במקרה של אזעקת אמת

בטקס חגיגי רב משתתפים ציינו באירן את "יום הגרעין" השנתי בשישי שעבר. האירוע, ששודר בכל כלי התקשורת המקומית ובלא מעט רשתות עולמיות, נהפך להזדמנות טובה בעבור הנשיא מחמוד אחמדינג'אד להסיר בפני הקהל הנלהב את הלוט מעל צנטריפוגות חדשות להעשרת אורניום. הדגם החדש, טען, הוא בעל עוצמה הגבוהה פי שישה מזאת של הדור הקודם. "אירן תמשיך להיות מדינת גרעין בין אם האויבים רוצים בכך או לא", אמר אחמדינג'אד בטקס. רק יומיים קודם לכן, בעקבות הצגת האסטרטגיה הגרעינית החדשה של ארה"ב, הצהיר שר ההגנה האירני אחמד וואחידי כי "אם ישראל תתקוף באירן, לא יישארו ממנה עקבות".



ההתבטאויות האלה לא נשמעות חריגות לישראלי הממוצע, שכבר התרגל לכך שבשנים האחרונות אין כמעט יום שבו לא מופיעה ידיעה כלשהי בעיתון העוסקת באיום האירני. אבל לשאלה מה יקרה אם יתממש בסופו של דבר, כלומר איך בדיוק תיראה התקפה גרעינית שכזו ומה יהיו ההשלכות שלה, כמעט ואין זכר בעיתונות. מדוע זה קורה? אולי מפני שהמחשבה המקובלת היא שאחרי שייפול כאן, חלילה וחס, טיל גרעיני - אפשר יהיה, בדומה לאיומיו האחרונים של וואחידי, לכבות את האורות ולסגור את המדינה. אלא שלדעת מומחים, התסריט הזה לא מדויק.

"טיל אירני לא ישמיד את כל מדינת ישראל. אתה יודע, הירושימה קיימת ומתפקדת כיום", מסביר ד"ר ארז סברדלוב, המייעץ לממשלת ישראל בתחום זה. מתוקף תפקידו, מסרב סברדלוב לפרט תרחישים ספציפיים, אך במערכת הביטחון יש כאלה המכירים את התרחישים השונים. לדברי מקור שעבד בעבר במודיעין, הנחת המוצא היא שאם לאירן יש טיל גרעיני שהיא תרצה לתקוף עמו את ישראל - היא תשגר לעברה טילים גרעיניים וטילים לא גרעיניים במשולב, וביום המתקפה יהיה קשה להבחין ביניהם.



"נניח שיש לאירן עשרה טילים גרעיניים - הם יכולים לשגר 70 טילים שמתוכם עשרה גרעיניים. מה הסיכוי שטיל החץ הישראלי, האמור להגן מפני טילים כאלה, יוכל להוריד את כל הטילים הגרעיניים?", אומר המקור. "טיל אחד יוכל להגיע אל תל אביב ולהתפוצץ. טווח הפגיעה של טיל כזה הוא 20 קמ"ר והקרינה היא בטווח הרבה יותר גדול מזה. מדובר ב-100 אלף הרוגים באופן מיידי ובעוד עשרות אלפים שימותו לאחר מכן מקרינה".



זהו כמובן אחד התסריטים הגרועים ביותר האפשריים, ולדעת מומחים לא כדאי לעסוק בו. "לא בכל סוג של איום אתה משקיע משאבים ומאמצים בכל השכבות", מסביר סברדלוב. "אין טעם שאשקיע מיליארד דולר, לדוגמה, בהתכוננות לשיקום כתוצאה מתרחיש כזה. על דולר שיושקע בשיקום אני לא אקבל הרבה - אבל על כל דולר שיושקע במניעה אפשר לקבל הרבה מאוד".



ובכל זאת, ההנחה שלא מעט אנשים ישרדו בסופו של דבר גם טיל גרעיני אירני, מעוררת שאלות רבות. מה יקרה לתשתיות, לחינוך, לנדל"ן, ולא פחות מזה - מי ישמור על הכסף שלנו ביום שאחרי הפצצה? באופן אבסורדי, התסריט הביטחוני נחשב קל יותר עבור חברות הביטוח מאסונות לאומיים אחרים, כמו רעידת אדמה. כל מבנה שנהרס בשל מלחמה או אירוע טרור משוקם על ידי המדינה, מכספים שמעביר מס רכוש לאחר שהוא שולח שמאים לבתים פגועים. כך קרה - במידה זאת או אחרת של מהירות ויעילות - במלחמת המפרץ הראשונה, במלחמת לבנון השנייה ובמבצע "עופרת יצוקה". אלא שעבור החברות, עדיין נותרת השאלה של ביטוח החיים.



