שחיתות היא לא גזירה משמים

>> "איזו ילדה", אמר אתמול אחד ממכרי כשציינתי שאני מופתעת מההתפתחות החדשה בפרשת הולילנד. "מה את כל כך מופתעת, לכי תראי את 'הסנדק' ותביני איך דברים עובדים בעולם האמיתי", אמר צלם של אחד מערוצי התקשורת כשיצאנו מבית משפט השלום בראשל"צ לאחר סיום הארכת מעצרו של יו"ר בנק הפועלים לשעבר, דני דנקנר. "נו, ידוע שבמינהל מקרקעי ישראל דברים זזים רק בשוחד", טען קרוב משפחה לאחר חשיפת הפרשה.

קשה להחליט מי מנותק יותר מהמציאות - אלה שעדיין מופתעים כל פעם מחדש שמתגלה שמעטפות עוברות ידיים ושנבחרי ציבור לא שמים את אינטרס הציבור שבחר בהם לנגד עיניהם, או אלה שמתייחסים להכל בשוויון נפש, מכיוון ש"ברור" שכך דברים מתנהלים במדינת ישראל המושחתת.



הרי זה כלל ידוע בישראל ש"אם אין קשרים - כדאי שתהיה פרוטקציה". עכשיו גם ברור שאם אין פרוטקציה - כדאי להיכנס לחנות לציוד משרדי ולקנות חבילת מעטפות. "הכתבות שלכם זה פולקלור, זה סיפורי עם, זה לא עיתונות", ידעו לומר בכירים במערכת הפיננסית בכל פעם ש-themarker פירסם עוד כתבה על יו"ר הפועלים לשעבר, על שחיתות בבית השקעות כזה או אחר או על קשרים נפתלים בין משפחות הון לשלטון.



הפרשות חושפות כי כל סיפורי הפולקלור נהפכים לכאלה שיש בבסיסם ספק סביר, ואף למעלה מכך. לכאורה, אין כאן שום דבר שלא ידענו קודם - הפוליטיקאים וראשי הערים מושחתים, משפחות ההון הגדולות מתעשרות על חשבון הציבור, ובין כולם מפשרים המאכערים. אבל ההבדל הוא שכעת, אף אחד, חוץ מאולי עורכי הדין של החשודים, לא יכול לפטור את הדברים בלא כלום.



כעת, כאשר תשומת הלב הציבורית מופנית למונומנט השחיתות הענק בירושלים, שניצב כעדות חותכת להתנהלות המושחתת בבירת ישראל הקדושה, צריך לשים לב שהמצב בשוק ההון הוא קשה לא פחות. והרי מה למדנו בשנה האחרונה על שוק ההון? הבנק הגדול בישראל נרכש על ידי קבוצת השליטה בו בסיוע של שוחד, ופרשיות שונות ומשונות אופפות את התנהלות היו"ר הקודם שלו; אחד מבתי ההשקעות הגדולים בישראל - פריזמה, הוקם באמצעות שוחד; חקירה על עבירות ני"ע מתנהלת נגד ראשי בית ההשקעות הגדול בישראל, פסגות, וחקירה נוספת בדרך; באחת מחברות הביטוח הגדולות בישראל, מנורה מבטחים, ניתנו הלוואות מכספי הפנסיה של עם ישראל לגורמים בשוק האפור, ועובדיה של אותה החברה נטלו כספים לכיסם האישי בפעילות בקדייטינג.



ואלה הן רק הפרשות הגדולות, מבלי שהזכרנו את הפרשיות שבשולי שוק ההון, אצל הגופים הקטנים או אצל עובדים או מקורבים במוסדות פיננסיים שרק העבירו קצת מידע פנים כדי לעשות לביתם.



הציבור כועס, וכעסו נשמע היטב ברחוב. "20 שנה אולמרט נמצא בחזית התפקידים הציבוריים, ומה הוא עשה לטובת הציבור חוץ מלדפוק אותו?", נשמעו השבוע שני סועדים שעילעלו בעיתון בחומוסייה קטנה. "לאן שלא מסתכלים - הכל מושחת", אמר נהג מונית בסיומה של מהדורת חדשות. הציבור כועס, אבל השאלה הגדולה היא אם הכלבים ינבחו והשיירה תעבור.



האם גם אנחנו נגיד יום אחד באדישות "ככה זה בישראל, מה, לא ידעתם?", ונביט בהשתוממות במי שמופתע מפרשיות שחיתות קשות; או שמא זו הפרשה שתוביל לחשבון נפש נוקב ולהסקת מסקנות - כיצד מתנהגים אלה שבחרנו לנהל עבורנו את המדינה, עבורנו ולא עבור משפחות ההון, וכיצד מתנהגים אלה שהפקדנו בידיהם את ניהול כספנו.



נותר רק לקוות כי אינפלציית החקירות והמעצרים הנוכחית בקרב ההון והשלטון תצליח לנפץ את חומת האדישות וחוסר האמון במערכת הפוליטית והכלכלית. שחיתות היא לא בהכרח גזירה משמים, והמאבק בה צריך להיות חד, נוקב וברור.