מלחמת הקישוריות: סיבוב שני

>> כשלקוח סלולרי של חברה אחת מתקשר ללקוח בחברה אחרת, השירות עולה לו כסף. הוא משלם מחיר אחיד לחברה שלו, שבתוכו מגולם התשלום לחברה שמקבלת את השיחה (כלומר, חברת הסלולר של המתקשר מרוויחה פחות על שיחות למפעילות אחרות). לשירות הזה קוראים קישור גומלין, או דמי קישוריות. המחיר של דמי הקישוריות מפוקח, קבוע ואינו בר מיקוח והוא מסתכם ב-25 אגורות לדקה.



כמה שווים דמי הקישוריות לחברות הסלולר? הרבה מאוד כסף. וודאפון הבריטית העריכה שכ-15% ממחזור ההכנסות שלה מגיע מדמי קישוריות. שלוש חברות הסלולר הישראליות גילגלו ב-2009 מחזור מצרפי של כ-18 מיליארד שקל. אם גם בישראל נתח מחזור ההכנסות שמגיע מדמי קישוריות הוא 15%, אז שוק הקישוריות בישראל מגלגל כ-2.7 מיליארד שקל מדי שנה - כ-900 מיליון שקל בכל חברת סלולר.

אישור לסדר הגודל של הסכומים אפשר למצוא בדו"ח סלקום. הסעיף, fees to other operators and others, בדו"ח מצביע על כמיליארד שקל בשנה החולפת. הכוונה היא בעיקר לדמי קישוריות סלולריים, כך שגם הנתון הזה מצביע על שוק של כמעט 3 מיליארד שקל בשנה.



יש לזכור גם את השוק הקווי. בישראל יש כ-3 מיליון קווי טלפון. כל אחד מהם מייצר כ-500 דקות שיחה בממוצע בחודש, כשלפחות 20% מהן ליעדים סלולריים. המסקנה היא שהשוק הקווי מעביר לחברות הסלולר כ-800 מיליון שקל בשנה, והסכום כמעט שאינו מקוזז (שיחה מהסלולר לקווי היא בעלות קישוריות זניחה).



בשורה העליונה, דמי הקישוריות מייצרים הרבה כסף, אבל מה לגבי הרווח? דמי הקישוריות הם הכנסה נוחה מאד לחברות הסלולר: הכסף מגיע מלקוחות שאינם שלהן וכדי לייצר את הכנסות הקישוריות חברות הסלולר לא צריכות להוציא שקל בגין שירות לקוחות, שימור לקוחות, או פרסום ושיווק. מדובר בהכנסות שזורמות אליהן כמעט ללא הוצאה שוטפת וההוצאה העיקרית שלהן שנרשמת בדו"חות הכספיים בגין הכנסות מקישוריות, היא הפחת. הוצאה זו היא רעיונית, כלומר אינה תזרימית, כך שלמעשה כמעט כל הכנסות הקישוריות של החברות נכנסות ישירות לקופת המזומנים של החברה.



האנליסט ערן יעקבי מלידר שוקי הון כותב בהקשר זה כי "הערכה גסה מצביעה על כך שנכון להיום הרווח נקי (וזה כנראה רווח שיורד עד לשורות התחתונות) של כל אחת מחברות הסלולר מדמי הקישוריות הוא כ-200 מיליון שקל בשנה".



משרד התקשורת בוחן שוב את דמי הקישוריות



משרד התקשורת החליט באומץ לבחון את דמי קישוריות. לצורך העניין נשכרה חברת הייעוץ הכלכלי nera, שהמליצה לחתוך באגרסיבית את דמי קישור הגומלין מ-25 האגורות הנהוגות כיום לכחמישית מהמחיר - 5 אגורות. ב-nera טוענים כי עלות ייצור השיחה לחברות הסלולר נמוכה הרבה יותר ממה שחברות הסלולר גובות מהלקוחות כיום.



אם שר התקשורת, משה כחלון, יאמץ את המלצות nera הוא צפוי לעורר עליו את זעם חברות הסלולר. יעקבי מעריך כי חיתוך של דמי הקישוריות בחצי יפגע בפוטנציאל רווח של כ-100 מיליון שקל בכל חברה מידי שנה - ב-nera מדברים על הורדה חדה עוד יותר בדמי קישור הגומלין.



על אף זעקות השבר הצפויות מחברות הסלולר, טוב יעשה כחלון אם יאמץ את ההמלצת nera. אין סיבה אמיתית שנשלם לחברות הסלולר יותר מהעלות האמיתית של העברת שיחה. מדובר במקטע הכנסות מונופוליסטי, ולכן הרווח של החברות ממנו צריך להיות תחת פיקוח הדוק. סיבה נוספת להפחתה היא העובדה שחברות הסלולר משתמשות בדמי הקישוריות הגבוהים כדי להצדיק גביית תעריפים גבוהים, גם על שיחות בתוך הרשת. חיתוך דמי הקישוריות יוביל להורדה מיידית בתעריפי השיחות מטלפון נייח לנייד, וזו סיבה נוספת לתמוך בהפחתה.



לבסוף, הסיבה החשובה ביותר היא ככל הנראה העובדה שדמי הקישוריות הם הבסיס למשא ומתן בין חברות הסלולר הקיימות לבין חברות הסלולר החדשות במודל הווירטואלי (mvno). האחרונות צריכות לרכוש דקות מחברות הסלולר הקיימות במחיר עלות בתוספת רווח סביר. רכיב העלות הוא למעשה הקישוריות.



חברות הסלולר צפויות להשיב מלחמה שערה על רפורמת הקישוריות המתבשלת במשרד התקשורת. הן כבר עשו זאת בעבר, כשהמשרד החליט על הורדת דמי הקישוריות ב-2004. חברות הסלולר ממילא רגישות לכל פגיעה צפויה במחזור או ברווחים, ובעיקר עכשיו לאור בעלי הבית החדשים בפרטנר ופלאפון, שצריכים את התזרים של החברות על מנת לממן את הרכישות.



הכלים בקרב הצפוי יהיו מגוונים: ביקורים של בכירים מהחברות במשרד התקשורת, הפעלה של לוביסיטים, תדריכים לעיתונאים ובעיקר חשיפת עובדות כלכליות חלופיות לאלה של nera. בפעם שעברה זה עבד. שר התקשורת דאז, אהוד אולמרט, לא אימץ במלואן את ההמלצות להפחית משמעותית את דמי הקישוריות, ובחר בהפחתה צנועה. כחלון צריך להעז יותר - לרווחת הצרכנים בישראל.