גם מגדלי עזריאלי עלולים להתמוטט יום אחד, אבל כל תסריטי האימה האלה, שעלולים לעורר חרדות אצל לא מעט אנשים, מתמצים בסופו של דבר לשורות המנוסחות ביובש בדו"חות הכספיים של חברות הביטוח הגדולות ובקרב פקידי משרד האוצר, האמורים לפקח על חברות הביטוח. רוב החברות מגדירות את האסון שעלול לפקוד את ישראל כ"סיכון קטסטרופה": "אירוע בודד בעל השפעה רבה - כגון אסון טבע, מלחמה, טרור, נזקי טבע או רעידת אדמה".



רוב חברות הביטוח מתייחסות למצב של מלחמה, ושתי חברות ציבוריות - כלל ביטוח ומנורה מבטחים - מתייחסות באופן ישיר בדו"חות השנתיים שלהן לאפשרות שתהיה מתקפה אטומית, כימית או ביולוגית על ישראל. חברת כלל ביטוח, לדוגמה, רכשה ביטוח משנה בתחום הקטסטרופה המכסה גם מקרה של התקפה אטומית, ביולוגית או כימית. הביטוח מכסה נזק מצטבר של כלל נכסי הקבוצה וגם נזק לחברה לניהול קרנות פנסיה "מיטיבית עתודות", ביטוח שנרכש על חשבון העמיתים. בשני המקרים מדובר בכיסוי מיוחד של 40 מיליון שקל מעבר ל"סיכון קטסטרופה" הרגיל שהחברה לוקחת על עצמה.



"אם יתרחש אסון במקום עבודה שיש בו עמיתים רבים, הדבר עלול לפגוע גם בקרן זכויות הפנסיה", נמסר מחברת כלל. "כשנהרגים 200 עובדים במפעל, המבוטחים באותה קרן פנסיה - זו מכה רצינית לקרן. מדובר במצב שונה מזה שבו יש 200 הרוגים בקניון, כי כל אחד עובד במקום עבודה אחר. לכן בדקנו את הריכוזיות של האנשים במקום העבודה ומה יקרה אם תהיה בו פגיעה - כמה אנשים מבוטחים במקום אחד ומהם גילי עובדים. פגיעה באנשים צעירים רבים, לדוגמה, משמעותה תשלומים גדולים לתקופת זמן ארוכה, שזו מכה קשה ביותר לקרן. בהתאם לשיקולים אלה ולפי שיקולים של עלות-תועלת, רכשנו את הביטוח".



מצד שני, מנורה מבטחים העדיפה להוציא מתחום הביטוח את האפשרות של התקפה ביולוגית, אטומית או כימית. כך היא מגדירה בדו"ח את הסיכון שהיא לוקחת: "ניהול סיכון מלחמה (חוץ מגרעינית/ביולוגית/כימית). סיכון זה הוא סיכון ביטוחי מהותי בתחום ביטוח חיים, בו הקבוצה מתייחסת להשפעה פוטנציאלית של אירוע קיצון בלתי צפוי". במקום אחר בדו"ח מתייחסת מנורה מבטחים למצבה הביטחוני הרגיש של מדינת ישראל, תחת הסעיף "סיכון מדינה". בדו"ח השנתי שלה, המתייחס לתיק ההשקעות של החברה אבל אינו קשור במישרין לפעילות הביטוח שלה, נכתב: "ריכוזיות של תיק ההשקעות באזור גיאוגרפי אחד חושפת את שווי תיק הנכסים לשינויים פוליטיים וביטחוניים בישראל. 12.5 מיליארד שקל בתיק הנכסים חשופים לסיכון זה".



גם החברות האחרות הצטיידו בפוליסות מיוחדות הנובעות מכך שישראל היא מקום שמסוכן לחיות בו. חברת הפניקס ביטחה את עצמה ב-2008 וב-2009 הן מפני טרור פוליטי והן מפני מלחמות. גם חברת מגדל עשתה ב-2009 ביטוח משנה מיוחד למוות במקרה של מלחמה. בנוסף, המחלקות לניהול סיכונים של חברות הביטוח הגדולות עמלות מדי יום על בניית תסריטי אימה הלקוחים ממגוון מקורות, ובהם פרטים על איך תיראה ישראל בשעת אסון: כמה הרוגים וכמה פצועים, למשל, יהיו בגוש דן. את התרחישים המדויקים החברות מעדיפות לא לחשוף בפני הציבור הרחב.



"ההנחה היא שטילים לא הורסים לגמרי את כל תל אביב", מסביר מנהל הסיכונים של אחת מחברות הביטוח הגדולות. "אני רוצה לדעת איפה, מבחינת מבוטחי החברה שרכשו ביטוח חיים, יש ריכוז של אנשים שיכולים להיפגע. על סמך זה אנחנו בוחנים תרחישים - כמה אנשים ימותו, כמה ייהפכו לנכים ובאילו אזורים מדובר, ומעריכים את הסיכון גם על סמך אירועים שקרו במקומות אחרים בעולם".







