האקולוגיה של הסנוביות

>> לפני זמן מה השתתפתי בסדנה של עץ בעיר. רציתי ללמוד איך להפוך את הזבל שלי לקומפוסט. חדור כוונות טובות הגעתי לביתה של מייסדת הארגון תמי צרי בתל אביב, ברחוב ביאליק היפהפה. הבית שקק חיים, ולא רק בגלל המשתתפים בסדנה, אלא במובן הרחב יותר: צרי מגדלת את תולעי הקומפוסט שלה בסל כביסה בחדר האמבטיה הפרטי שלה. פשוט כי שם הכי נעים להן.

ברגע שבו צרי הרימה את מכסה הסל וחשפה לאור את היצורים המתפתלים, היכתה בי ההכרה שצרי ואקטיביסטים אחרים מציבים אידאל גבוה מדי עבורי. מילא לא לרוקן את מי האמבט אחרי השימוש ולהשתמש בהם להדחת האסלה; מילא להמיר את הביקור בקניון באיסוף בגדים משומשים; אני אפילו מוכן לשקול לוותר על נייר הטואלט או לחיות בלי חשמל, כלומר בלי מזגן ואינטרנט. אבל לגדל תולעים בסל הכביסה? זה גדול עלי. גרוע מכך: המראות הקשים בסדנה גרמו לי להתייאש, ומאז התחלתי לצרוך יותר ולמחזר פחות, במן סוג של דווקא. אם גורלו של הכדור הזה נחרץ, לפחות אני לא אהיה הפראייר שמקריב את הנוחות שלו לטובת הכלל.



הכתובת רשומה בדיו אורגני על יריעת האוהל: המשפחות החביבות הללו, שבוחרות לחיות כמו פעם, עושות זאת בדרך שאינה מעשית עבור רובנו. אז נכון שעליית מחירי הדיור גרמה לי לשקול פתרונות רדיקליים מכל סוג, אבל אתם יודעים מה יקרה אם אני אנסה להקים אוהל מונגולי באמצע גבעתיים, מול בית ההסתדרות? אתם יודעים כמה התקפי לב יתרחשו שם? ואם מישהו מהחברים הבורגנים שלי יגלה אצלי תולעים באמבטיה, או עקרב על הספה, אתם חושבים שהוא יבוא לבקר שוב?



מלבה הבורגני של גבעתיים אני קורא לאותן משפחות האוונגרד הצועדות לפני המחנה: גזרו עלינו גזירות שגם בני תמותה כמונו יכולים לעמוד בהן. אם אתם רוצים לעשות טובה לנו ולכדור, למדו את כלל האוכלוסייה כיצד חיים נכון יותר, ורצוי מאוד שתמצאו דרך לשווק לנו את זה כמשהו נחשק: איך לצרוך פחות מוצרים ולייצר פחות זבל - ולהיות קול. איך לאכול פחות, אבל בריא וטעים יותר; איך למחזר בקלות, בלי להפוך את הבית למעבדה.



אם אתם באמת רוצים להוביל את המחנה, קחו דוגמה מהמודל הישראלי המתחדש שליווה את הקמת מדינת ישראל. כאשר החלה ההתיישבות בישראל ניסו הראשונים לאמץ אורח חיים כשל תושבי הארץ הערבים: עטויי כאפיות הם רכבו על סוסים אצילים, ואף ניסו להתחרות בפלאח הערבי הזול והצייתן. אולם חיש מהר הבינו כי בדרך זו לא יצליחו לבסס יישוב יהודי גדול ובר קיימא וייהפכו לקוריוז חולף.



לכן פותחו שיטות מתאימות יותר לצורכי השעה: המציאו את הקיבוץ שנתן מענה כלכלי והישרדותי לתנאים הקשים; פיתחו חקלאות מודרנית; ייצרו חשמל ממקורות מגוונים וקדחו בארות מים; המציאו את טיפת חלב שסיפקה הדרכה לאמהות טריות; הטמיעו סגנונות בנייה ואדריכלות ברוח התפישה הסוציאליסטית והחלוצית - כמו הבאוהאוס התכליתי והפשוט - שאיפשרו דיור בר קיימא המותאם לרוח התקופה והמקום.



במלים אחרות, החלוצים מצאו דרך ליישם את האידאל בכלים מתקדמים ויישימים לכל, ונהפכו לגיבורים. לסיסמה שלהם - נחדש ימינו כקדם - אפשר להוסיף את הסייג המתבקש: ולא נחיה כקדם. וזה גם האתגר שעומד בפניכם כיום.