קו ההגנה החדש: העד מטורלל ומושחת

>> עוד לפני שהתבררה זהות איש המפתח שעדותו שיכנעה את פרקליט המדינה להזניק את חקירת פרשת הולילנד, כבר יצאה בת קול על אותו איש מפתח מפי מקורבי החשודים - ובראשם אהוד אולמרט - שטענה כי מדובר באישיות בעייתית שיש לפקפק באמינותה. אחרי הבת קול כבר הגיע זרם של מידע על הסתבכויות עסקיות, סכסוכים ותביעות. אלא שמי שמנסה להיתלות בחוסר אמינות של עד כזה או אחר עלול להתבדות.

בעבר נהגו נאשמים בכירים, ובמיוחד אישי ציבור, לבסס את קו ההגנה במשפטי שחיתות על היעדרה של מודעות או כוונה פלילית. "לא הבנתי שזה אסור", "לא ידעתי", "התכוונתי להחזיר אך שכחתי". פוליטיקאים בכירים ציירו עצמם כטמבלים - וזוכו. בשנים האחרונות הקשיח ביהמ"ש העליון את עמדתו כלפי תירוצים כאלה. בעקבות כך השתנה גם קו ההגנה של אישי הציבור: כיום הם מתמקדים בהטלת דופי בעדי התביעה.



במשפטים הקשורים לראש הממשלה לשעבר, אהוד אולמרט, הדבר בולט. על משה טלנסקי אמרו מקורבי אולמרט עוד במאי 2008 כי עדותו במשטרה היתה "מבולבלת", וציינו כי הוא "בכה וצחק" בה. טלנסקי, שהיה ידידו של אולמרט, הוצג כמעין מוקיון מבולבל שיצא ממערכון של דג'יגאן ושומאכר.



באחרונה אמר אולמרט עצמו בזלזול על ורד עובדיה, מזכירה בלשכתו שהעידה נגד ראש לשכתו שולה זקן, כי היא היתה מזכירה "בדרג בסיסי במשרד, היא לא בוגרת הרווארד". זה לא הפריע לזקן לסמוך על עובדיה שתאזין ותרשום כיאות את תמליל שיחותיו של ראש הממשלה. משפטו של אולמרט נמצא רק בתחילתו. עדי מפתח כמו עו"ד אורי מסר יכולים כבר לנחש איזו מקלחת של פרגון מצפה להם בהמשך.



אבל התופעה לא ייחודית לאולמרט. היא משקפת את העובדה שהבסיס לכתבי אישום בעבירות שחיתות ציבורית הוא לא פעם עסקה של הפרקליטות עם אחד המעורבים בפרשה, שאינו משתייך לחבורת ל"ו הצדיקים. כך למשל, שלמה בניזרי, שהורשע ונידון למאסר על שקיבל כשר העבודה והרווחה שוחד ממשה סלע, קבלן כוח אדם שהיה חברו הטוב ונהפך לעד מדינה, אמר על סלע בבקשת החנינה שהגיש כי הוא "איש מושחת שהשחית, כך על פי קביעת בית המשפט, את הרב בניזרי".



גם שר האוצר לשעבר, אברהם הירשזון, שהורשע במעילה בכספי הסתדרות העובדים הלאומית, האשים בעדותו המרכזית במשפטו את הכפופים לו בהסתדרות - שרובם הורשעו בעסקות טיעון - בעצות גרועות ובמעשי מרמה כלפיו.



קו ההגנה הזה כל כך פופולרי, עד שנוצר הרושם שמנהיגינו מקיפים עצמם בעובדים ואנשי אמון שמתגלים כחדלי אישים, מוקיונים, מושחתים, מסתבכים סדרתיים ואנשי עסקים כושלים.



ואולם ספק אם השיטה הזאת מועילה לזיכוי במשפטי שחיתות. עדי התביעה האלה הם אותם אנשים שעד לא מזמן היו אנשי הסוד, החברים הקרובים ויועצי הסתרים של אישי הציבור. מי שמנסה להיתלות בהכפשת שמם עלול להתאכזב - ולו בגלל הפתגם הישן: אמור לי מי הם חבריך ואומר לך מי אתה.