לישראל אין מספיק אוהלים



איום גרעיני הוא רק אחד מבין שלל איומים ואסונות שעלולים לנחות עלינו - אחרים הם בכלל אסונות טבע, עליהם אין לנו כל יכולת שליטה. במבט לאחור, נראה כאילו העשור הראשון של המאה ה-21 התכתב עם סרטי האסונות ההוליוודיים של המאה הקודמת: צונאמי אדיר הרג 250 אלף איש בדרום מזרח אסיה, סופת אימים זרעה הרס רב בניו אורלינס הרומנטית - והעולם עוד לא התאושש מרעידת האדמה האחרונה בהאיטי, שקטלה 200 אלף איש, פצעה 250 אלף נוספים והותירה מיליון וחצי איש חסרי בית.



ב-2009 התרחשו בעולם 850 אסונות טבע בעלות כולל של 50 מיליארד דולר, כך על פי נתוני חברת הענק לביטוח משנה "מינכן רה", המספקת ביטוחים גם לחברות גדולות בישראל. מתוך עלות כוללת של 50 מיליארד דולר, 22 מיליארד דולר היו מבוטחים. ב-2008 הסתכמו הנזקים הכספיים מאסונות טבע בעולם ב-200 מיליארד דולר, בשל שורה של סופות הוריקן הרסניות שהיכו במפרץ מקסיקו בארה"ב. 50 מיליארד דולר מתוכם היו מבוטחים.



באופן מצרפי, חברות הביטוח הישראליות חשופות לנזק כתוצאה מאסונות המתקרב ל-400 מיליארד דולר, שמתוכם 200 מיליארד דולר הם עקב התמוטטות מבנים, והשאר הם תוצאה של ביטוחי חיים ושל ביטוחי רכוש. מדובר בביטוח קטסטרופה כללי - כלומר כזה המכסה גם נזקי טבע אחרים או אסונות הקשורים למלחמה וכן כאלה המתרחשים בכל ישראל. לכן, סביר להניח שברעידת האדמה בעמק בית שאן, שאותה צופים מומחים בישראל, יסתכם הנזק במספר הנמוך מסכום זה.



בכל זאת, מדובר בסיכון די גדול שאליו חשופה כמעט כל חברת ביטוח. הדו"חות השנתיים של החברות השונות מגלים את המספרים. כך לדוגמה, חברת כלל מבוטחת בסכום כולל של 389 מיליארד שקל, מגדל בסכום כולל של 240 מיליארד שקל וחברת הפניקס בסכום כולל של 160 מיליארד שקל.



חברות הביטוח אינן נושאות בסיכון לבדן. ראשית, ללקוח עצמו יש השתתפות עצמית בגובה של 10%, וכן 90% מהסכום שעל חברות הביטוח לשלם - מועבר לחברות בחו"ל, הדואגות לבטח את החברות בישראל מפני קטסטרופה כללית. בסופו של דבר, ולפי הוראות המפקח על הביטוח, החברה עצמה נושאת בסיכון של 1%-2% במקרה של אסון, כך שהן יחויבו לשלם עשרות מיליוני דולרים בלבד במקרה כזה, מה שנקרא בשפה המקצועית "שייר".



חישוב הסיכונים הוא תחום מרתק בפני עצמו. חברות הביטוח נעזרות במודלים מתמטיים מסובכים ביותר כדי לאמוד את היקף סכומי הפוליסות, תוצאה של שיתוף פעולה בין המומחים להערכת הסיכונים של החברות לבין החברות הגדולות מחו"ל. הסיכון שכל חברה לוקחת על עצמה הוא לפי ההסתברות להתרחשות רעידת אדמה בעוצמה גבוהה. לדוגמה, חברת כלל ביטוח חישבה את הסיכון שלה לפי מודל הצופה רעידת אדמה פעם ב-1,000 שנה. חברת מנורה מבטחים חישבה אותו לפי רעידת אדמה המתרחשת פעם ב-500 שנה ואילו חברת מגדל חישבה עבור רעידת אדמה המתרחשת פעם ב-350 שנה.



התבוננות בהיסטוריה של רעידות האדמה באזור ישראל מעלה כי לא מדובר באיום ערטילאי: ב-1759 החריבה רעידת אדמה את העיר רמלה ופגעה בערים נוספות כולל יפו, וב-1837 גרמה רעידת אדמה באזור להרס רב בעיר צפת ולמאות הרוגים באזור הגליל. רעידת האדמה הקטלנית האחרונה התרחשה ביולי 1927, וגרמה ליותר מ-300 הרוגים, לאלפי פצועים ולנזק רב לרכוש. מוקד הרעש היה באזור יריחו, בעוצמה של 6.2 בסולם ריכטר.



