פרצופו של עד מדינה

>> הנחיות היועץ המשפטי לממשלה בנוגע למדיניות כריתת הסכמי עד מדינה מותירות מקום רב לשיקול דעת לפרקליטות, אחד הגופים הבלתי מפוקחים בישראל. לכל עיקרון מייד מצרף היועץ לשעבר מני מזוז משפט מסייג, שמותיר לפרקליטות גמישות פעולה. אם הוא מבהיר שבחקירה אחת ראוי שיהיה רק עד מדינה אחד, לאחר מכן הוא מתאר את היוצא מן הכלל, שכמובן מאפשר חתימה על כמה הסכמי עד מדינה בחקירה אחת, כפי שקרה באחת מפרשיות מו"ל מעריב, עופר נמרודי.

נמרודי הורשע ב-2001 במסגרת עסקת טיעון, על פי הודאתו, בארבעה אישומים, שייחסו לו שתי עבירות של שיבוש מהלכי משפט, מרמה והפרת אמונים בתאגיד, הטרדת עד ורישום כוזב במסמכי תאגיד. הסעיף המשמעותי ביותר של ניסיון לקשירת קשר לביצוע רצח - נמחק. לצורך הוכחת האישומים במשפט גייסו המשטרה והפרקליטות מספר שיא של חמישה עדי מדינה, שבהם החוקר הפרטי רפי פרידן ושני אנשי משטרה. ככל שהתקדמה החקירה החלו החשדות נגד נמרודי להצטמק. הסיבה המרכזית היתה עדותם הבעייתית של ארבעה מעדי המדינה שנתנו בבית המשפט גרסאות שונות ממה שאמרו בחקירתם במשטרה.



קשה להאשים את מזוז. בתי המשפט נוהגים כך באורח תדיר בתחומים רבים כדי להתמודד עם מורכבות החיים והמצבים המשפטיים המשתנים. העיקר להותיר שיקול דעת בידי בית המשפט וליצור ערפל משפטי סמיך לציבור המידיינים.



הסכמי עד מדינה הולידו במשך השנים תקלות מביכות וגם הצלחות. אחת הפארסות הידועות היא פרשת פריניאן, שבה נחתם הסכם עד המדינה יוצא דופן עם השוטר לשעבר צחי בן אור, אף שביצע עבירת רצח.



במדינות מתוקנות, אין שאלה בנוגע להעברת מידע לציבור. בישראל, חרף חוק חופש המידע שחוגג עשור לקיומו, כמה מהרשויות עוד לא הפנימו את עיקרון השקיפות. במשטרה ו/או בפרקליטות חייבים לאגד את המידע בנוגע לעדי מדינה ובאותה הזדמנות כדאי גם לעקוב בצורה מסודרת אחר הסדרי הטיעון. צעדים אלה, חרף הקשיים הלוגיסטיים, רק יגבירו את אמון הציבור במערכת אכיפת החוק.



היה מי שרמז כי התזמון, חקירת הולילנד וגיוס עדי מדינה, אינו מוצלח מבחינת רשויות האכיפה לשיתוף פעולה ומסירת נתונים. השאלה היא אם גוף ציבורי צריך להתנהל לפי שיקולים כאלה. בסופו של דבר, בדוחק, הסכימו במשרד המשפטים לאשר כי 20-25 הסכמי עד מדינה נחתמים בשנה.



הסכמי עד מדינה נחתמים לא פעם בחשאיות, אך בבית משפט הם נחשפים ונחשבים חלק מחומר החקירה. הסניגורים של הנאשמים מעיינים בהסכם, מחפשים בו פגמים וחוקרים את העד נגדית כדי לקעקע את אמינותו.



יש חשיבות ציבורית לחשיפת הנתונים הרגישים שמאחורי מוסד עד המדינה: כמה הסכמים נכרתים ובאילו תנאים, האם יש עלייה במספר עדים אלה כפי שחשים הסניגורים? מתי החל המשא ומתן עם עד המדינה הפוטנציאלי? מה שיעור עדי המדינה שמקבלים תגמול כספי וכמה מסתפקים בסגירת התיק הפלילי נגדם? מבחינת המדינה, זה מביך לנפק דו"ח שנוגע לחוזים שלה עם עבריינים. ואולם, מרגע שהוחלט שעדי מדינה הם חלק מהשיטה, חוזים אלה צריכים להיות מדווחים לציבור כפי שחברה ציבורית מוסרת דיווחיה. ולו רק משום שזה עולה למשלם המסים מיליוני שקלים בשנה.