בום כלכלי או בום קטלני

>> הסיפורים הכלכליים שהגיעו באחרונה מהשטחים כללו כמה אטרקציות: קולנוע חדש בשכם, תיאטרון בג'נין ואפילו רשת למוצרי יוקרה לבית ברחבי הגדה.

גם בכירים בישראל הרבו לתאר את הפריחה הכלכלית בשטחים - כהוכחה לצעדיה החיוביים של ממשלת נתניהו כלפי הפלסטינים. רק בחודש שעבר, במהלך נאומו בפני ועידת איפא"ק, הסביר ראש הממשלה בנימין נתניהו כי הגדה המערבית עוברת "בום כלכלי". ואולם השבוע מתברר שהחגיגות היו מוקדמות מדי.



דו"ח הבנק העולמי שהוצג השבוע במדריד הבהיר שהדרך לאותו "בום כלכלי" עדיין רחוקה. לפי הדו"ח, בגדה חל שיפור במישור הכלכלי, אך מנגד סובל המגזר הפרטי בגדה מהיעדר השקעות - שהן קריטיות לכל כלכלה, ובמיוחד לזו הפלסטינית. הסיבה לכך היא, בין השאר, המגבלות שממשיכה ישראל להטיל על התנועה של הסחורות הפלסטיניות והאנשים אל מחוץ לגדה.



אז מה באמת התרחש בשנים האחרונות בגדה? המדדים היבשים מראים שיפור בכלכלה הפלסטינית. למשל, 18% אבטלה בגדה ברבעון האחרון של 2009, בהשוואה ל-20% בתקופה המקבילה ב-2008. גם בעזה יש פחות מובטלים: 39% לעומת 45% בשנה שלפני כן.



לפי הדו"ח, הירידה במספר המחסומים אכן שיפרה במעט את המצב - ניכרת תנופה בענף הבנייה ונפתחים יותר עסקים קטנים, כמו חנויות ומסעדות. גם אמון המשקיעים גבר, אך הכסף הגדול עדיין לא הגיע: בגדה לא נפתחים מפעלים גדולים ואין פרויקטים חדשים של תיירות או חקלאות, שאמורים להביא לזרימה קבועה של מיליארדי דולרים לכלכלה הפלסטינית. בהשוואה לשנה שעברה המספרים טובים יותר, אך עדיין נמוכים ממצב העסקים הגדולים ב-99', ערב אינתיפאדת אל אקצה.



מרכיב מרכזי בהתפתחות הכלכלה הפלסטינית הוא היצוא. בעוד הורדת המחסומים הופכת את הסחר בתוך הגדה לפשוט יותר, היצוא לאירופה, למדינות ערב ואפילו לישראל נותר מסובך, בשל מחסומים ובדיקות ביטחוניות. בנוסף, ניכרת ירידה ביצוא למזרח ירושלים, שהיתה נדבך חשוב בכלכלה הפלסטינית. כיום אין כמעט גישה פלסטינית למשאבים באזורי c או לקרקעות בבקעת הירדן, שמהוות מרכז חקלאי חשוב.



בישראל, מן הסתם, ינפנפו במספר התיירים הגבוה שנכנס לבית לחם ותרם לכלכלת העיר. אבל גם כאן הבנק העולמי משבית שמחות: מדובר בהכנסה מינימלית. התייר הממוצע המגיע לכנסיית המולד נוחת בשדה תעופה ישראלי, ממשיך לארוחת בוקר בירושלים או בת"א, מבקר בכנסייה וחוזר לישון בבית המלון הישראלי. לכן, רוב ההכנסות מועברות לצד הישראלי.



הצפי של קרן המטבע העולמית לכלכלה הפלסטינית הוא 7% צמיחה ב-2010, אך בהשוואה למדינות אחרות שיצאו מסכסוך אלים, אין מדובר בנתון אופטימי מדי. בנוסף, הצמיחה הצפויה עלולה להיפגע אם ישראל תשוב ותטיל הגבלות על תנועת פלסטינים וסחורות בגדה. לטענת הבנק העולמי, רק אם תאפשר ישראל גישה לשטחי c ולמזרח ירושלים, ותאפשר הקלות בתנועת סחורות ליצוא לישראל ולחו"ל, תתאפשר צמיחה אמיתית של הכלכלה הפלסטינית.



דיפלומט מערבי בכיר הסביר השבוע כי המאמצים להביא לתיאום בין הצד הישראלי והפלסטיני בסוגיות הכלכליות הם משימה מתישה, כמעט סיזיפית. באחרונה אף ניכרת האטה מסוימת בפיתוח של פרויקטים שונים שיביאו להפחתה נוספת בשיעור האבטלה.



לכל הנתונים האלה יש השפעה מכרעת עלינו ועל המצב באזור. עוני ואבטלה היו ונותרו קרקע פורייה לרעיונות קיצוניים ואלימים - כמו במקרה עזה והחמאס. לעומת זאת, סביבה כלכלית חיובית אמנם אינה מעניקה חסינות בפני אידיאולוגיה רדיקלית, אך בוודאי מקשה על השתרשותה בקרב האוכלוסייה. אולי ישראל צריכה להבין שהאטה במשק הפלסטיני והערמת מכשולים על פיתוח עיר פלסטינית חדשה, לדוגמה, רק תגרור אותנו למציאות ביטחונית קשה יותר.