גולדמן מלמד אותנו שיעור בציניות

>> האישומים נגד גולדמן סאקס הם שיעור מאלף בכך שבכל מה שקשור לרווחים וכסף, הבלתי ייאמן הוא תמיד אפשרי. כמה תשובות לתהיות מהשנתיים האחרונות מתחילות להיחשף עם הצגת האישומים.

א. איך אפשר למכור רעל למשקיעים?



כדי להבין את ההאשמות שעולות עתה נגד גולדמן סאקס, לא צריך דוקטורט במימון והשקעות. רק צריך להבין כמה אלמנטים בפסיכולוגיה אנושית. מכל המשקיעים המתוחכמים שקנו מגולדמן סאקס את אבקוס - תיק השקעות מסובך שהתבסס בעיקרו על cdo סינתטיות - כמה באמת הבינו באמת את טיב ההשקעה ואת הסיכויים האמיתיים לרווח ולהפסד ממנה? התשובה, אפשר לנחש בוודאות רבה, היא שמלבד בכירי גולדמן סאקס והאנשים שיצרו את אבקוס, היה רק איש אחד כזה. שמו ג'ון פולסון. הוא בחר בקפידה את ניירות ההשקעה שבאבקוס, והימר נגדם.



איכשהו, גולדמן סאקס - ובנקים רבים אחרים, שלא יהיה לאף אחד ספק שגולדמן אינו היחיד בכך - הצליח לשכנע אנשים לקנות קופסה שחורה, והבטיח להם שהיא תייצר להם רווחים כל עוד שוק הדיור עולה. הלקוחות של גולדמן, כמעט כולם מקצועני השקעות מנוסים, האמינו ששוק הדיור ימשיך לעלות, ושההשקעות האלה טובות להם. הבעיה היא, שהם הבינו אותן בדיוק כמו שקרן מור הבינה במערכון של החמישייה הקאמרית מה זה אינטרנט (אינטרנט, זה מתאים לסלון?)



האמת היא, שמאחורי הקלעים בוול סטריט היו כמה אנשים שהבינו מה קורה. בתיעוד נדיר של המשבר שכתב מייקל לואיס (ופורסם ב-markerweek, בפברואר 2009), "מכונת יום הדין", מתאר ביושר גמור אנליסט בשם סטיב אייזמן איך הוא הבין ששוק המשכנתאות האמריקאי הולך להתפוצץ ולהתיז רעל על כל העולם הפיננסי, ומה הוא עשה כדי להרוויח מכך:



"כשפירמה בוול סטריט הציעה לו עסקת מסחר שנראתה מושלמת, הוא אמר לאיש המכירות שלה, ?אני מעריך את זה, אבל אני רק רוצה לדעת דבר אחד: איך אתם הולכים לדפוק אותי?'



'הא, הא, הא, בחייך', אמר לו הסוחר, ?בחיים לא נעשה דבר כזה'. אבל מוזס התעקש בנימוס: שנינו יודעים שדברים כל כך מושלמים כמו העסקה הזאת לא סתם קורים בין קרנות גידור קטנות לפירמות בוול סטריט. אני מסכים לעסקה, אבל רק אם תסביר לי איך אתם הולכים לדפוק אותי".



הבעיה היתה, ופה אנחנו חוזרים לפסיכולוגיה האנושית, שבאותה עת, אנשים שהזהירו מהרעל נחשבו בעצמם למרעילים.



ב. האם גולדמן סאקס שבר את שיאי החוצפה?



בשרשרת השערוריות והתביעות שבהן היו מעורבים הבנקים הגדולים של וול סטריט בעשור ומשהו האחרונים, נשברו תדירות שיאים של איבוד בושה וציניות. בנקי השקעות שילמו פיצויים גדולים בעשור הקודם כדי ליישב האשמות על ניגודי עניינים בשוק ההון. האנליסטים שלהם המליצו בפה מלא על מניות במגזר האינטרנט והטכנולוגיה, וקראו להם "זבל" בינם לבין עצמם. אנליסטים הסכימו להמליץ על מניות תחת לחץ ראשי הבנקים וקיבלו טובות הנאה תמורת ההמלצות. הקנס ששילמו הבנקים הגדולים - 1.4 מיליארד דולר - נשכח מזמן ונבלע ברווחים שהם גרפו. כמה אנליסטים קיבלו כרטיס אדום, והמנכ"לים של הבנקים המשיכו לקבל משכורות עתק עד המשבר, וכמה מהם גם אחריו.



המשבר האחרון, זה שגולדמן מואשם עכשיו שהוא תרם להחמרתו, חשף גם מה עושים בנקאים בשעה שהבנקים שהם מנהלים מתמוטטים על ראשי המשקיעים והלקוחות - הם משתתפים במרתונים של משחקי קלפים, יוצאים עם עובדיהם לנופש פעיל באתרי יוקרה ומרהטים במיליוני דולרים את המשרדים של החברות כמעט-פושטות הרגל שלהם.



