גם אני א"א

>> אני א"א באמת, זה השם שקיבלתי בלידה. נכון, ילדי אינם צועקים לי "א"א תביא מגבת, קר לי", לאחר שהם מסיימים את המקלחת, אבל הקולגות בעבודה בהחלט קוראים לי בשם זה וכך גם כמה מהעובדים. "א"א, יש לנו באתר ובעיתון את הסיפור המלא על א"א?" הוא משפט ששמעתי לא פעם השבוע. גם את המשפט "א"א, אתה עדיין בחו"ל? מתי אתה חוזר?" ניסו עלי.

האמת היא שיש כמה קווי דמיון ביני לבין א"א השני, זה ששמו הותר אתמול לפרסום, אבל לא הפתיע אף אחד. שנינו גבוהים, ולפי התגובות שאני מקבל, לשנינו יש עמידה ויציבה סמכותית, קול עמוק, שנינו 'עוברים מסך' לא רע. לא"א ההוא יש איזו בעיה עם הפרוסטטה, לי יש בעיה עם - טוב, לא חשוב.



בחלקים נרחבים בקריירה שלנו, שנינו היינו זמן רב עובדי ציבור. אני אמנם עובד בעיתון בבעלות פרטית, אבל במהות אני עובד למען ציבור. אני מגיע מדי בוקר לעבודה במטרה לייצר מוצר שישפר את מצבם הכלכלי של קוראי. הרעיון הוא שמידע, שקיפות, חשיפה של עוולות, תחקירים, ביקורת, הסברים, פרשנויות וחינוך כלכלי יביאו - אני מקווה - לשיפור בהבנה הפיננסית של הציבור, וכך יסייעו לו במאבקו נגד מי שמנסה לעשוק אותו. בתמורה למאמצי, אני מקבל עניין, סיפוק, חדוות יצירה, מעט כבוד ושכר נורמטיבי.



גם א"א השני היה במרבית הקריירה שלו עובד ציבור: חבר כנסת, ראש עיר, שר ואף יותר מזה. מהות העבודה של שנינו דומה: התפקיד הוא לבוא לעבודה ולשפר את את האיכות ואת רמת החיים של הציבור. הוא היה אמור להילחם בעוולות ולעשות את החיים של כולם קצת יותר טובים. בתמורה גם הוא נדרש לקבל עסקה: בעבודה הזאת יש סיפוק, יכולת השפעה והרבה כבוד, אבל השכר נורמטיבי, לא כזה שמאפשר לחיות ולהתנהל כאחד מעשירי הארץ.



אלא שכאן מסתיים הדמיון. א"א ההוא קירח, אני לא. א"א השני אוהב מחלקות ראשונות, מלונות פאר, שעונים, עטים וחליפות יקרות. אני לובש ג'ינס משופשף, נוסע במכונית שרוטה, והפעם היחידה שטסתי ב'ביזנס' היתה בעקבות שדרוג מפתיע במטוס המרופט של חברת "טאוור אייר" בקו לניו יורק, חודשים בודדים לפני שהיא פשטה את הרגל.



כדי לממן את אורח החיים הזוהר שלו ושל משפחתו, א"א ההוא לא יכול היה להסתפק בתלוש השכר הממשלתי שלו, על אף שמדובר בסכום נאה הכולל פנסיה תקציבית בערך של 5-10 מיליון שקל. הוא היה צריך הרבה יותר, ולכן הפך את העבודה של גביית תשלומים נוספים לאמנות, לחלק של השגרה היומיומית.



על פי החשד, א"א ההוא ממש עבד בזה: את הטיסות לחו"ל שילמו אחרים, לפעמים כמה פעמים עבור אותה טיסה, ואת היתרה הוא ניצל לעצמו ולבני משפחתו. כשמישהו היה צריך למנות מקורב, כשתעשיין היה צריך להזיז מפעל - א"א, לפי החשדות, גבה את הקופון שלו.



אבל את האקסטרה הגדול, כמו רבים אחרים במדינה, הוא עשה בנדל"ן, שם זה הכי גדול וגם הכי קל. מגיע יזם ורוצה הקלה? שינוי ייעוד? פטור? הגדלת אחוזים? כופר? אין בעיה: תגיש בקשה, נראה מה אפשר לעשות, אני מאמין שיהיה בסדר. התעריף ידוע, המתווכים מוכרים. רק את הצ'ק, בבקשה, אל תשכח לרשום עבור עצמך ולחתום עליו, אתה יודע מדוע.



זו הרי כל המהות של ביורוקרטיה, כל סיבת קיומו של הסרבול והשיתוק במנגנונים הציבוריים: כדי שהדברים יתקעו ולא יזוזו. כדי להזיז אותם חייב אדם לשלם למי שצריך את מה שצריך - ועל פי החשד, א"א ההוא היה שם.



מעתה ההבדלים ביני לבין א"א ההוא רק מחריפים. הוא חזר ממשחק הכדורגל בחו"ל, אני ראיתי מחצית אחת בטלוויזיה, ונרדמתי. הוא צפוי להיעצר ולהיחקר על קבל שוחד במיליוני שקלים, ואילו אני אלך למשרד לעוד יום עבודה.