"נכון שכל חברה עובדת לפי מודל חיזוי שונה, אבל אין הבדל גדול בין הפרמיות של החברות. זה בסך הכל מדע שהוא קצת רחוק מהביטוח. בסופו של דבר, מה זה עוזר אם אתה קונה פוליסה לפי חישוב הסתברות על פני תקופת זמן?", אומר בכיר בתחום הביטוח. "צריך לזכור שבביטוחים הגדולים אנחנו ממילא מפזרים לחו"ל את פוליסת הביטוח, בלי קשר לביטוח הקטסטרופה. מתוך מה שנשאר לי בישראל, אנחנו שולחים לביטוח משנה בחו"ל את החלק בפוליסה הנוגע לרעידות אדמה". הבכיר מוסיף כי השווי של שדה התעופה בן גוריון, לדוגמה, הוא 1.1 מיליארד דולר. מדובר במסלולי הנחיתה שעלולים להתבקע, בציוד מחשבים ואלקטרוניקה בשווי של מאות מיליוני דולרים וכמובן במבנים ובמגדל הפיקוח.



גם לביטוח המשנה יש גבולות כיסוי, במידה שהנזק הנגרם יחרוג משולי הסבירות הסטטיסטית של החברות. לדוגמה, כך נכתב בדו"ח של חברת מנורה: "הסכמי ביטוח המשנה של החברה אינם מגנים על הסכומים המלאים, אלא מבוססים על הערכות סיכון שמרניות של נזק מקסימלי פוטנציאלי". לדברי גדעון המבורגר, נשיא חברת הראל, הצרכן הסופי לא ירגיש את הסיכון שלוקחת חברת הביטוח: "אני יכול לומר בוודאות שמי שמבוטח יקבל את מלוא כספו בחזרה, בניכוי ההשתתפות העצמית ובהתאם לתנאי הפוליסה".



רבות נכתב על הצורך לחזק מבנים מפני רעידות אדמה, ועל כישלונה של התוכנית שהיתה אמורה לגרום לחיזוקה - תמ"א 38, המעודדת בעלי דירות ליזום את חיזוק הבתים המשותפים שבהם הם מתגוררים, תמורת תמריץ ליזמים: מכירות זכויות לבניית דירה על גג הבית. תוכנית זו אושרה כבר לפני חמש שנים, אך עד כה רק כמות זעומה של בניינים חוזקו, כולם מאזור המרכז.



התוכנית מעודדת למעשה חיזוק מבנים באזורים מבוקשים במרכז, למשל בצפון תל אביב, מכיוון שרק שם מהווה ערך הקרקע תמריץ ליזמים לשתף פעולה. בשאר המקומות, ובייחוד בפריפריה, התמריץ לא קיים. לא מדובר בכישלון היחיד בחוסר המוכנות של המדינה לרעידות אדמה. לדוגמה, בישיבת ועדת המשנה של ועדת הכספים לענייני ביטוח, התברר שאין בחזקת המדינה מספיק אוהלים למאות האלפים שימצאו את עצמם ללא קורת גג אחרי רעידת האדמה. מי שהודה בכך בישיבה הוא אורי בר חיים, ראש חטיבת הערכות ברשות חירום לאומית במשרד הביטחון. "אין אוהלים, אבל אנחנו דווקא כן פועלים בתחום של סיוע בינלאומי. מרבית האוהלים יגיעו דרך כל אותם ארגונים עולמיים, כולל הצלב האדום וארגונים של האו"ם", הוא הסביר.



ומה יקרה אחרי שיגיעו האוהלים? "מי שיהיה לו כסף מהביטוח של המבנה, ייקח קבלן וייבנה בית חדש; ומי שלא - יחכה שהממשלה תתחיל לבנות שיכונים כמו בשנות ה-50", אומר אריה הרמן, המשנה למנכ"ל היוצא של הפניקס. "הבעיה היא שהמדינה לא עשתה לעצמה סקר מקיף כדי לראות אם הרכוש שלה מבוטח ואיך בדיוק - דרך ביטוח פרטי, דרך חברת ענבל הממשלתית או בהנחה שתקציב המדינה יכסה את הדברים. האם זה יעמוד למבחן ביום הדין? לצערי, יכול לקרות מצב שבו כל המערכות ייפלו ונהיה תלויים בטובות של יהודי חו"ל", הוא אומר.



