באוהל מחוץ לבועת הנדל"ן

לישון מתחת לירח



מי בתמונה: משפחת דרור - עידו (34), נועה (36), אוריה (6.5) והגר (שנה ו-8 חודשים).



מגורים: הרי ירושלים.



פרנסה: עידו הוא בעל העסק "סידהארתא" לאוהלים מונגוליים.



מה מיוחד בצורת החיים שלנו: עידו: "אנחנו גרים באוהל. לא מדובר באוהל קטן שבנוי מיריעות, ומחובר במקלות, שנראה כאילו כל רוח תעיף אותו. מדובר באוהל מונגולי ענק, בקוטר של 9 מטרים וגובה של 4 מטרים. באוהל יש הכל. חיברתי בעצמי שירותי קומפוסט, כי זה נראה לי מתאים יותר. המטבח שלנו רגיל לחלוטין, וחשמל יש לנו מחיבור אל השכנים".



למה בחרתם בצורת חיים זו: "זה ניסיון להחדיר צורת חיים אחרת ובנייה מסוג שונה בעולם המודרני שהיא אף זולה הרבה יותר מבנייה רגילה". מספר עידו. לדבריו, האוהל מספק את כל מה שבית אבן רגיל נותן ואף יותר מכך, ומאפשר חיים הכי קרוב לטבע. "אנחנו רואים בלילה את הירח מעלינו בחלון שבגג, מרגישים את הרוח בכל מזג אוויר, ועדיין מרגישים מוגנים, גם כשהקירות רכים יחסית".



הקשיים: "בהתחלה הילדים קצת חששו ולא הרגישו בטוחים בלי קירות אבן סביבם. אבל מהר מאוד הם התרגלו והם מרגישים מוגנים לחלוטין. כולנו היינו צריכים להשתחרר מכל התבניות הרגילות של חיים בתוך בית מרובע עשוי מאבנים. כיום ברור לנו לגמרי שיש בצורה העגולה, עם הגג הגבוה שבו יש חלון לשמים, משהו מרגיע שפותח את הגבולות הרגילים. הילדים כבר לא מחפשים כל הזמן לצאת החוצה כמו בבית רגיל, אלא נהנים להיות בתוך הבית".



איך מגיבה הסביבה: "המשפחה והחברים מכירים אותנו ואת השגעונות שלנו כבר הרבה שנים, אז כשהגענו עם הרעיון הזה, נראה להם טבעי שככה נחיה. אנחנו מהווים אטרקציה של ממש, והרבה פעמים מגיעים אלינו אנשים בשבתות, לראות את הבית".



"הייעוד שלי הוא להיות חופשי"



מי בתמונה: משפחת אבן אודם: לימור (38), אופיר (36) וטוהר (5.5).



מגורים: יישוב כליל.



פרנסה: לימור מייצרת סבונים טבעיים כבר יותר משמונה שנים. הסבונים עשויים משמנים אורגניים ופרחים שהיא קוטפת באביב. מאחורי הבית יש מחסן שבאחרונה נהפך לחנות, ושם היא מוכרת את הסבונים. לימור גם עורכת סדנאות להכנת סבונים ומלמדת על הפן האקולוגי של חזרה לקוסמטיקה טבעית. אופיר הוא מוסיקאי, חבר בלהקת בשורות טובות שבה הוא שר, מנגן, כותב ומלחין. בנוסף הוא מורה למוסיקה. בשיריו הוא מבטא תפישה של עולם חדש ואקולוגי.



מה מיוחד בצורת החיים שבחרתם: המשפחה חיה בצריף עץ ממוחזר בגודל 40 מטר, הכולל חלל אחד שבו חיים וישנים יחד. הבית עצמו בנוי על סלע שהיה במקום. "אני מחפש ליצור דרך חיים אחרת, שונה שתתאים לכולם ולא רק לנו", אומר אופיר. "אני לא רואה את עצמי חי בשום דרך אחרת, אבל מחפש להתאים את החיים כאן גם לאנשים אחרים". הצריף אינו מחובר לחשמל אלא מוזן על ידי חשמל סולארי, מה שאומר שלפעמים בחורף אין חשמל כלל. את האוכל משתדלים בני המשפחה לגדל בעצמם או לקנות בחווה אורגנית בכליל. פעם בשבוע-שבועיים לימור הולכת לקניות אבל אין גירויים, ולכן החיים מדויקים וחסכוניים מאוד. "יש לנו מקום ביישוב שאנשים מביאים אליו בגדים וחפצים שהם לא צריכים, ואפשר לבוא, לשים דברים שלך ולהתחדש בדברים של אחרים. כמעט כל תושבי כליל ניזונים מהמקום הזה לצרכיהם. טוהר גם מקבל המון דברים מבני משפחה אחרים".



טוהר הולך לבית ספר מקומי, שההורים שותפים בו ואף מעבירים סדנאות לילדים. הילדים יכולים לבחור אם להיכנס לשיעור או לא, ושיעור שאינו זוכה לאהדתם מבוטל. זוהי יוזמה של אנשי חינוך והורים שיצרו מסגרת שהכי קרובה למשפחה המאפשרת לילד להיות מה שהוא. "אני מעדיף שהילד ילמד לתקשר עם החברים שלו מאשר שילמד משוואה ריבועית", מסביר אופיר. "עדיף שהילד ילמד לקרוא ולכתוב בכיתה ב' כי ככה בא לו, מאשר שילמד בכיתה א' כי ככה מישהו החליט שצריך".



