זר לה פורח ואבא קודח

יום הולדת שמח עלמה. יום הולדת שמח עלמה. יום הולדת שמח עלמה. יום הולדת שמח עלמה. יום הולדת שמח עלמה. עזבו, הכל בסדר אצלכם. הדיסק לא קופץ, העורכות לא התרשלו בעריכה, אפילו הכותב עירני. טוב, בערך. בעצם, אם חושבים על זה באופן אובייקטיבי, אזי יחסית לאדם שבפרק זמן של שבועיים חגג לבתו בת השש חמש פעמים יום הולדת, מצבי מעולה.



בין החגיגה השלישית לרביעית הודעתי לעינת, האמא של כלת השמחה, שאני שוקל להגיש תביעת ענק נגד הצמד דץ ודצה. אלה שבקלטות שלהם נאמר באופן מפורש, אפילו על דרך הקבילה והצער, ש"יום הולדת יש רק פעם בשנה". נשבע, הנה הפזמון: "יום הולדת יש רק פעם בשנה/ רק פעם בשנה/ רק פעם, רק פעם/ רק פעם בשנה". ייתכן שפיספסתי את הרובד הסמוי של השיר, ובמקום למנות את מספר הפעמים שבהן מופיע בפזמון צמד המלים "רק פעם" - חמש, איך לא - ולזהות את הממד הנבואי שבו, נצמדתי לעניין הפעם בשנה. לא יודע, אולי.

בכל מקרה, מדובר באב גאה אך נואש באותה מידה. תחשבו לרגע כמה פעמים בחודש האחרון נדרשתי למחזר את עצמי, לשעתק את שמחתי המקורית, לביים סצנות של הפתעה ולחוות את ההתכתשות הבלתי נגמרת בין עינת לעלמה ברגע פתיחת המתנות. חמש, אבל זה באמת נראה כמו הרבה יותר. כמעט כמו ערוצי הסרטים של hot, שגורמים לך לחיות בלופ אינסופי. התחושה כרגע היא שאני בדיוק כמו אותו אוגר/עכבר מטופש שנע במהירות מטורפת על הגלגל שהתקינו לו בעליו האוהבים בכלוב, וברקע מתנגנים להם שני שירים: "יום הולדת יש רק פעם בשנה" של הדצים, ו"אין יציאה, אין יציאה" הידוע ששרים אוהדי בית"ר ירושלים לאוהדי הקבוצות היריבות שהפקירו את עתידם והגיעו לאצטדיון טדי.



בשל סבך האירועים והזמנים, אני מבקש תחילה למפות את השתלשלות העניינים. התאריך הרשמי של יום ההולדת של עלמה הוא ה-22 במארס. באופן שהולם דרדקית שנושקת לגיל 6, החלה עלמה במסע הלחצים לקראת יום ההולדת חצי שנה לפני התאריך הנקוב. היא דרשה פירוט שכלל מספר חודשים, שבועות וימים. הספירה לאחור לקראת המילניום והסיוט של באג 2000 נראו פחות מאיימים. ככל שהתקרבנו לשעת השין, חשנו שאנו צועדים לעבר אירוע מדיה, משהו שהאירוויזיון הוא לא יותר מערב שירה במתנ"ס השכונתי ביחס אליו.



ועכשיו, אם תרשו לי, קחו אוויר לקראת הפסקה הקרובה, שתנסה לשלב בין סגנון הכתיבה של יעקב שבתאי ב"זכרון דברים" לבין סגנון הדיווח בתוכנית הרדיו "שירים ושערים". לאסתמטיים מומלץ להיצמד למשאף הוונטולין. ובכן: בבוקר ה-18 במארס נערך יום ההולדת הראשון בגן של עלמה. ההורים לא היו רשאים להצטרף, אבל נגזר עליהם להכין עוגה ולרכוש ממתקים והפתעות לחוגגים, ששבועיים מאוחר יותר יגיעו לחצר ביתנו למה שמסתמנת כרגע כאפטר-פרטי ליום ההולדת השישי של בתנו הקטנה והמתוקה, שבבוקר שני, ה-22 במארס, בדירה צנועה ברחוב פתחיה בתל אביב, זכתה למבול של חיבוקים ונשיקות מצד הוריה האוהבים ואפילו לברכה מאחיה - שנכנע לאחר קרב עיקש לסדרת האיומים של הזכר הדומיננטי בשבט, זה שבשבת האחרונה, ה-27 במארס, נאלץ בפרק זמן של פחות מ-12 שעות לחגוג יום הולדת לבתו עם הסבא ועם הסבתא מצד האמא ועם הסבא והסבתא מהצד שלו, כולל אחים, גיסים, גיסות, אחיינים ואחייניות. הצילו?!