"מדינת ישראל לא ערוכה לאירוע כמו רעידת אדמה - לא מבחינה ביטוחית, ואני לא יודעת עד כמה היא ערוכה מבחינה ארגונית", אומרת ח"כ פאינה קירשנבאום, יו"ר ועדת המשנה לענייני ביטוח. "ניסיתי לגלות מה בדיוק המדינה מבטחת - לא קיבלתי את כל הפרטים. משרד התחבורה לא מבטח את הכל. הרכבת לא מבוטחת. גם חברות ממשלתיות אחרות מבטחות את עצמן באופן חלקי".



שירי מרזל, סמנכ"ל חברת ענבל, חברת הביטוח הממשלתית, אמרה בוועדה שבכל מקרה המדינה תדע לדאוג, באמצעות הזרמת כספים, לנפגעי רעידת האדמה. "המדינה - ואת זה אנחנו למדים מכל אסון בקנה מידה גדול שקרה בעולם בשנים האחרונות - משלמת בבוא היום", טענה מרזל. "מביאים את כל העזרה שאפשר להביא, אבל המדינה מכניסה את היד לכיס ומשלמת כדי לתת איזושהי עזרה בסיסית לאזרחים ולעסקים שנפגעו".



דבר נוסף שהתגלה באותה ישיבה הוא כי מתקני הצבא לא מבוטחים מפני רעידות אדמה, ושככל הנראה משרד הביטחון סומך על כך שבעת אסון, יממן תקציב המדינה את עלות הנזקים. בסוף הישיבה נקבע שבאפריל יגיש משרד האוצר סקר מקיף לגבי מצב הביטוח נגד רעידות אדמה של מתקני הממשלה השונים. נקודת אור היא שבזכות המדיניות של הבנקים למשכנתאות, המחייבים ביטוח מפני רעידת אדמה בעת לקיחת משכנתא, מבוטחות רוב הדירות בישראל נגד רעידת אדמה.



לפי הערכות, בין 10% ל-20% מיחידות הדיור בכל ישראל אינן מבוטחות. עם זאת, 50% מבעלי הדירות לא מבטחים את תכולת הדירה, כך שרכוש רב צפוי ללכת לאיבוד בכל זאת. הבעיה השלישית והאקוטית בעניין הכיסוי הביטוחי של הציבור נובעת מכך שכלל הציבור והחברות לא מבטחים את ערך הקרקע יחד עם הדירה, ורק אחוזים בודדים קונים כיסוי גם לערך זה. לכן, אם מתגוררים בבניין דיירים אחרים שלא ביטחו את עצמם, עלול בעל דירה מבוטחת להיות בבעיה כשירצה לבנות מחדש או לשקם את הבניין.



הבעיה החמורה יותר, כך נראה, לא נוגעת לאנשים הפרטיים אלא למבני הציבור ברשויות מקומיות. באופן פרדוקסלי, עדיין יש רשויות מקומיות רבות שלא מבוטחות מפני רעידות אדמה. הדבר אינו קשור דווקא למיקום הגיאוגרפי, אלא לחוזקן הכלכלי של הרשויות. "דווקא עיר כמו צפת, שבה כבר היתה רעידת אדמה קטלנית, לא מבטחת את עצמה", אומר ערן היימר מאגף החשב הכללי במשרד האוצר. בימים אלה אנחנו פועלים מול משרד הפנים כדי להבטיח שגם הרשויות החלשות יבטחו את עצמן".



"בעצם, בשום מקום בעולם לא עושים דבר בנוגע לרעידות אדמה. וזה, כמובן, נובע מהעלויות הגבוהות", מסכם אבי שפירא, יו"ר ועדת ההיגוי לענייני רעידות אדמה. "מדינת ישראל ניסתה לעשות משהו והיא תמשיך לנסות, אבל כרגע אין לנו כל פתרון שהמדינה תוכל לעמוד בו תקציבית".



שנים של חוסר יציבות



אם מתבוננים על ההיסטוריה הקצרה של מדינת ישראל ומנסים לבחון את השפעת האסונות שספגה על הכלכלה כולה - אז האסון הביטחוני שהשפיע עליה במידה הרבה ביותר היה דווקא מלחמת יום הכיפורים. על אף שהעורף לא נפגע במלחמה, ישראל ספגה 3,000 הרוגים ועוד אלפי פצועים. כתוצאה מגיוס המילואים הנרחב ומההלוואות לצורך רכישת נשק, הכלכלה לקחה צעד ענק אחורה וצללה אל תוך מה שקרוי גם כיום "העשור האבוד": תקופת הזמן שבין 1974 ל-1985, שבה הוצאות הביטחון עלו באופן דרסטי, האינפלציה השתוללה ומצב הכלכלה הורע מאוד.



