אנשי רווחה, העוסקים בטיפול בעובדים הזרים בישראל, מספרים על עובדת פיליפנית שהתאבדה - לאחר שפוטרה פעמיים מעבודת הסיעוד שבה עסקה בישראל. העובדת, שהיא ומשפחתה נטלו הלוואות בריבית רצחנית כדי לממן את 10,000 הדולרים שנדרשים כדי להגיע לעבוד בישראל, ידעה שמוטב לה לא להראות את פניה שוב בפיליפנים, והעדיפה לשים קץ לחייה.
החוק בישראל קובע תקרה של פחות מ-1,000 דולר שמותר לגבות מעובד זר כדי להגיע לעבוד בישראל. כל הגורמים המעורבים בטיפול בעובדים הזרים יודעים כי החוק הוא בבחינת אות מתה. בפועל, העובדים הזרים משלמים עד 10,000 דולר כדי לקבל את הזכות לבוא לעבוד בישראל, סכום שאותו הם נאלצים לגייס בעזרתה של המשפחה (ואפילו הכפר כולו) ממלווים בריבית קצוצה במדינת מוצאם. כך העובדים הזרים משועבדים למלווים שלהם, עד להחזר החוב. זהו סוג של עבדות מודרנית שנמשך חודשים ארוכים, לעתים אפילו שנים.
העבדות הזו אינה נעלמת מהעולם מכיוון שהיא עסק כלכלי מכניס מאוד. לעובדים הזרים זה כדאי, משום שלאחר כשנה וחצי בממוצע של עבדות הם משתחררים לחופשי - ויכולים להתחיל לשלוח כסף למשפחתם הרעבה בבית. למתווכים יש כאן מקור הכנסה בטוח ורווחי מאוד - הכנסה של עד 10,000 דולר לכל עובד. על פי הערכות כלכלנים, זוהי אחת הסיבות לכך שכל הניסיונות "לסגור את השמים", - להפסיק לייבא עובדים זרים חדשים ותחת זאת לעבור להשתמש במאגר העובדים הזרים שכבר קיים בישראל, נכשלים פעם אחר פעם. על עובד קיים בישראל לא מקבלים המתווכים הכנסה של 10,000 דולר, על עובד חדש - כן.
להסדיר את ייבוא מהגרי העבודה
על פי הערכות נוספות של כלכלנים בכירים, ההכנסה הגדולה הטמונה בסחר הגלובלי בבני אדם היא אחת הסיבות לכך שכל הניסיונות להשתלט על הסחר הזה עלו בתוהו. מתווכים, שמרוויחים הון מסחר בעובדים זרים, לא קיימים רק בישראל. מתווכים כאלה קיימים גם במדינות המוצא של העובדים הזרים, והאינטרס הכלכלי שלהם שסחר זה יימשך מגיע עד לחלונות הגבוהים ביותר.
זהו אולי אחד ההסברים לכך שההחלטה החשובה של ממשלת ישראל, שלפיה הסחר במהגרי העבודה לישראל ייעשה דרך סוכנות התיווך של האו"ם (IOM), לא קרמה עד כה עור וגידים. ה-IOM הוא גוף שחרת על דגלו את הדאגה לרווחת מהגרי העבודה בעולם, ולכן הוא מתווך בין מדינות בהעברת מהגרי עבודה תמורת אגרה מינימלית. ה-IOM מקים מאגר של עובדים במדינת המוצא, כמעט ללא עמלה הנגבית מהעובדים. כאשר מגיעה דרישה לעובדים זרים ממדינה אחרת - הוא עורך הגרלה בין העובדים הרשומים אצלו, והזוכים המאושרים נשלחים לעבוד בחו"ל - מבלי שזה עולה להם כמעט דבר פרט מחיר כרטיס הטיסה.
פשוט? לא לגמרי. כדי שה-IOM יצליח לעבוד הוא זקוק להסכמה של שתי ממשלות לכך: הממשלה של מדינת המוצא והממשלה של המדינה המקבלת. ממשלת ישראל הכריזה כי היא עומדת להעביר את כל התיווך במהגרי העבודה אליה אל ה-IOM, ואף קבעה בהחלטתה כי ממשלה שלא תחתום על הסכם כזה עם ישראל, באמצעות ה-IOM, לא ייובאו יותר עובדים ממנה. זהו איום משמעותי כאשר מדובר במדינות כמו תאילנד או הפיליפנים, שחלקה של ישראל בעובדים היוצאים מהן הוא משמעותי.
רק שהאיום לא הועיל, ועד כה לא הצליחה ישראל לחתום על הסכמים עם אף מדינה. עם זאת, באחרונה ייתכן שנרשמת פריצת דרך בעניין. חוסר ההצלחה במשא ומתן עם מדינות שונות הביא לכך שישראל החלה במשא ומתן על יבוא עובדים, באמצעות ה-IOM, ממדינה לא מוכרת בנוף העבודה הישראלי: סרי לנקה. בשלב זה מדובר ביבוא של עובדות סיעוד מסרי לנקה, אבל במידה שהמשא ומתן יצלח - ייתכן שישראל תעבור לייבא מסרי לנקה גם עובדים לחקלאות; איום מרומז לכיוונה של תאילנד.
תאילנד מצויה כיום בכאוס פוליטי - אבל התקווה בישראל היא שהמסר בכל זאת יעשה את שלו. בכל מקרה, בממשלה טוענים כי ישראל נחושה לחתום בהקדם עם מדינה כלשהי על הסכם משותף עם ה-IOM- כדי להבטיח שהעבדות המודרנית שמתנהלת כאן תיפסק אחת ולתמיד.