה, ואת החוזה נערוך כשאחזור". הסברתי לו שהחוזה נכתב גם כדי להגן על כספו וזכויותיו, אך דויד בשלו: "לחצנו יד ונתתי לך את הכסף. מעכשיו אתה חייב לי את דירת הגג. זה הכל. אני מאמין לכל מלה שאמרת. תן יד". דויד הושיט לי את ידו, לחצנו ידיים, והרגשתי כאילו ידי נתפסה בצבת ברזל.



במהלך הבנייה השגחתי על כל הדירות, אך על דירת הגג של ה"בוסן" השגחתי שבעתיים. תמיד זכרתי את לחיצת היד.. כעבור ארבעה חודשים חזר דוד. השלד היה כבר מוכן, ערכנו חוזה, ודוד היה מרוצה מאוד מהתקדמות הבנייה. נוצרו בינינו קשרי ידידות, והרגשתי שאט אט אני מתחיל לחבב את האיש.



לאחר כשנה מסרתי לידיו את מפתחות הדירה וכעבור ימים מספר נעצרה משאית ליד הבניין, וסבלים החלו לפרוק את הריהוט והציוד של דוד. הוא ביקש שימתינו לו מעט והלך לקנות בירה ובורקסים עבורנו ועבור הפועלים. בהעדרו פנו אלי הסבלים בטענה כי המעלית בבניין אינה פועלת. הסברתי להם שאני נותן אישור להפעלת המעלית רק אחרי שאחרון הדיירים נכנס לדירתו.



בינתיים חזר דוד כשידיו עמוסות כל טוב, אך שלושת הסבלים החליטו לקלקל את השמחה. הם טענו שלא ידעו כי מדובר בדירת גג בקומה הרביעית וכי הקבלן מסרב להפעיל את המעלית. דוד העמיד אותם על טעותם והודיע להם שבפירוש נאמר להם כי מדובר בדירת גג, והקבלן צודק. אך הסבלים בשלהם, מתעקשים להכפיל את הסכום המגיע להם בגלל הקומה הגבוהה.



ואז ראיתי מחזה שלא אשכח לעולם. לפתע תפס דוד את הראשים של השלושה, אשר נראו גברתנים מאיימים לא פחות ממנו, ב"חיבוק" ואמר: "או שאתם מעלים את הרהיטים למעלה או שאני מנפץ לכם עכשיו את הראשים". שלושתם לא הצליחו להשתחרר מאחיזתו של ה"בוסן" ומיד שינו את סגנון הדיבור. "לא, אל תתרגז, סתם צחקנו. הנה ברגע זה אנחנו מעלים את הכל למעלה".



"כל הכבוד!" אמרתי לדוד, והוא ענה לי: "זיגי ידידי, בתקופת שירותי בצי הסוחר למדתי שבמקרים מסוימים מה שלא הולך בכוח הולך ביותר כוח".



-



הכותב הוא קבלן, חבר ארגון הקבלנים והבונים בת"א-יפו, בת ים