"מלחמת יום הכיפורים היא נקודת מפנה בכלכלה הישראלית. ישראל ירדה בבת אחת מצמיחה של 5.5% לנפש, לצמיחה של 1%. נדרשנו לסיוע חוץ אדיר כדי לתפקד, החוב הלאומי קפץ ל-350% מהתוצר, בעוד כיום הוא 80% בלבד. זה היה שבר של ממש", אומר ד"ר יורם גבאי, לשעבר הממונה על הכנסות המדינה באוצר.



אירוע ביטחוני אחר שהיה בעל פוטנציאל הרס רב לכלכלה היה מלחמת המפרץ הראשונה. בתקופה זו, שבה ברחו "העריקים" - כפי שכינה אותם ראש העיר תל אביב דאז שלמה להט (צ'יץ') - הפעילות הכלכלית בעיר שותקה כמעט לחלוטין והמגזר הפיננסי עבד בהילוך אטי. דווקא אירוע זו גרם לבנקים, לחברות ביטוח ולבתי השקעות לפתח מודעות למוכנות לשעת חירום, ברמה התפעולית, בעיקר אחרי שטיל עם ראש בטון נחת בבניין ברחוב אלנבי בתל אביב, בסמוך לבניין חברת הביטוח הסנה (עוד על מוכנות, ראו מסגרת).



עם זאת, המשק הישראלי בכללותו לא נפגע במלחמת המפרץ הראשונה. דווקא האינתיפאדה השנייה, עם פיגועים שהתרחשו בלב הערים, נחשבת לכזו שהיתה בעלת השפעה ממשית על המשק, והיתה בין הגורמים למיתון. בהקשר זה עסוקים כלכלנים שונים בניסיון לחזות תחזיות כלכליות הנובעות מאיום הטילים על ישראל.



"אם פוגע טיל גרעיני בגוש דן, אין טעם לשרטט תרחישים כלכליים", אומר הכלכלן יעקב שיינין מחברת מודלים כלכליים. שיינין מעדיף להתמקד בתסריט שבו ינחתו בישראל בין 400 ל-500 טילים קונוונציונליים, פי עשרה לערך מכמות הטילים ששיגר סדאם חוסיין אל ישראל ב-1991. "אם ייפלו פה 500 טילים, זה ישבש את החיים, אבל ההרס עצמו הוא לא הבעיה", אומר שיינין, "הבעיה היא ההרס העקיף - בריחת חברות זרות ובריחת משקיעים ישראלים משוק ההון. זה עלול לגרור פיחות, להעלות את הריבית ולהביא למיתון. לא צריכים ליהרס הרבה בניינים כדי שזה לא קרה. מספיק להיזכר מה קרה במלחמת המפרץ הראשונה בתל אביב, איך תל אביב פשוט לא תיפקדה. זה יכול להוריד את התוצר במשק ב-10%-15%. "נשאלת השאלה איך ניראה אז בעיני העולם. יש חשש שלא רק זרים יוציא כסף מכאן, אלא שכך יעשו גם תושבים ישראלים", הוא אומר.



"אם אני שואל מה מפחיד בעניין האירני, הרי שזה לא כמה טילים נחטוף, אלא אם הדבר ייהפך לאורח חיים ויגרור חודשים או שנים של אי יציבות", מוסיף יורם גבאי. "אנחנו שואלים אם תרחיש כזה יגרום למשבר קבוע, ארוך טווח, כפי שהיה במלחמת יום הכיפורים - או שיהיה קצר טווח, כפי שהיה במלחמת לבנון השנייה. במלחמה הזו היה ברור כבר אחרי שלושה ימים מתחילתה, שלא תהיה השפעה ממשית על כלל המשק".



הפחד המיידי הגדול ביותר: רעידת אדמה



כמעט כל החברות מציינות שהתרחיש הגרוע ביותר שאליו הן נערכות כיום הוא של רעידת אדמה. בישראל, שבה פועלת ועדת היגוי מיוחדת לענייני רעידת אדמה, הוכן תרחיש מיוחד לעניין זה לפני שבע שנים. לדברי אחד ממחברי התרחיש, ד"ר ארז סברדלוב מהאגף לייעוץ אסטרטגי בחברת מטריקס, התרחיש רלוונטי גם כיום, מכיוון שלא נעשתה עבודה רצינית בחיזוק מבנים מפני רעידות אדמה.



התרחיש מעריך רעידת אדמה בעוצמה של 7.5 בסולם ריכטר, שהמוקד שלה ליד העיר בית שאן ושיפגע בעיקר בקו היישובים שבין טבריה, עפולה וחיפה. גם ביישובים שלאורך מישור החוף ירגישו את הפגיעה, אם כי בעוצמה נמוכה יותר. התרחיש קובע שבמקרה של רעידת אדמה חזקה בישראל, עלולים ליהרג 16 אלף איש, 6,000 עלולים להיפצע באופן קשה ו-83 אלף ייפצעו באופן קל. התרחיש מדבר גם על 10,000 מבנים שייהרסו, 20 אלף מבנים שיספגו נזק כבד ועוד 100 אלף מבנים שיספגו נזק קל עד בינוני.



