זינוק בשיעור האבטלה בקרב חרדים

שיעור אי-התעסוקה בקרב גברים חרדים עלה ביותר מפי שלושה בתוך שלושה עשורים, וב-2008 הסתכם ב-65%, לעומת 21% ב-1979 - כך עולה מהדו"ח השנתי של מרכז טאוב לחקר המדיניות החברתית בישראל.

מנהל מרכז טאוב, פרופ' דן בן דוד, טוען כי הגדלת המימון הממשלתי לקצבאות במהלך השנים מאפשרת לחלקים גדולים באוכלוסייה, ובהם חרדים, לבחור באבטלה כדרך חיים. הוא מוסיף כי "בה בעת, הזנחה רבת שנים בתשתיות האנושיות, בעיקר בחינוך, בתשתיות הפיסיות ובתחבורה, מונעת מאנשים רבים את הכלים והתנאים להתמודדות מוצלחת במשק מודרני ותחרותי".

מהדו"ח עולה עוד כי לפני שלושה עשורים היה שיעור אי-התעסוקה בקרב גברים יהודים (פרט לחרדים) בישראל כמעט זהה לשיעור הממוצע בארגון המדינות המתועשות (OECD) והסתכם ב-8.74%, לעומת 8.07% במדינות OECD.

בתקופה שחלפה מאז, שיעור אי-התעסוקה במדינות OECD גדל בכמחצית, ואילו בקרב הגברים היהודים בישראל (פרט לחרדים) הוא כמעט הוכפל. הדמיון בין ישראל למדינות OECD נעלם בהדרגה, וב-2008 שיעור אי התעסוקה בקרב גברים יהודים בישראל היה גבוה ברבע לעומת מדינות OECD.

בחינה של מערכת החינוך הישראלית מספקת הסבר חלקי לנתונים. לפי מרכז טאוב, בעשור הראשון של שנות ה-2000 ירד ב-3% מספר התלמידים בבתי הספר היסודיים בזרם הממלכתי ובמקביל גדל ב-8% מספר התלמידים בזרם הממלכתי-דתי. מספר התלמידים בזרם הערבי גדל ב-33% ובזרם החרדי הוא גדל ב-51%. כתוצאה משינויים אלה, קרוב למחצית (48%) מהתלמידים בבתי הספר היסודיים ב-2008 היו חרדים או ערבים.

לדברי בן דוד, "כדי שאותם בוגרי בתי ספר יסודיים ישתלבו בשוק העבודה, עליהם לקבל חינוך התואם את צורכי המשק המודרני. אלא שהמצב כיום בישראל הוא שרמת החינוך בתחומי היסוד היא הנמוכה במערב באופן כללי ובקרב שתי קבוצות אוכלוסייה אלה היא אף נמוכה הרבה יותר".

מהדו"ח עולה עוד כי כתוצאה מהגידול המתמיד בממדי העוני ובאי-השוויון בהכנסות מאז שנות ה-70, נוצר צורך בגידול מקביל בקצבאות הביטוח הלאומי לנפש. ואולם גם לאחר הקיצוץ החד בקצבאות בתחילת שנות ה-2000, התשלום הממוצע לנפש גדול פי חמישה במונחים ריאליים ממה שהיה ב-1970. זאת, בזמן שרמת החיים בישראל, המשתקפת בתוצר לנפש, גדלה רק פי שניים.

"קשה לראות איך בעתיד ניתן יהיה לקיים פערים כאלה בקצב הגידול של שתי המגמות - בקצבאות וברמת החיים", אומר בן דוד. "על המדינה לנקוט טיפול שורש, שיתבטא בשיפור משמעותי בתשתיות החינוכיות והפיסיות, כדי לספק לחלקים נרחבים יותר באוכלוסייה את הכלים והתנאים הנדרשים להתמודדות במשק מודרני ועל ידי כך להקטין את העוני ואת האי-שוויון".