פרוקצ'יה: חובת השקיפות בפני המשקיעים קודמת לאינטרס העסקי

>> פסק הדין בפרשת דסק"ש ניתן שש שנים לאחר שהוגש ערעורה של המדינה על זיכוי הנאשמים בבית המשפט המחוזי. דסק"ש היא חברת אחזקות ציבורית, שנשלטת כיום על ידי אי.די.בי של נוחי דנקנר. האישומים נגעו לעבירות שהתרחשו בשנים 1990 ל-1995, אז החזיקה דסק"ש ביותר מ-25% ממניות החברות הפרטיות ישקר, להבים ותפרון של משפחת ורטהיימר.

על דסק"ש היה לכלול בדיווח שהגישה לרשויות הפיקוח גם את הדו"חות של חברות אלה. אלא שדסק"ש עשתה זאת רק מול רשות ניירות ערך ולא כלפי הבורסה ורשם החברות. בתחילת שנות ה-90 הביעה משפחת ורטהיימר תרעומת על הצורך לפרסם את נתוניה ברבים. עם זאת, העבירו החברות הפרטיות של המשפחה מדי רבעון ומדי שנה את הדו"חות לדסק"ש. ב-90' ביקשה דסק"ש מרשות ניירות ערך לפטור אותה מצירוף דו"חות החברות הפרטיות. ב-91' דחתה הרשות את הבקשה. תדמור, בוק וכהן דנו בהחלטה, והחליטו לצרף את דו"חות החברות הפרטיות לדו"חות דסק"ש רק לרשות - מתוך ידיעה שכך תימנע חשיפתם לציבור הרחב. ראש ההרכב, השופטת אילה פרוקצ'יה, שהרשיעה את ארבעת הנאשמים ב-18 עבירות דיווח בכוונה להטעות משקיע סביר, קבעה כי "חובות הגילוי המוטלות על התאגיד הבורסאי כורכות דילמה קשה, כאשר עובדות הטעונות גילוי על פי הדין עלולות לחשוף מידע רגיש הנוגע לסודות עסקיים ולהיבטים רגישים אחרים הנוגעים לעסקי התאגיד. קושי זה אינו יכול לשמש הגנה מפני אי-חשיפת מידע מהותי למשקיע. אינטרס עסקי של תאגיד בורסאי, החייב בשקיפות מלאה, כופף עצמו לחובות הגילוי לציבור, ולא להפך".