כתוצאה מכך, כ-400 אלף איש צפויים להיות חסרי בית. חלק מהמפונים יהיו חסרי כל תיעוד מזהה, וחלקם ייוותרו ללא אמצעי קיום. הרס רב ייגרם גם למפעלי תעשייה ולתשתיות. "השילוב בין עוצמת הנזק להיעדר התרעה מוקדמת עלול להוביל לאירוע בעל משמעויות בלתי מוכרות", אומר סברלדוב. "אי אפשר למנוע את רעידות האדמה, אבל אפשר להיות ערוכים באופן נכון יותר: לדעת להסיט שירותים למקומות הנכונים, לעבוד נכון עם גופי תמיכה בינלאומיים בחו"ל ולהתאמן באיתור מהיר של סך הנזקים והתקלות. לדוגמה, אפשר להתכונן מראש לפינוי חללים ולקבורה: לתכנן קבורה המונית תוך כדי עמידה בדרישות הלכתיות וחברתיות".



בתרחיש נקבע שבימים הראשונים יהיה צורך לזהות ולקבור אלפי חללים ביום ובהמשך יתגלו מאות גופות מדי יום, שיהיו - כך צופים - במצב קשה יותר ויהיה קשה לזהותן. מלבד זאת, צפויים נזקים רבים בתחום התשתיות: גז, חשמל, ביוב, תקשורת, תחבורה ועוד. בתחום המים, למשל, צופה התרחיש כ-1,500 פריצות במערכות מים וצנרת, רובן בצפון ישראל, ומתוכן 60 במערכת המוביל הארצי. באזור הצפון צפויים להתמוטט כליל 20 קידוחי מים. כתוצאה מכך, 360 אלף תושבים, מהם 200 אלף תושבי חיפה, ינותקו ממים זורמים למשך שבועיים לפחות, ויהיה צורך לחלק להם מים.



ב-5% מהשכונות בערים וביישובים האחרים שבין הכרמל לקו אשדוד-קריית גת, ינותקו התושבים ממים זורמים לכמה ימים לפחות. בתחום התחבורה צפויים נזקים לכבישים, עקב גלישות קרקע והתמוטטות גשרים - דבר שיקשה על פינוי של נפגעים ופליטים ועל העברת מצרכים חיוניים לאזור האסון.



כלי רכב שיעמדו נטושים בצדי הכבישים שנפגעו ייהפכו גם הם למראה שכיח בימים שלאחר הרעידה הגדולה. גם הפלסטינאים בגדה המערבית ירגישו את הרעידה - וגם שם צפויים עשרות אלפי הרוגים ופצועים שיתדפקו על דלתות ישראל, בעיקר באזור המרכז וירושלים. לאלה יהיה צורך לספק מים, מזון, שירותי בריאות ושירותים בסיסיים אחרים. ד"ר אבי שפירא, יו"ר ועדת ההיגוי לענייני רעידת אדמה, העריך בישיבה של ועדת המשנה לענייני ביטוח בכנסת שהתקיימה בפברואר האחרון, כי בחמש הדקות הראשונות של רעידת האדמה יהיה סכום הנזק 50 מיליארד דולר - חישוב גס של אומדן הרס המבנים. אך הנזק עתיד להיות גדול בהרבה - שהרי הוא לא כולל הרס של מפעלי תעשייה ותשתיות.



"צריך לזכור שצפויה עליית מחירים מסיבית בכל מה שקשור לחומרי גלם וייתכן שגם בכוח העבודה, תלוי מה תהיה רמת הפגיעה בנפש", מוסיפה שירי מרזל, סמנכ"לית חברת הביטוח הממשלתית ענבל. "לכן ההערכה שנשמעה כאן, האומדת את הנזק ב-50 מיליארד דולר, היא רק הערכה של הנזק המיידי - ולא של העלויות המלאות הכרוכות בהחזרת המדינה למסלול חיים נורמלי".



מנהל, הכן משרדך לאסון



מתן ייעוץ לחברות בנוגע להיערכות לרעידת אדמה או לכל קטסטרופה אחרת הוא תחום שמשגשג בתל אביב בשנים האחרונות. ישנן כמה חברות ייעוץ שתפקידן הוא להסביר לחברות במגזר הפיננסי - בנקים, חברות ביטוח וחברות השקעות - כיצד עליהן להיערך ברמה הטכנית-תפעולית למקרה אסון. כל חברה, גדולה כקטנה, יכולה במקרה חירום לאבד שליטה על הפעילות העסקית ועל היכולת לספק שירות ללקוחות, דבר שעלול לפגוע במוניטין שלה. לחלופין, מוניטין של חברה ישתפרו בשעת אסון אם דווקא היא, ולא החברה המתחרה, תדע להתאושש הכי מהר ולהיות הראשונה שחוזרת לספק שירות.



