עם כאלה חסמים, מה הסיכוי של המתחרים?

>> עם המעבר לשיטת שידור דיגיטלית יש יותר תדרי שידור, ולכן אין צורך להגביל את מספר השחקנים בשוק הטלוויזיה - זהו ההיגיון שהנחה את ההחלטה לוותר על משטר הזיכיונות בטלוויזיה, שבו צריכים הגופים לגשת למכרז מדי כמה שנים ולעבור לשיטה של רישיונות, שבה כל מי שעומד בתנאי הסף יכול להפעיל ערוץ. ואולם מי שעוקב אחרי הליך החקיקה וההחלטות המתקבלות בעניין מגלה כי חסמי הכניסה של מתחרים חדשים לשוק, אשר גם ככה לא נמוכים, רק נעשים קשים יותר ויותר ככל שמתקדם ההליך.

האפשרות להמשיך להחזיק בחברת החדשות במשותף היא פגיעה משמעותית במתחרה חדש. מתחרה כזה יצטרך להתמודד לא רקמול מותגים כמו "האח הגדול" ו"כוכב נולד", אלא גם מול ערוצים ותיקים שמחזיקים בחברת חדשות מבוססת שרגילה לספק להם שעות שידור רבות, בעוד הוא צריך להקים הכל מאפס.



לקשת ולרשת כואב לחשוב על גוף חדש שיבוא ויזכה במכרז על הפעלת ערוץ 2 וייקח מהן גם את המספר הנחשק בשלט וגם את חברת החדשות. אפשר להבין אותן - הן אלה שבנו את המותג והפכו אותו למה שהוא כיום, והן לא רוצות לראות גורם שלישי נהנה מפירות השקעתן הארוכה. ואולם עבור גורם חדש שרוצה להיכנס לשוק הטלוויזיה המסחרית, תחרות על שידור בערוץ 2 היא כמעט האפשרות היחידה. הרי גם ככה גורם כזה יצטרך לייצר מותגי טלוויזיה חדשים שיתחרו באלה המבוססים, אז מה סיכוייו לנצח בתחרות אם יעשה זאת בערוץ נידח ולא מוכר?



אפשר להבין את מאבקן של קשת ורשת, שרוצות להמשיך ליהנות מכל היתרונות שקיבלו בתקופת הזיכיונות והפעם בחסות רישיון לנצח, אבל אם כבר עוברים למשטר של רישיונות - צריך לאפשר גם לגורמים חדשים אפשרות להיכנס לשוק.