האוצר מצמיא אותנו

>> במכתב ששלח בדצמבר 99' הממונה על התקציבים באוצר דאז, דוד מילגרום, לשר האוצר דאז, אברהם שוחט, הוא כתב כי "כניסה להתפלת מי ים, שהיא 'הפתרון הקל', מהווה קץ לעידן המחסור".

במקום להתפיל מי ים, הציע מילגרום לשר האוצר לצמצם את הביקוש למים במגזרים החקלאי והעירוני, להגביר השימוש במי קולחים מושבים ולהתפיל כמות מסוימת של מים. איך יצומצם הביקוש למים? ייקורם, כמובן. עובדה זו מובאת מדו"ח ועדת החקירה בעניין ניהול משק המים בישראל, שפורסם באחרונה.



"קווי מדיניות אלה איפיינו את עמדת הדרג המקצועי במשרד האוצר במשך רוב שנות העשור האחרון", מעיר הדו"ח. על פי הדו"ח, העדיפו ומעדיפים גם כיום באוצר יצירת צימאון, המכונה "עידן מחסור", והעלאת מחירים כפתרון למצוקת המים ולא הגדלת היקף תפוקתם.



ואולם הוועדה טעתה משום שזו לא היתה עמדת פקידי האוצר בעשור האחרון בלבד ולא רק ביחס למים. זו היתה ועודנה תפישתו האידיאולוגית של האוצר זה שני עשורים ויותר - הצמא, צמצם, יבש או החנק את התקציב, את המשרד הממשלתי או את החברה הממשלתית, ואחר כך הכפש אותם כלא יעילים וכחדלי אישים במטרה להפריט את התחום או את החברה. המים הם משל בלבד.



הדו"ח מספר כי פקידות האוצר העדיפה פתרון של טיהור מי קולחים והשבתם לשימוש חקלאי במקום התפלת מים. היא עודדה פתרון זה ולכן אין תמה כי הדו"ח מציין ש"בתחום טיהור שפכים והשבחתם לשימוש בחקלאות ישראל היא המדינה המובילה בעולם". כלומר, אם פקידות האוצר רוצה לפעול ליצירת מים רבים יותר שלא באמצעות ייקור בלבד, היא מתקצבת ומעודדת. אבל באותה נשימה מוסיף הדו"ח כי העיכוב בפיתוח מים מושבים נבע מכך שעל חברת מקורות נאסר לפתח מפעלי השבה אפילו במקומות שבהם המגזר הפרטי לא עשה זאת.



ומדוע? כי מקורות היא חברה ממשלתית ויש להצר את צעדיה. מאותה סיבה עצמה שיבשה פקידות האוצר את קידום ההתפלה. האוצר החליט במפורש כי מתקן ההתפלה באשדוד יוקם ויתופעל על ידי גורם פרטי בלבד, אף כי מקורות היא בעלת ניסיון התפלה רב יותר מכל גורם אחר בישראל. כאשר לא נותרה ברירה ושום גורם פרטי לא הצליח להתגבר על קשיים שונים, נערכה פנייה למקורות. היא זכתה בפרויקט ואז החלה מסכת התעללויות של האוצר בחברה.



לפי הדו"ח, בכיר באוצר אישר ב-2005 כי עיכוב הקמת מתקן ההתפלה הגדול והחשוב במדינה נבע ברובו מהתנגדות נערי האוצר למקורות כחברה ממשלתית. וזאת, רק כדי שלא להכיר בכך שחברה ממשלתית עולה על כל גורם פרטי. הדו"ח מציין במפורש כי מקורות היא חברה מצוינת.



הדו"ח משבח את הרפורמות שהכניס האוצר למשק המים ומונה אותן אחת לאחת. מחמיא מאוד, אלא מאי, כולן מרוכזות בארגון ובניסיון לנהל את משק המים כאילו היה מפעל לייצור שוקולד. כל הרפורמות הללו, שעל אחת המרכזיות שבהן קובע הדו"ח כי היתה מבוססת על מידע ונתונים מטעים, לא ייצרו ולו מ"ק אחד נוסף של מים. האוצר לא יזם פתרון ארוך טווח בן-קיימא למחסור במים שפירים. הוא עסק לכאורה בחיסכון בכסף, אך לא בפתרון מצוקת המים.



דו"ח ועדת החקירה הממלכתית בעניין ניהול משק המים אינו על מים בלבד, אלא הוא על המדיניות הכלכלית של פקידות האוצר בשני העשורים האחרונים. קריאה בו היא סיפור תוצאותיה העגומות של אידיאולוגיה נטולת בסיס כלכלי של ממש.



הכותב חוקר את ההיסטוריה של ההפרטה בישראל במסגרת בית הספר להיסטוריה של אוניברסיטת תל אביב