את הרגולטורים של שוק ההון, של בנק ישראל ושל אגף הפיקוח, פחות מעניינים המוניטין של החברות ויותר מענייין התפקוד שלהן בשעת חירום, כך שאזרחים יוכלו לפחות להוציא כסף מהבנקים ולדעת שיש מי שעונה לטלפונים בחברת הביטוח. לכן, הרגולטורים מפרסמים הוראות דקדקניות בנוגע להמשכיות העסקית לאחר אסון. לבנקים יש אתרים שבשעת חירום תועבר אליהם הפעילות, ושרתי המחשב שלהם מגובים כבר כיום בכמה אתרים פיסיים שונים.



המודעות להיערכות תפעולית בעקבות קטסטרופות צברה תאוצה לאחר האסון במגדל התאומים בספטמבר 2001, שבעקבותיו הגיעו חברות בארה"ב לחדלות פירעון לאחר שאיבדו מידע יקר ערך כשהשרתים שלהן הושמדו. על פי נתוני משרד התעסוקה האמריקאי, 40% מהעסקים הנפגעים באסון כלשהו סופגים מכה אנושה ומפסיקים את פעילותם העסקית באופן מיידי, וכ-20% נוספים נסגרים תוך שנתיים ממועד האסון.



"לחברות הגדולות אנחנו מציירים את התסריט הרע ביותר האפשרי", מסביר שלום שגיב, הבעלים של חברת הייעוץ אולביסק. "אנחנו מנסים לעבור על הסיכונים התפעוליים - האם אפשר יהיה לייבא או לייצא סחורות, האם המשרד עצמו יימחק וכמה זמן ייקח לשקם את מערכת המידע? אנחנו מתעסקים פה עם משהו שהישראלים לא אוהבים בדרך כלל - ולכן אומרים ?סמוך עלי' ו'יהיה בסדר'. אם היינו יודעים שבעוד שנה תהיה רעידת אדמה, זה היה קל יותר. אבל כשיש כל כך איומים - חרם על ישראל, רעידת אדמה, טילים - כבר לא כל כך יודעים למה להתכונן".



לדברי גל סטאל, מנכ"ל אטרופי, תוכנית ההיערכות לחברות גדולות דומה להיערכות של גוף צבאי: "אנחנו מכינים רשימה פרטנית למנהלים. כשקורה אירוע פיסי, נניח טיל נופל על המטה המרכזי של הבנק, למנהלים יש פק"ל כיסים כתוב, המסביר בדיוק מה עליהם לעשות, בשורה קבועה של פעולות. אני רוצה שגם אם בניין החברה נחרב, למנהל יהיה חדר חלופי שבו קיים כל המידע של החברה. הוא יהיה מחובר לכל מה שקורה - לבורסה או לכל מקור מידע אחר, ויוכל להחליט מה עושים עכשיו עם ההשקעות של החברה".



למרות ההיערכויות בקרב הגופים הגדולים, יש כאלה הסבורים שהמגזר העסקי בכללותו יכול לעשות הרבה יותר כדי לשפר את המוכנות שלו לשעת חירום. המכון לחשיבה מדינית "ראות" השלים באחרונה עבודה בשם "רשת חוסן אזרחית: חוסן לאומי ומקומי בישראל", בשיתוף עם הקואליציה הישראלית לטראומה ובמימון המגבית היהודית המאוחדת של הפדרציה בניו יורק. במסמך, הסוקר את כלל המוכנות הישראלית לרעידות אדמה או לקטסטרופה אחרת, נקבע שלמגזר העסקי יש עוד דרך ארוכה לעבור כדי לשפר את המוכנות שלו למצבים כאלה.



"אנשים חושבים שאסון הוא סוגיה ביטחונית גם אם זו רעידת אדמה, ושהמדינה תדאג להם בכל מקרה", מסבירה יעל וייס, אחת ממחברות המסמך. "לכן, למה לבעל עסק או לאדם פרטי להוציא כסף על ביטוח אם המדינה כבר תדאג לו? אבל זו תפישה שגויה. המדינה אולי תדאג לאזרחים, אבל מי שיכין את עצמו - מצבו יהיה טוב יותר מאחרים. הרבה מהנכסים של החברה הם בידי המגזר העסקי ולא בידי המדינה. אם מגזר זה לא יידע להעריך ולדאוג לנכסים שלנו, אז מצבנו יהיה רע מאוד בעת משבר אמיתי".