למה בחרתם בצורת חיים זו: "הכיוון הוא חזרה לעתיד", אומר אופיר. "המודל הישן של יצירת הכנסה כבר לא עובד. ללכת לאוניברסיטה אחרי הצבא כדי ללמוד משהו ולקבל משרה בטוחה - זה כבר לא עובד. כיום כולם חיים כמו עבדים: הולכים בבוקר לעבודה, חוזרים בערב ואין כוח לילדים ולאשה, רואים תוכנית דבילית בטלוויזיה ואז מגלים בסוף החודש שנמצאים באותו מקום. אני לא רוצה להיות עבד. אני מחפש דרכים אחרות".



אופיר אומר שיש לו את ההבנה והדרך לעשות זאת, והוא מציע לכולם להיכנס לעמוד הפייסבוק שלו וללמוד על כך. "אני מאמין שצורת החיים שלי משרתת את הייעוד שלי להיות חופשי. וכשאני יושב פה בטבע ולא רואה בניינים, רעש ופיח, זה עוזר לי לחשוב מחשבות עמוקות וטובות.



"לדעתי, אורח חיים מושלם כולל ארבע שעות עבודה ביום, שעתיים התנדבות, שעתיים למידה ושאר היום שעות פנאי. וזה אפשרי. אם כל האנושות תעבוד ככה, יהיו פחות פערים ואז כולם יחיו בעושר. החינוך של הילדים לא צריך לעלות כסף, אפילו האוכל לא צריך לעלות כסף. זה קשור לטבע ולפשטות".



הקשיים: "בחיים כאלה מעורבת הרבה לוגיסטיקה. צריך לצאת מכליל בשביל לעשות הרבה דברים, למשל כביסה. צריך לחשב את כמות החשמל שאנחנו צורכים. יש זמן מחשב מוגבל. יש התמודדות עם הטבע - כל יושבי הטבע, במיוחד בקיץ - עקרבים, נחשים, נדלים, יתושים וזבובים מגיעים אל תוך הבית. בנוסף, אין אפשרות לקרר את הבית בקיץ, ולפעמים זה יכול להגיע לחום כמעט בלתי נסבל", מספרת לימור.



מה אומרת הסביבה: "כולם תומכים ונהנים. היתה קבלה טבעית ותומכת מאוד".



אקולוגיה בלב העיר



מי בתמונה: תמי צרי, 42, מייסדת ומובילת "עץ בעיר" - בית לחיים אקולוגיים בעיר.



מגורים: דירה בלב תל אביב.



פרנסה: "זו בעיה. מכיוון שאני מנסה להתפרנס מדרך החיים שלי, בינתיים זה די קשה. אני מעבירה סדנאות, למשל פרמקלצ'ר בעיר - איך להכין קומפוסט. יש קורסים שנפתחים כבר בפעם החמישית, ואנשים ממשיכים להתעניין, אבל אי אפשר להתעשר מזה".



מה מיוחד בצורת החיים שבחרת: "אני לא נכנסת לסופרמרקט או חנויות אחרות, ורוכשת את כל מה שאני צריכה ממגדל של ירקות ופירות אורגניים שמגיע אלי הביתה. אני גם משתדלת לגדל בעצמי בגינה הביתית. יש לי מכונית בשיתוף עם בחור נוסף".



איפה את חוסכת: "אני מקבלת את רוב הבגדים שלי מחברים ומיד שנייה, או קונה פעם בתקופה בגדים בויצו. אני גם מוצאת המון בגדים ברחוב. מדהים לגלות כמה אנשים זורקים לרחוב, בגדים ממש חדשים, בעיקר לפני פסח וראש השנה. אני מכינה שמפו בעצמי מחומרים שונים, ובנייר טואלט אני לא משתמשת: אפשר פשוט לשטוף במים ולנגב עם מגבת. זה נראה קשה ולא נורמלי, אבל אחרי שמתרגלים חשיבה אחרת, מבינים עד כמה זה פשוט וקל לביצוע.



"אני גם משתדלת שיהיו לי מעט הוצאות, וצורכת כמה שפחות חשמל. זה די קל כי אין לי מזגן או תנור אפייה שהם זוללי חשמל. אני מנסה לא להדליק את החשמל במהלך היום, אם אין ממש צורך בזה. את המים אני אוגרת בגיגיות מתחת לכיור ולאמבטיה, ובעזרתם אני מדיחה את האסלה".



למה בחרת בצורת חיים זו: "התחלתי בכך לפני ארבע שנים. לפני כן חייתי חיים קונוונציונליים - גרתי שמונה שנים בניו יורק וקיימתי חיים שכללו שופינג לעתים קרובות וצריכה מטורפת. לאט לאט הבנתי שאני צריכה שינוי. הרגשתי לא טוב. היו לי המון אלרגיות וכאבי בטן והבנתי שצריך לשנות משהו באורח החיים שלי. הפסקתי לצרוך מוצרי חלב ובהדרגה שיניתי כל פעם עוד משהו באורח החיים, עד שהגעתי לפה".



הקשיים: "אני גרה בבית שהוא דגם לחיים אקולוגיים. למעשה זה בית ציבורי שעוברים בו אנשים רבים כל הזמן. כולם למעשה מציצים לחדר השינה שלי, ולפעמים זה יכול להיות קצת פולשני. בנוסף, אני עדיין חווה קשיים בפרנסה כי אני בונה עסק ומוצר חדשים לכל דבר".



מה אומרת הסביבה: "בהתחלה הסתכלו עלי קצת מוזר כי המכרים שלי היו רגילים לחיים שלי בניו יורק שבהם עבדתי, עשיתי כסף וערכתי מסעות קניות כל יום-יומיים. הם התפלאו לראות אותי עושה קומפוסט בבית. אבל בכל פעם זה היה עוד שינוי, עד שזה נהפך להיות מי שאני".