אירופה בדרך לתחרות - וישראל מחכה לכחלון

>> רמת התחרות הנמוכה בשוק הסלולר אינה מחלה ישראלית בלעדית. כל הרגולטורים בעולם, במיוחד במדינות מפותחות, מתמודדים עם אתגרים דומים. בכל השווקים הבוגרים שבהם שיעור החדירה של שירותי הסלולר הגיע לרוויה, הסימפטומים זהים: מספר מצומצם של חברות ענק שולטות בשוק ונהנות מרווחים עודפים, בעוד שהצרכנים כבולים לחברות ללא אלטרנטיבות ממשיות.

כבר בתחילת העשור הקודם הבינו הרגולטורים בעולם, כולל בישראל, כי צרכני הסלולר דורשים הגנה, שכן התחרות אינה חזקה דיה כדי לספק זאת. אך לא כל הרגולטורים פעלו באותו האופן. היו כאלה שפעלו בנחישות וביעילות, והיו כאלו שפעלו בעיקר בחזית יחסי הציבור. נחשו באיזו קבוצה אנחנו?



הצרכנים הישראלים יכולים רק להתקנא במהלך האגרסיבי שנעשה בימים אלה באירופה. פעם אחר פעם מצליחים הרגולטורים האירופיים לעמוד איתנים מול ענקי הסלולר ולפעול לטובת הצרכנים. בשנה שעברה הם הפחיתו את תעריפי הנדידה בין המדינות (שימוש במכשיר במדינה אירופית אחרת), וכעת הם מתכוונים להוריד את תעריפי הקישוריות ליורו-סנט בודד. המוטו שלהם הוא לא לאפשר לחברות הסלולר להרוויח במקומות שבהם לצרכן אין ברירה אחרת. לפיכך, הוצמדו תעריפי הקישוריות והנדידה למחיר עלותם.



אם לנסח זאת בצורה דיפלומטית, משרד התקשורת הישראלי לא ממש רצה להגביר את התחרות בענף בשנים האחרונות. שר התקשורת הקודם, אריאל אטיאס, פעל היטב בזירת יחסי הציבור כאשר החליט על כמה וכמה "רפורמות" צרכניות חשובות. השר רכב על תדמית "אביר הצרכנים" שיצר לעצמו, אך למעשה הוא לא טיפל בבעיה העיקרית בשוק הסלולר - מיעוט המתחרים. אטיאס לא עודד את כניסתו של מתחרה חדש בשוק, אלא להיפך. החלטתו שלא לעסוק בנושאים העיקריים - כלומר כניסת מפעילים וירטואליים, מכרז תדרים חדש ותעריפי הקישוריות - חסמה חברות כמו 012 סמייל ו-hot, שהתחננו להפוך למפעילות סלולר.



לזירה ספקנית זו נכנס שר התקשורת משה כחלון לפני כשנה. אטיאס כבר מיצה את היכולת המיניסטריאלית לנפנף ברפורמות צרכניות ריקות מתוכן, ולכחלון לא נותר אלא לעבוד. ואכן, האותות שמשדרת לשכת כחלון מצביעים על שינוי גישה. מיד עם כניסתו לתפקיד הוא אישר את רפורמת המפעילים הווירטואליים שנתקעה על שולחנו של אטיאס במשך מרבית הקדנציה שלו. במקביל, עורר כחלון מחדש את שאלת תעריפי הקישוריות. כל זה לווה בהתבטאויות חד-משמעיות לגבי הצורך בתחרות בענף הסלולר. "אין תחרות בסלולר", אמר השבוע כחלון ל-themarker, ו"אנחנו פועלים להסרת כל החסמים".



קשה לקנא בכחלון. הוא מתמודד מול חברות הסלולר הגדולות והטייקונים העומדים בראשן, שיודעים דבר אחד או שניים על יחסי ציבור, וברור שלא יחסכו אמצעים במלחמה נגד היוזמות שהוא מקדם. בעלי הבית של חלקן ממונפים מעל הראש, ולא יוותרו מהר כל כך על מקור רווח לא תחרותי כמו תעריפי הקישוריות. הצמדת הקישוריות למחיר העלות האמיתי שלהן, צפוי לגלח לכל אחת מחברות הסלולר כ-200 מיליון שקל מהרווח הנקי מדי שנה - שווה ערך להוצאות המימון שלהן בגין החוב שהפילו עליהן בעלי השליטה.



הבעיה העיקרית של כחלון היא שאין לו את התכונה החשובה ביותר לאיש ציבור נבחר - גמישות. לאחר סדרת ההתבטאויות שלו בנושא התחרות, יהיה לו קשה לקבור את הטיפול בעניין, כפי שעשה קודמו. בנוסף, ההחלטה של הרגולטור האירופי יצרה רף חדש, שיעיד באופן חותך על שיעור ההצלחה של כחלון אם יפחית את הקישוריות למחיר גבוה מ-5 אגורות, הוא יידרש להסברים מדוע המשיך לספק לחברות הסלולר רווחים מונופוליסטיים.



מזווית אחרת אפשר לומר כי לכחלון יש הזדמנות שאין לשרים רבים. כמה מהלכים נחושים שלו יכולים לשפר את מעמדו של הצרכן הסלולרי באופן מהותי. הוא יכול עוד במהלך הקדנציה שלו לקצור את הפירות. לא תמיד יש לשרים הזדמנות כזו לשרת את הציבור.