פרשת דנקנר מחייבת להגביר את הפיקוח על בעלי הבנקים בישראל

>> לפני כמה חודשים עסקו המדורים הכלכליים במינויו של מנכ"ל חדש לבנק הפועלים ובהחלפתו של יו"ר הדירקטוריון, דני דנקנר. במאמרים רבים נכתב כי המפקח על הבנקים "מוטרד מהנעשה בבנק ומהליכי קבלת ההחלטות הקפריזיים".

לפני זמן לא רב עסקה העיתונות בהחלפת יו"ר בנק דיסקונט והתהליכים שנלוו לכך. דרכי קבלת ההחלטות בהפועלים כמו גם של בעלי השליטה בדיסקונט, מעוררים תהיות ומחייבים הרהור מחדש בשאלה מי ראוי להיות בעלים של בנק ומהו תפקידם ואחריותם של הבעלים.



בעלות על בנק אינה דבר של מה בכך. אחד הביטויים לחשיבות הבעלות בבנק למשק היא הרגולציה הנדרשת לרכישת הבעלות ולניהול הבנק. כדי שאדם יהיה ראוי להיות בעלים של בנק, לא די בקריטריונים ובמבחנים לאישור מועמדים לרכישת שליטה על בנק שאותם מבקש בנק ישראל - נתונים על היעדר עבר פלילי, פשיטות רגל, אישורים לאיתנות כספית, היעדר ניגודי עניינים בין הרוכש לבנק וניסיון מקצועי. כדי שתאושר בעלות בבנק, דרושה שמירה והבטחה של מערך איזונים ובלמים בבנק והבנת התרבות הארגונית שמתכנן הרוכש להטמיע בבנק.



תרבות הבנק משמעותה הדרך שבה מתבצעים דברים במוסד הבנקאי. לא אחת אין לכך ביטוי בכתב וזוהי סיבה מספקת לכך שבנק ישראל ידרוש ממועמד לרכישת בנק לפרט בכתב את הדרך שבה נושאי משרה יפעלו בבנק ואת האידיאולוגיות הבולטות של המועמד. הבנקים בישראל אינם דומים במעורבותם בפעילות הכלכלית לבנקים במדינות אחרות. מעורבות הבנקים בחיי התושבים היא מעל ומעבר לכל היבט כלכלי.



כאשר מדברים על בעלות בבנק יש להפסיק לעשות שימוש בפרמטרים כלכליים כגורם המרכזי ולקבוע כי השיקול הציבורי הוא זה שאמור להיות מרכזי. שיקול זה פירושו, בראש ובראשונה, יציבות ואמינות. כך למשל, היותה של המדינה שותף בבנק דוגמת לאומי מעניקה ביטחון רב לציבור בדבר אמינות הבנק ויציבותו. בנק בישראל הוא "תאגיד חיוני" המעניק כוח רב לשולט בו לא רק בתחום הכלכלי, אלא גם בתחום החברתי והציבורי.



אינטרס הציבור בהפרטת בנק שקול לאינטרס שלו בפעילויות אחרות במשק, כמו אספקת מים וחשמל. פיקוח על פעילות בעלים של בנק הוא עניין מורכב הדורש מסד ידע ונתונים רב, ויש בו סכנה רבה של גישה אינטואיטיבית. הדרך שבה עזב פרופ' אמיר ברנע את דירקטוריון הפועלים, האופן שבו הופסקה כהונתו של שלמה נחמה כיו"ר הפועלים וההליך שבו התבקשה הפסקת כהונתו של יו"ר דיסקונט, מעלים את השאלה האם הבעיה אינה טמונה בבעלי השליטה ומהם היא מחלחלת לדרגי הניהול השונים; לו דיסקונט או הפועלים היו מוצעים כיום למכירה, האם המפקח על הבנקים והנגיד היו מסכימים כי שרי אריסון או מתיו ברונפמן יהיו הרוכשים בהתבסס על נתוניהם, ניסיונם וכישוריהם?



המפקח על הבנקים חייב לבחון לא רק את ממונם של בעלי הבנק, אלא עליו לדרוש מידע מפורט על הדרך שבה מתנהלים הבנקים בפועל. יש לקבל מהבעלים הגדרה מדויקת ומפורטת של מכלול העקרונות העיקריים של ניהול הבנק ולהגדיר מחדש אותם עקרונות שיימצאו לא ראויים, ככל שיימצאו כאלו. אם יימצא כי עקרונות ונוהלים אלו לא ראויים, או אם הם ראויים אך לא מיושמים, זוהי עילה לשינוי הבעלות ובנק ישראל חייב לפעול למען שינוי זה אם יימצא שטובת המשק מחייבת זאת.



הכותב הוא דוקטור בתחום הפסיכולוגיה של קבלת ההחלטות ועורך דין