זה לא הולילנד - זה הבורקסים

>> טקס הדלקת המשואות האלטרנטיבי שקיימו המתנגדים הנחרצים של רפורמת התכנון והבנייה של בנימין נתניהו, התקיים ביום העצמאות ממש ליד פרויקט הולילנד המושמץ. שם, כשהם מחופשים לנתניהו, לשר הפנים אלי ישי ולשר השיכון אריאל אטיאס, כיבו הפעילים הירוקים את המשואות - "לתפארת בעלי ההון במדינת ישראל", כפי שהצהירו.

חגיגות שבוע השחיתות הלאומי שיכנעו אפילו את ראש הממשלה לבדוק שוב את הרפורמה שלו - שאמורה להקל את הליכי האישור של פרויקטים לבנייה, לקצר הליכים ולחזק את הוועדות המקומיות על חשבון ועדות התכנון המחוזיות - ובמיוחד את מנגנוני הבקרה למניעת שחיתות.



המשנה ליועץ המשפטי לממשלה, שרית דנה, שהיתה אחראית על ניסוח החוק, בטוחה שמדובר במערכת בקרה טובה. אבל המציאות מורכבת יותר. ראוי לומר את האמת: הוועדות המקומיות בישראל אינן כשירות לקבל החלטות תכנוניות משמעותיות. חוק, רפורמה או בקרה כאלה או אחרים לא ישנו את המצב. רק מינהל ציבורי ואנשים מזן שונה יכולים לעשות זאת, ולא נראה שיש כיום מאסה קריטית משניהם.



רבות דובר על כך שחברי הוועדה המקומית אינם אנשי תכנון ואינם מבינים את המשמעות של הצבעותיהם, והוכבר במלים אודות המחסור החמור באנשי מקצוע באגפי הנדסת העיר ברוב העיריות, אבל הבעיות עמוקות יותר.



למשל, לפני כמה שנים מצאו בוועדת הערר המחוזית בירושלים שחברי הוועדה המקומית העסיקו עצמם באכילת בורקסים ודיבור במכשירים סלולריים, בעת השמעת התנגדויות של תושבים לתוכנית; בוועדה המקומית לתכנון ולבנייה חיפה הונהגה מתמטיקה מעניינת בתחילת העשור, לפיה ניתן להוסיף 20% לפרויקט של שמונה יחידות דיור ולהגיע לעשר דירות. זאת, אף שעל פי החוק נדרשו חברי הוועדה לעגל את התוצאות כלפי מטה (כלומר, תשע יחידות דיור). בנוסף, אין כמעט דו"ח מבקר מדינה ללא חשיפת מחדלים בוועדות התכנון המקומיות.



ההתנהלות של הוועדות המקומיות אינן בהכרח עניין של שחיתות. חברי הוועדות הם אמנם נבחרי ציבור, אבל בעלי נורמות עבודה ומודעות ציבורית ירודים ביותר. נפנוף ציבור מתנגדים במחי יד, חוסר רצון להתמודד עם ההשלכות התכנוניות של פרויקטים גדולים על סביבתם, סירוב לערוך תוכניות כוללות והעדפת קולאז' של תוכניות נקודתיות ללא קשר ביניהן - כל אלה מעוררים חשש שמדובר בגוף לא רציני.



גוף כזה אינו ראוי לסמכויות נוספות, גם אם הן מלוות בהתניות ובבקרות. גם הנימוק שהוועדות המחוזיות עמוסות אינו יכול להצדיק מהלך שכזה. מעקב אחר הוועדות המחוזיות מראה שבשנים האחרונות הן התייעלו בצורה מרשימה, ואם כך, ייתכן שכדאי לחזק אותן ואת כוח האדם שלהן, ולא להטיל כל כך הרבה אחריות על ועדות מקומיות חסרות אחריות.



המרתק הוא שמעצבי הרפורמה, ובראשם דנה, מודעים לכל תחלואי ומחדלי הוועדות המקומיות, אך סבורים שאם נציב עליהן שומרים ובקרים מלמעלה - הן יתייעלו. לכך אין שום אינדיקציה. להפך: הוועדות הללו קיבלו בעשור הקודם תוספת סמכויות נאה, וגם גוף מבקר בצורה של ועדות ערר מחוזיות לא שינו במאום מהתנהלותן הגרועה.



רוצים בקרה נאותה על הליכי תכנון? פנו אל התושבים, כי העבר, כולל פרשת הולילנד, מוכיח שהם הבקרים הטובים ביותר. על כל בניין חריג הם קופצים, מביעים התנגדויות ותובעים פיצויים מהוועדות. מה הפלא שהאחרונות מנסות להתנער ולנער את הבקרים החרוצים הללו? הפלא האמיתי הוא שבמקום לחזק את מעמדם - גם המדינה מעוניינת להחליש אותם.