הגביע הקדוש של משקיעי הבורסה

Tenbagger - כיינוי למניה שמחירה מזנק לפי עשרה לפחות מהמחיר שבו נקנתה. את הכינוי טבע מנהל ההשקעות האגדי פיטר לינץ' בספרו "One Up On Wall Street", שיצא לאור ב-1989.
איתור מניות שמסוגלות לזנק לפי עשרה ממחירן ההתחלתי הוא המקבילה של המשקיעים בשוק המניות לחיפוש אחר הגביע הקדוש. מספיק שיהיו בתיק מניות בודדות כאלה כדי שהוא יניב תשואה גבוהה בהרבה מזו של מדדי המניות המובילים.

לשם השוואה: מניה שמחירה עולה פי עשרה בעשר שנים מייצגת תשואה שנתית ממוצעת של 25% - בערך פי שלושה מהתשואה השנתית הממוצעת שמשיגים מדדי המניות המובילים בעולם. לינץ' טען שמשקיעים פרטיים המקדישים זמן רב לאיתור מניות מסוגלים לאתר מניות כאלה. למעשה, לטענתו הם יכולים לעשות זאת טוב יותר מאשר מנהלי השקעות מקצועיים משום שהם אינם כבולים במגבלות של מנהלים מקצועיים.

לינץ' אינו מספק נוסחה מסודרת לאיתור של מניות "פי עשרה", אבל מזכיר כמה עקרונות כלליים: בדרך כלל מניית "פי עשרה" תהיה שייכת לחברה קטנה שעדיין לא נחשפה לציבור הרחב; כמעט תמיד יהיו אלה מניות שאינן מסוקרות על ידי האנליסטים של בתי ההשקעות הגדולים.

לינץ' אהב לחפש את ה-Tenbaggers שלו בקרב רשתות השיווק הקטנות בארה"ב. כשזיהה רשת חנויות מוצלחת, הוא הניח שהיא תוכל לשכפל את הצלחתה במאות חנויות נוספות - ועל ידי כך יצמח הרווח שלה במהירות וערך המניה יוכפל. הוא הצביע על מניות כמו וול מארט, דנקן דונאטס או סטופ אנד שופ ככאלה שמחירן יכול להכפיל את עצמו גם פי 20 ופי 40.

בשנים שבהן ניהל לינץ' את קרן פידליטי מגלן הוא השקיע ביותר מאלף מניות ואיתר כמה עשרות Tenbaggers. באופן זה הוא הצליח לייצר למגלן תשואה שנתית ממוצעת נדירה של 29% על פני 13 שנים.

גם בישראל צמחו ב-20 השנים האחרונות כמה Tenbaggers. הבולטת מכולן היא חברת התרופות טבע. מניות נוספות שמחירן הוכפל פי עשרה או קרוב לכך מאמצע שנות ה-90 הן אורמת, דלק רכב, אקסלנס, הראל השקעות, גזית גלוב ואלוני חץ.

לינץ' היה כנראה מיוחד במינו, ומעטים האנשים שהצליחו לחקותו. בזמנים נורמליים הסיכוי לאתר Tenbagger הוא נמוך למדי.