במלוא הצניעות, אם יורשה לי, אני שורד את האירועים האלה בגבורה. התפקיד שלי, אולי כנגזרת לתארים המחייבים בעל/אבא, מסתכם בהיערכות לוגיסטית ובהחזרת זירת החגיגות למצבה הקודם: הורדת שולחנות וכיסאות לחצר, קיצוץ הדשא וטיפוחו לקראת הנשף, ניפוח 50 בלונים לפחות, סחיבת ארגז הפתעות במשקל 15 ק"ג מהחנות בבני ברק שבה נרכש לאזור הפשע, הרמת הילדה על כיסא יום ההולדת שבע פעמים כפול ארבע - או חמש, מי סופר - נשיאת ארגז המתנות שקיבלה מ-30 פורעי חוק קטינים אל מרומי הקומה השנייה, הרקת פחים עמוסי זבל, שטיפת כלים שבירים והכנסת כלים עמידים יותר למדיח. ואת כל אלה, תאמינו או לא, אני עושה בחפץ לב ודי מהר. הכל כדי לא לפספס את הרגע היפה מכל - פתיחת המתנות.



לא משנה כמה נהנו עלמה ועינת ביום ההולדת - וכשיש חמישה כאלה, הסטטיסטיקה תמיד לטובתן - העסק יגיע לפיצוץ כשהן ייגשו לפתיחת המתנות. עלמה, בהתאם לגילה, מאושרת מכל דבר שתקבל. בין אם זה מרקר בצבע צהוב ובין אם זה זוג אופניים חדשים. העיקר שיהיה עטוף ויאפשר לה את חלקיק השנייה שבו היא מופתעת. מעניין את הישבן שלה מי הביא לה את זה, ואם כבר יש לה 50 מרקרים בצבע צהוב. או אופניים.



הילדה, ששרדה בגבורה חמישה אירועים דומים, נמצאת כרגע בטראנס של פתיחת מתנות. בעוד אני מזדהה לחלוטין עם הטירוף שלה ומאפשר לה ליהנות מהרגע, דופקת נגידת בנק ישראל, הגברת עינת טל-ברזל, כניסה מרשימה. תחילה היא רושפת לעברי. מה פתאום התחלתם בלעדי, למה פתחתם הכל ואיך לעזאזל חשבתם לנהל את העסק הזה בלי רשימות. עינת היקרה, אהובתי היחידה, האשה שספונטניות היא מלה נרדפת עבורה בביקוריה התדירים במתחמי הקניות, נהפכת דווקא ברגעים כאלה לאדם מבוגר, אחראי ונקמן. שהרי תכלית כל הרשימות הללו היא לסגור חשבון. לוודא שמי ששלחה את בתה עם מרקר צהוב, תדע כי בעתיד הקרוב, בהזדמנות הראשונה לפעולת גומלין, תקבל מעלמה מרקר כחול. או סגול.



אני מתחנן מהמטבח שתשמור על כבודם של החוגגים, אבל זה קרב אבוד. עינת, אחרי ארבע חגיגות יותר מדי, צברה בתוכה לא מעט ועכשיו הגיע הזמן לשחרר. כל מתנה זוכה להערה, כל אם מקוטלגת, כל השקעה ביום ההולדת נבחנת עתה מחדש. לאט לאט אני מתייחד לי עם הכלים ועם הטבלייה החדשה והמרתקת של חברת סנו, שבאופן די סימבולי עושה חמש פעולות, אבל אף אחת מהן לא כוללת השתקה של קרב החתולות בסלון.



הקטנה שלי יוצאת לקרב מאסף, שורטת, צועקת, בוכה, נלחמת על זכותה ליהנות מכל מה שקיבלה כאן ועכשיו. מה לה ולחישובים של עונות, מידות, פתקי החלפה ונקמות. היא צריכה, ממש חייבת, את כל מה שהביאו לה. לחמש דקות, לא יותר, לרגע אחד, לשימוש חד פעמי. לך תאמין שבעוד כמה שנים לא תיוותר בה אף תכונה טהורה אחת, והיא תיהפך לאמא רושפת ונוקמת שמצליחה להתאכזב אפילו מהמתנה שהביאו סבא שלומי וסבתא עינת לנכדה שלהם, אם כי ברור שהמתנה הזאת עולה עשרות מונים על זו שהביאו הסבא והסבתא הקמצנים מהצד של בעלה.



אני כבר רואה את האור בקצה המנהרה. עוד יום הולדת אחד למנאייק. הארנק מתכווץ והולך מרוב הוצאות, הגוף נשבר בשל התכיפות - והחיוך, באופן די דבילי, נותר מרוח על הפנים גם ברגעים נדירים שבהם אין יום הולדת. רציתי להושיב את הקטנה על הברכיים ולספר לה איך חגגו לי יום הולדת לפני 34 שנים. פעמיים לכל היותר, בצנעה, בלי כל הטררם מסביב, בלי חברות הפקה, מופעי לייזר, גרסאות קאבר לסדרות אהובות. עם חצי פיתה, ממתקים, שקית הפתעה, אמא שמרקידה את כולם, ומשחקים כמו השחלת נר לבקבוק וריצה עם כף שבתוכה ביצה. ויתרתי. למה? כי בכל זאת יש משהו דומה. גם ביום ההולדת של עלמה יש ליצן שכולם צוחקים עליו או ממנו. לפחות חמש פעמים.