פיקוד העורף הגל השקט

הגדרת ישובים להתרעה
      הגדרת צליל התרעה

      נושאים חמים

      אין תחרות מחירים

      מחיר דקה ברשת סלקום צריך להיות זהה למחירה ברשת פרטנר או פלאפון, ובין החברות צריכה להתקיים תחרות המבוססת על מחיר. אמיר טייג מסביר למה זה לא קורה בפועל

      האם יש הבדל בין דקת זמן אוויר ברשת פלאפון לדקה ברשת פרטנר או סלקום? האם דקת זמן אוויר ברשת סלולרית מסוימת מאפשרת לנו להעביר בינינו תובנות חשובות ויצירתיות במיוחד, שדקה שיחה ברשת מתחרה אינה יכולה? האם הצליל צלול יותר? האם הקליטה טובה יותר? כנראה שהתשובה לכל השאלות המוזרות האלה היא שלילית. דקת שיחה סלולרית היא מוצר גנרי. אין כל הבדל בין דקה סלולרית פרי ייצורה של רשת סלקום לבין דקה מתחרה שמייצרות פרטנר ופלאפון.

      דקה סלולרית, לא משנה מי מייצר אותה, מספקת בדיוק את אותו ערך מוסף ללקוח. על פי הגיון כלכלי זה, מחיר דקה סלולרית ברשת אחת צריך להיות זהה למחירה ברשת אחרת. תיאורטית, מחיר דקת שיחה יכול להתנהג כמו מחיר של סחורה (Commodity). כפי שמחיר טונה סויה ברזילאית שווה למחיר לטונה סויה אמריקאית, כך מחיר דקה ברשת סלקום צריך להיות זהה למחירה ברשת פרטנר או פלאפון, ובין החברות צריכה להתקיים תחרות המבוססת על מחיר.

      אך עולם המעשה רחוק מאוד מעולם התיאוריות הכלכליות. סלקום, פרטנר ופלאפון עושות הכל כדי למנוע מלחמת מחירים בענף הסלולר. הן יודעות כי במלחמה מסוג זה המנצח היחיד הוא הלקוח הסופי, שמקבל את השירות במחיר שקרוב לעלותו, עם תוספת של רווח סביר. אבל מבחינתן, רווח סביר הוא לא מספיק. הן רוצות הרבה יותר.

      למי עוזר משרד התקשורת?

      כאן הגיע משרד התקשורת לעזרת החברות. רמת התחרות הנמוכה בשוק הסלולר הישראלי מאפשרת לחברות להימלט מתחרות במחיר וליהנות מרווחים עודפים. מדיניות משרד התקשורת מנעה עד כה הרחבת התחרות בתחום ולא הצליחה לעודד כניסה של מתחרים נוספים לשוק הסלולר. המשרד לא השכיל ליצור את התנאים הנדרשים לתחרות גבוהה בשוק: הוא לא הפחית את חסמי הכניסה לענף, כלומר לא הפחית את דמי הקישוריות, לא איפשר נדידה פנים-ארצית, לא ביטל את התמלוגים למדינה, לא עודד (עד לאחרונה) מפעילים וירטואלים ולא הקצה תדרים נוספים לשם הקמת מפעיל סלולרי נוסף.

      לעומת זאת, אין דוגמה טובה יותר בעולם כיום לשוק סלולר תחרותי משוק הסלולר האמריקאי. גם השוק האמריקאי נשלט על ידי מספר מצומצם של חברות ענק, אך הרגולטור האמריקאי הצליח ליצור את התנאים לקיומן של הרבה חברות קטנות המזנבות בענקים. נתח השוק שלהן אמנם לא גדול, אך הן אלה שעוררו את תחרות המחיר המתעצמת בשוק זה. הן יצרו רובד שוק תחתון, שבו המחירים נמוכים מהותית. חבילות ה'הכל כלול' הן הביטוי הטוב ביותר לתחרות זו.

      קשה להאמין כי לקוח הסלולר הישראלי יוכל בקרוב לבחור בין תוכניות 'הכל כלול' שונות וזולות. כל עוד אין מתחרות חדשות בשוק הסלולר הישראלי, לא יהיה לסלקום, פרטנר ופלאפון תמריץ לדרדר את השוק לתחרות מחירים. גם הפעם, רק משרד התקשורת יכול לשנות את המצב. מי שרוצה תחרות מחירים בישראל, מי שרוצה חבילות 'הכל כלול', מי שרוצה להוזיל את מחירי הסלולר ולמנוע רווחים עודפים מהחברות - הכתובת שלו היא משרד התקשורת.