תו השעה: מהפכה!

אני לא אדם קטנוני. לפחות כך אני רוצה לחשוב על עצמי. לא מתעסק בקטנות, לא רודף אחרי זיכרונות ישנים, סולח על הרוב המוחץ של הדברים ומשתדל לא להתעכב על זוטות - גם כשאפשר שמסלולן יתברר כמוביל לגדולות ומשמעותיות. אבל יש דבר אחד, אחד בלבד, שעליו אני לא מצליח להבליג. עניין פעוט, שפל אולי, מגוחך ללא ספק, בטל בשישים, שולי ללא שאלה בכלל וזניח יותר מזניח. ועדיין: הוא מוציא אותי מדעתי. אני מצטער. לכשאשתף את הקורא בעניין זה, הוא בוודאי יחשוב אותי לאדם נמוך המצח ביותר בעולם - ועדיין, זה מחיר שאני מוכן לשלם ולו בעבור הקתרזיס שנלווה לו, לווידוי המזכך.



והדבר הוא - אנשים שכותבים הודעות sms בלי להקפיד על פיסוק נאות. אני יודע, אני יודע, מדובר באנטי קליימקס מזעזע, אבל זו האמת: אנשים ששולחים הודעות sms ללא פיסוק ("מה העניינים פנוי לקפה" - מה כל כך מסובך לכתוב "מה העניינים? פנוי לקפה?"), אנשים שמזלזלים בכללי הריווח המוסכמים ("שלחתי לך את המייל,האם קיבלת ? אנא השב לי כשתקבל.תודה.") מערערים את שלוותי, המופרעת ממילא.

אני לא חושב שמדובר בדרישה מוגזמת מדי, גם לא במשימה מורכבת מדי. ללחוץ על מקש הרווח בעיתוי ובהקשר הנכון כשמקלידים הודעה. הרי לא יעלה על דעתו של המסמס להחליף אותיות באחרות, למשל, שהרי אז תאבד ההודעה כל משמעות והמלים יתייצבו זו לצד זו בקרנבל של ג'יבריש. אבל סימני פיסוק? פסיקים במקום הנכון, סימני שאלה בסוף משפט, גרשיים בתחילת ובסוף ציטוט? הו, באלה מותר לזלזל כאילו העין סובלת את הכל וכאילו מסך הסלולרי אינו זירה שבה שומה על אדם להתנהג בהתאם.



לפעמים אני מפתיע את עצמי בחוסר היכולת שלי לגלות סלחנות על שטויות כאלה. אולי כי הודעות sms של אחרים הן בעצם השתקפות שלי מבעד לתווים של הזולת. אולי כי הודעות sms הן בעיניי מראת אמת לטיב יחסו האמיתי של אדם אלי ולקשר שלנו, לנכונותו להתאמץ, למתוח בס"מ את גבול ההשקעה, לצאת מעורו, להעמיד עוד שנייה מזמנו כדי להקפיד על הגשת הטקסט בצורה המושלמת. אולי כי כשאדם משגר למסך הטלפון הסלולרי שלי sms שנראה כמו תפזורת תווים שהתלקטה במקרה, הוא אומר לי משהו על עצמו - על אישיותו, על רצינותו, על בגרותו, על בשלותו האינטלקטואלית ועל כשירותו לדיאלוג של מאמץ ושל מורכבות. אלה זוטות - אבל אילו סימנים נותן לנו הזולת כדי שנכיר אותו ונעמוד על אופיו, אם לא האותות הקטנים הללו?



סימני פיסוק בהודעות sms הם הגרפולוגיה החדשה. הם הצופן הסמוי המוביל אל שערי אישיותו של אדם. ועל כן, אנשים שמסמסים בשגיאות פיסוק (שלא לדבר על שימוש באייקונים - באר זאת של תקשורת יש לסתום אחת ולתמיד, למען תיבש לעולם) כמוהם כאותם המושיטים לך דף נייר שעליו כתבו מלים והפליטו כמתנצלים, "זה כתב יד של פסיכופת". לרוב, הערה זאת מלווה גם באיזה גיחוך חצי משוגע, כמו לייצר סנכרון בין הטקסט להעמדה של הדובר.



אני מקפיד להשקיע בהודעות ה-sms שלי את מרב הדיוק והניקיון, למען יתקבל הרושם אצל הצד שמנגד כי אני איש שנותן את לבו לפרטים, שמקצה את מידת הכבוד הראויה לזולת ושאינו נוקט מידה של קלות ראש בקטנה כבגדולה. ובכלל, מכיוון שצורת תקשורת זו ממילא גוזרת על המשתמשים בה קצרים רבים מספור בתקשורת - רצוי לו לאדם להשליך מלים אל המסך לא כגללי אותיות, אלא כאילו היו שירה של ממש, מעשה האמנות של זמננו ונייר לקמוס שחשיבותו אינה נופלת מזו של ההופעה החיצונית, ההיגיינה האישית, הבגד שלגופו של איש ותוכן המלים שמוציא אדם מפיו. בסופו של דבר, החברה סובלנית מעט פחות כלפי היעדר היגיינה אישית, כלפי בגדים מרופטים וכלפי לשון דיבור קלוקלת. ולמה היא נוחה כל כך לספוג את הרישול שנוקטים רבים בכלי תקשורת מרכזי כל כך? גבירותיי ורבותיי, סבור אני שהגיעה העת למהפכה. ויפה שעה אחת קודם. ואם תהא זאת תרומתי לאנושות בסיבוב חיי על פני כדור הארץ - אשריי.



ומכאן: אין זה אלא שהעולם השתגע - ונותרתי אני האדם הבריא והסביר היחיד על פני כדור הארץ.



וקטנה לסיום



והקומיקאי דניס לירי אמר: "אני לא שולח הודעות sms. כשיש לי משהו חשוב באמת לומר למישהו, אני דופק לו בדלת ואומר לו פאק יו".