אבל על אף שסף הרגישות של כולנו עלה באופן משמעותי, עדיין קשה לקבל בשלוות נפש את העובדה שגולדמן סאקס קשר עם לקוח אחד במטרה ליצור סוס טרויאני נגד יתר הלקוחות שלו. הונאות קודמות בוול סטריט התמקדו בשקרים שנועדו לגרוף רווחים. במקרה הנוכחי, השקרים נועדו לגרום ללקוחות נזק - כדי שהבנק ירוויח. גולדמן היה זקוק ללקוחות שייקנו את אבקוס כדי שהוא יוכל להרוויח מהימור נגדם. הדינמיקה הזאת - שני הצדדים הנדרשים לעסקה כדי שאחד ירוויח והשני יפסיד - מתוארת יפה ב"מכונת יום הדין":



"אייזמן היה מאוד מוטרד מכך שחברות בוול סטריט פנו אליו וביקשו ממנו למכור בשורט. ?מה שליפמן עשה, ייאמר לזכותו, הוא לבוא אלי כמה פעמים ולהגיד תעשה שורט על השוק הזה', אומר אייזמן. ?בחיים שלי לא ראיתי סוחר שעוסק במכירה של ניירות ערך שאומר תעשה עלי שורט... הוא אמר משהו שהרס אותי. הוא אמר, אני מת על בחורים כמוך שעושים שורט על השוק שלי. בלעדיכם לא הייתי יכול לקנות כלום".



ג. דיונון ערפדי על השיפוד?



מה יקרה לגולדמן סאקס, בית ההשקעות הרווחי, היעיל והמצליח ביותר בתולדות וול סטריט, אם הוא יורשע באישומים שהגישה נגדו רשות ני"ע? האם יתחולל בוול סטריט שבר גדול שיגרום לשינויים מרחיקי לכת, ויביא את הבנקאים לתקן את דרכיהם? האם גולדמן סאקס ייענש באופן שימנע ממנו להמשיך לגרוף רווחים גדולים מלקיחת סיכונים והימורים מחוכמים בשוק ההון? האם הדיונון הערפדי, כפי שהפרשן מאט טאיבי כינה את גולדמן בארסיות במאמר ב"רולינג סטון", ייצלה על השיפוד?



מבחן העבר מגלה שהשיטה האמריקאית, שמחמירה מאוד עם מעלימי מס ועם עבריינים פליליים בעבירה השנייה והשלישית שלהם, מפנה עין עיוורת למכונות הכסף הגדולות שלה. התרבות האמריקאית היא ביסודה תרבות של בעלי מניות. לכל אמריקאי יש מניות במערכת הפיננסית, גם אם הוא מצביע עבור נשיא רפורמטור דמוקרטי כמו ברק אובמה, וגם אם המניות האלה אף פעם לא משלמות לו דיווידנדים.



אם להתבסס על ניסיון העבר, גולדמן סאקס, וכל בנק אחר שיעמוד בפני אישומים דומים, יקבל נזיפה קלה וקנס לא נעים. הוא יספוג זעם ציבורי במשך זמן מה, והמניה שלו תיפול בכל פעם שהפרשייה תחזור לכותרות העיתונים. וכשהכל ידעך, הוא יחזור להרוויח סכומי שיא מדי שנת כספים.



התיקון האמיתי שניתן לעשות לשיטה כולה הוא לקבוע רגולציה מחמירה ובעלת שיניים - להשיב את חוק גלאס שטיגל, שמפריד בין בנקי ההשקעות לבנקים המסחריים. זה יפגע קשות בממוצעים של ליגת אלופות וול סטריט, אבל יחזיר את השפיות למקום שבו נקבע גורל הונם של מיליארדי חוסכים.



כשגיבורי סיפורו של לואיס שומעים על פשיטת הרגל של ליהמן ברדרס, הם בטוחים שיום הדין של בתי ההשקעות הגיע:



מה שהם חיכו לו הגיע: קריסה מוחלטת. ?בנקי ההשקעות "נדפקו', אמר לי אייזמן כמה שבועות לפני כן. ?האנשים האלה רק מתחילים להבין עד כמה הם נדפקו. זה כמו להיות איש אקדמיה לפני ניוטון. ניוטון הגיע, ובוקר אחד הם התעוררו ואמרו: אלוהים אדירים, טעינו! ליהמן ברדרס נעלם, מריל נמכר, גולדמן סאקס ומורגן סטנלי היו מרחק שבוע משינוי צביונם מבנק השקעות לבנק רגיל. בנקי ההשקעות לא רק נדפקו - הם נכחדו"



שנה וחצי אחרי כן, אנחנו מגלים עד כמה הם טעו. בנקי ההשקעות עדיין כאן.