האם לבטר פלייס מותר לחסום מתחרים

>> האם יש להכריח את יצרנית המכוניות החשמליות בטר פלייס להעניק למתחריה - שעדיין לא קיימים - גישה לרשת הטעינה שהחברה עתידה לפרוס ברחבי המדינה?

השאלה הזאת נמצאת בלב האיזון בין חופש הפעולה של חברה בעלת כוח שוק לבין הסכנה הנשקפת לתחרות, בשל סירובה לאפשר למתחרים גישה למתקן או למשאב שבבעלותה. איזון זה מעסיק מספר רב של רשויות תחרות ובתי משפט בעולם. באחרונה פורסם כי רשות ההגבלים העסקיים דורשת להבטיח תחרות בענף המכוניות החשמליות ובכלל זה בגישה לרשת הטעינה החשמלית שתיפרס במדינה; זהו צעד חשוב.



סירוב של חברה דומיננטית השולטת במתקן חיוני לפתוח אותו בפני מתחריה יכול לפגוע באופן ממשי בתחרות ובסופו של דבר בצרכנים. רשות תחרות צריכה לעמוד על המשמר ולתת מענה להתנהגות מדירה של חברה במצב כזה. ואולם התערבות הרשות צריכה להתחשב בכמה מרכיבים חשובים, ובראשם ההשפעה השלילית של ההתערבות על התמריצים של חברות דומיננטיות לפתח מתקנים או משאבים חיוניים. האיזון חייב להביא בחשבון את האינטרסים הלגיטימיים של חברות דומיננטיות, ולא לכפות עליהן כללים בלתי סבירים שאינם מקדמים את התחרות.



יש חשיבות רבה לעיצוב מדיניות ברורה על ידי רשות תחרות בנוגע לשאלה הזאת. אין תחליף לגיבוש ופרסום הנחיות ברורות על ידי רשות תחרות, שבאמצעותן תגדיר הרשות את גבולות התערבותה במקרים של סירוב על ידי חברות דומיננטיות. כמה רשויות תחרות בעולם כבר נקטו צעד חשוב זה. על רשות ההגבלים לפרסם גם היא הנחיות כאלה, כדי שחברות דומיננטיות ומתחרותיהן יוכלו לדעת מה הרשות מצפה מהם.



מקרה בטר פלייס מעורר שאלה נוספת: האם רשות תחרות יכולה להתערב מראש בהסדרת הסוגיה או שעליה להמתין עד למקרה ממשי של סירוב על ידי החברה הדומיננטית להעניק למתחריה גישה למתקן או משאב בבעלותה?



רגולציה מראש היא אינטרס מובהק של רשות תחרות המעוניינת להבטיח שוק תחרותי. ואולם החשש הוא כי בהתערבות מראש תפעל רשות זו על סמך הנחות לא כשרות, למשל, ההנחה כי אכן יהיו מתחרים בשוק הרלוונטי ושבהכרח חברות דומיננטיות חייבות לפתוח את מתקניהן למתחרים אלה. בהתערבות לאחר מעשה לא תמיד תגיע הרשות למסקנה כי יש לחייב את החברה הדומיננטית להעניק גישה למתחרים. לכן, להתערבות שלאחר מעשה אופי פרקטי יותר.



בעולם דיני התחרות יש קונסנזוס לפיו מוצדק לכפות על חברות דומיננטיות להעניק גישה למתחריהן רק במצבים שבהם הסירוב עלול לגרום לצמצום או אי קיום תחרות, כשהסירוב אינו מוצדק, כשהוא בלתי סביר וכשיש בו לפגוע בצרכנים. אם תנאים אלה לא מתקיימים, לא יהיה זה ניצול לרעה אם נתיר לחברה הדומיננטית לומר "לא" למתחריה.



הכותב הוא מנהל המרכז הבינתחומי לדיני תחרות באוניברסיטת לונדון