לפי ספרי הכלכלה, הבורסה היא מנגנון ליצירת מפגש בין יזמים המחפשים מימון למי שמעוניינים להשקיע את כספם ולקבל עליו תשואה הולמת. אבל בישראל 2010 רוב הפעילות היא מסחר ספקולטיבי מהיר, לטווח של ימים, שעות ואפילו דקות ושניות.
גם הספקולנטים לא שייכים למקשה אחת. בתוכם יש כמה תת-קבוצות, השונות מאוד זו מזו בשיטות, ברמת התחכום ובסיכוי להרוויח.
1. הנוסטרו של בנקים ובתי השקעות. זוכרים את פרשת פסגות? בעקבות חקירת רשות ניירת ערך התברר שחשבון ההשקעה של פסגות הגיע, לאחר תוספת אשראי, להיקף של כמה מיליארדי שקלים. בחשבון זה נהגו סוחרי פסגות לקנות ולמכור אג"ח ומניות לתקופות קצרות מאוד.
אנשי פסגות הם לא היחידים: לרוב בתי ההשקעות והבנקים, לרבות הבנקים הזרים, יש חשבון נוסטרו, ופעילותם היא חלק גדול ממחזור העסקות היומי באג"ח ומניות.
2. סחרני היום הכבדים. זהו הגרעין הקשה של הסוחרים הפרטיים, קבוצה של כמה אלפי סוחרים שמנהלים תיק השקעות פעיל מאוד, בהיקף ממוצע של חצי מיליון עד מיליון שקל - ובדרך כלל לא פחות מ-200 אלף שקל.
ברוב המקרים הם עובדים צמוד לבית השקעות ולחדר מסחר המתמחה בכך. הראל טרייד, גאון טרייד ומגדל שוקי הון הם גופים שלהם חדרי מסחר מיוחדים עבורם. בנוסף לשירותי מסחר, הסוחרים מקבלים מבתי השקעות גם קווי אשראי המשמשים להימורים גדולים יותר.
על פי הערכות מייצרים הסוחרים הכבדים האלה 25%-30% מהמסחר בבורסה - אם לא יותר. מהו שיעור ההצלחה שלהם? בבתי ההשקעות מספרים שמדי שנה נפלטים מחדרי העסקות 40%-50% מהסוחרים לאחר שהפסידו את רוב כספם או נואשו מלהכות את השוק.
למרות זאת, זהו שוק צומח: על כל נפלט יש יותר ממצטרף חדש אחד. בבתי ההשקעות יודעים לספר שבשנה האחרונה נרשמה גאות במספר המצטרפים. סביר להניח שגל העליות בבורסה היטיב עם חלק מהסוחרים, והם שיכנעו את חבריהם להצטרף.
3. קרנות הגידור. רוב קרנות הגידור הזרות אינן מבצעות מסחר תוך-יומי בשוק המניות המקומי. הן מעדיפות להתמקד באג"ח ובמט"ח, שם הן יכולות לפתוח פוזיציות של מאות מיליוני דולרים מבלי לרמוס את השוק. אבל ישנו קומץ של קרנות גידור מקומיות המתמחות במניות, שאינן נרתעות מפעולות מהירות של קנייה ומכירה.
4. שחקני המעו"ף. אנשים כמו עופר אייזנבר, אייל בקשי ואחרים מתמחים באופציות, אולם גם השפעתם על שוק המניות היא עצומה, מכיוון שכחלק ניכר מאסטרטגיות המסחר עליהם לרכוש או למכור את "תיק השוק" - כלומר את המניות במדדים. יחד עם חדרי המסחר של בתי ההשקעות וחדרי המסחר של הגופים העוסקים ביצירה של מדדים ותעודות סל ובמסחר בהם, הם גורם דומיננטי במסחר השוטף. רק לעתים רחוקות הם עובדים לטווח זמן של יותר מיום.
בקשי, למשל, לא מסתפק בהתמחות בשוק המעו"ף. במשרדיו יושבים עשרות סוחרים פרטים שמקבלים ממנו אשראי ומבצעים מגוון רב של פעולות - כולל חלקים ניכרים מההנפקות החדשות היוצאות לשוק, שאותן הם מוכרים כבר ביום הראשון של המסחר.
5. האלגו-טריידרס. זהו מסחר ממוחשב ומהיר של גופים הסוחרים באמצעות תוכנות מחשב ואלגוריתמים המנחים את פעולות המסחר. פעילים מנוסים יודעים לדווח על חמישה עד שבעה גופים הפועלים באמצעות מסחר ממוכן בבורסה בתל אביב - כל אחד עם נוסחה ואסטרטגיית מסחר סודית משלו. על בסיס הניסיון בחו"ל ניתן להניח שמשקלם והשפעתם של שחקני האלגוריתמים רק יגדלו.
6. הסוחרים הבינוניים והקטנים. בישראל פועלים לא פחות מ-200 אלף סוחרי ניירות ערך. הימורים אינם חוקיים בישראל, אבל העם מצא תחליף לא פחות ממכר.
המתווכים מרוויחים
אבל מי מאלה מרוויח ומי מפסיד? רשימת המרוויחים ברורה: בתי ההשקעות, חדרי המסחר, המתווכים, נותני האשראי, ספקי עמדות המסחר והמידע, המשווקים - וכל הגופים והחברות המספקות את הכלים הדרושים לצורך המסחר.
גם הסוחרים המוסדיים - שחקני המעו"ף, פעילי הנוסטרו וסוחרי האלגוריתמים - מרוויחים לאורך זמן, אולי על בסיס הגישה, המהירות והמידע העדיף שממנו הם נהנים. אחרת, בעלי המניות שלהם לא היו מוכנים לממן אותם.
ומי מפסיד? השאר. בשבוע שעבר דיווחנו על מחקרים בעולם המראים ש-80% מהסוחרים מפסידים בעסקותיהם כבר בטווח הקצר, ו-99% מפסידים בטווח הארוך. מחקר ידוע נוסף מסביר אולי מדוע: מכיוון שכל הסוחרים הם בני אנוש, משקיעים בעלי ניסיון מוגבל נופלים בפח הבא: הם מממשים את הרווחים מוקדם מדי ומחזיקים פוזיציות מפסידות לזמן ארוך.
מתברר גם שככל שהתגובה הרגשית של סוחר להפסדים ולרווחים מתונה יותר, כך התשואות שלו גבוהות יותר - וזה נכון גם לסוחרים מקצוענים. הדברים קשורים ככל הנראה לשנאת הסיכון הבסיסית של כל אחד מאתנו. בשונה מתוכנת מחשב, בני אדם כנראה לא ממש בנויים למסחר תוך-יומי.
דיי טריידינג, אלגוריתמים - ומי מרוויח בתל אביב
איתן אבריאל
11.4.2010 / 7:02