המנהלים מרוויחים מיליונים - ואמורים לפקח על שכר הבכירים

>> אצל מי הייתם מעדיפים להשקיע את כספכם: נוחי דנקנר (כלל פיננסים) או אצל רוני בירם, גיל דויטש ויצחק תשובה (אקסלנס)? התשובה, על פי נתוני השנים האחרונות של שני בתי ההשקעות, היא חד-משמעית: אצל המייסדים ובעלי השליטה באקסלנס.



ההשקעה במניות אקסלנס הניבה תשואה של 234% בחמש השנים האחרונות. גם הרווח המצרפי של אקסלנס בתקופה זו היה גבוה משמעותית בהשוואה לבתי ההשקעות הציבוריים - והסתכם בכ-469 מיליון שקל.
הנתונים האלה, ביחד עם העובדה שבירם ודויטש סבורים, אם לשפוט על פי פרוטוקול שהוגש לבית המשפט לפני כשנה, שהמשקיעים המוסדיים הם "אפסים" - הביאו, ככל הנראה, את השניים גם למשוך את עלות השכר הגבוהה ביותר למנהלים מבין בתי ההשקעות הציבוריים. עלות השכר השנתית של בירם ודויטש בשנים האחרונות היתה בין 4.8 מיליון שקל ל-11.7 מיליון שקל לכל אחד.







בניגוד לאקסלנס שהצטיין בכל הפרמטרים (אם כי בראש טבלת התשואות ניצב דש איפקס), בית ההשקעות מקבוצת אי.די.בי של נוחי דנקנר שהונפק לראשונה לציבור ב-2007 מסתמן ככישלון מוחץ. כלל פיננסים הפסיד 324 מיליון שקל ב-2006-2009 ובעלי מניותיו נאלצו לספוג ירידה של 68% בשווי השקעתם מ-2007 ועד היום. למרות זאת, בכיריו משכו שכר בעלות של 57 מיליון שקל ב-2006-2009 - גבוה מהשכר המצרפי באנליסט או באי.בי.אי - שני בתי ההשקעות שהתשואות שהניבו היו גבוהות משל כלל פיננסים ואשר הרוויחו יותר מ-200 מיליון שקל כל אחד.



דש איפקס, שעבר בשנה שעברה לשליטת קבוצת ברם של האחים ברקת, אמנם הרוויח פחות מבתי ההשקעות הקטנים - הרווח שלו הסתכם ב-198 מיליון שקל בחמש שנים, אבל בעלי המניות שלו נהנו מהתשואה הגבוהה בענף - 288% - כלומר שוויו של דש איפקס כיום, כמיליארד שקל, הוא תוצאה של זינוק פי 4 מאז סוף 2004. אולי בשל כך הרשו לעצמם עידו נויברגר, ויקטור שימריך וקובי לוינסון למשוך שכר נדיב מהחברה. בין 2005 ל-2009 הסתכם השכר של שלושת הבכירים בעלי השכר הגבוה בדש איפקס - בדרך כלל שימריך, נויברגר ולוינסון - בכ-81 מיליון שקל.



בעוד שני בתי ההשקעות הגדולים בבורסה של תל אביב נהנו מתשואה תלת-ספרתית בחמש השנים האחרונות, בתי ההשקעות הציבוריים הקטנים הסתפקו בתשואה דו-ספרתית בבורסה המקומית (על פי שווי נכסים מנוהל ושווי שוק) - אבל גם בהם ניתן מצוא כמה ממצאים מעניינים. ראשית, שני בתי ההשקעות ה"קטנים" יחסית רשמו רווח מצרפי גבוה יותר משל דש איפקס - אבל השכר של שלושת הבכירים בהם (ביחד) בחמש השנים האחרונות היה כמו זה שניתן לשלושת בכירי דש איפקס. באנליסט מדובר על סכום של 45.8 מיליון שקל ובאי.בי.אי - על כ-35 מיליון שקל. למרות זאת, התשואות שהניבו מניות בתי ההשקעות האלה למשקיעים בהן היו נמוכות בהרבה. באנליסט הסתכמה התשואה מ-2005 ועד היום ב-49% ובאי.בי.אי - ב-96%.







עם זאת, בירם ודויטש התמקמו באמצע טבלת שכר הבכירים ל-2009 עם עלות שכר של 4.8 מיליון שקל; בדש איפקס עלות השכר של לוינסון המנכ"ל היתה 7.8 מיליון שקל ועלות שכרה של תיקי חדד, מנהלת חבר הבורסה של אי.בי.אי, הסתכמה ב-7 מיליון שקל.



בחלקה העליון של הטבלה כיכב רונן ויסרברג מכלל פיננסים בטוחה, שלקח הביתה 15.7 מיליון שקל ב-2009 בזמן שבית ההשקעות שלו המשיך להפסיד, זו השנה השנייה ברציפות. בכלל פיננסים הסבירו זאת בכך שויסרברג שותף בכלל ברוקראז', שדווקא הרוויחה 80 מיליון שקל על פי הערכות, ולכן קיזזה את ההפסד שרשם כלל פיננסים.



בחלק התחתון של הטבלה התמקמו גם שמואל לב ואהוד שילוני, המייסדים ומנכ"לים משותפים עד לאחרונה באנליסט. עלות שכרם היתה "רק" כ-2.2 מיליון שקל כל אחד. נרחיב קצת בעניין ה"רק": לא רק שעלויות שכרם של מנהלי בתי ההשקעות בשנים האחרונות היו גבוהות - צעירים רבים, גם כאלה שגילם "רק" 30 ומשהו, נהפכו למיליונרים. לפעמים נראה שבשוק ההון איבדו פרופורציות.



לפני זמן מה שאלנו פעיל בשוק ההון כמה הוא משתכר - תשובתו היתה כי הוא רחוק מנאור אל חי או מיובל בן זאב, וכי השכר והבונוסים שלו בקושי מגיעים לעלות של 2 מיליון שקל בשנה. "רק" 2 מיליון שקל - סכום שלמרבית תושבי המדינה נדרשות כ-17 שנות עבודה כדי להשיגו.



יתרה מזאת, למשכורות הענק האלה עלולה להיות השפעה דרמטית על ציבור החוסכים והמשקיעים. נשאלת השאלה, כיצד מנהלי השקעות המשתכרים מיליוני שקלים - ואם לא הם, הבוסים שלהם - יכולים לפקח ולבקר על משכורותיהם של מנהלים בחברות, בעיקר ציבוריות? אם לשפוט על פי השנים האחרונות, שבהן המשקיעים המוסדיים כמעט ולא גילו התנגדות לתנאי השכר של בעלי שליטה ומנהלים בכירים, הם אכן כמעט לא יכולים.