מפסגת העולם לתא המעצר

>> השבוע אפשר היה לטעות ולחשוב שיש שני דני דנקנרים בעולם: האחד, הבוס הגדול והבטוח בעצמו, שנואם בפאתוס ותוקף את כל מי שמנסה לבקר אותו. והשני, האדם התשוש והנבוך בחולצה המכופתרת הלבנה שהתיישב בעייפות על ספסל הנאשמים בבית המשפט בראשון לציון. דנקנר לא דיבר הרבה ורק אמר: "התחושה היא קשה אך אני בטוח בניקיון כפי. אני מאפשר למשטרה לעשות את עבודתה".



היו"ר לשעבר של הבנק השני בגודלו בישראל הוא לא היחיד שישב כך, בשבועות האחרונים, על ספסל בבית המשפט, בחדרי החקירות ובתא המעצר. מצעד העצורים בפרשה בגינה נחקר ובפרשת הולילנד כלל אישי ציבור ואנשי עסקים רבים כמו יו"ר רכבת ישראל ומנהל מינהל מקרקעי ישראל לשעבר, יעקב אפרתי, ראש עיריית ירושלים לשעבר אורי לופוליאנסקי וסגן ראש העיר לשעבר אליעזר שמחיוף, איש העסקים אביגדור קלנר, מהנדס העיר לשעבר אורי שטרית ועו"ד אורי מסר, מקורבו של אולמרט, שבעצמו חשוד בפרשת הולילנד.





ההופעה בבתי המשפט נעשית לרוב מול התקשורת, כשלחשודים אין טעם לנסות ולכסות את פניהם, מאחר שהם מוכרים מאוד בציבור. אך מה שקורה מאוחר יותר, בזמן בו מבלים החשודים במעצר, יחד עם כ-7,500 עצורים אחרים המוחזקים בשירות בתי הסוהר, נסתר מן העין והתמודדות בו קשה הרבה יותר.



החשודים בפרשת הולילנד, כמו קלנר, שטרית, לופוליאנסקי ומסר, שבינתיים שוחררו למעצר בית בתנאים מגבילים, או דנקנר שנעצר שלשום בחשדות למתן שוחד בפרשת תעשיות מלח, נעצרו למטרת "מעצר לשם חקירה" או לפי ההגדרה המקובלת "מעצר ימים". הם נמצאים באגפים מיוחדים המיועדים לכך, בבית המעצר ניצן ברמלה שם נמצא דנקנר, בבית המעצר אבו כביר בתל אביב או בהדרים השייך למתחם השרון, שם שהה קלנר. הם עצורים כל עוד נערכת החקירה בעניינם או עד שחרורם למעצר בית.



איך נראים חייהם של העצורים? תאי המעצר קטנים, בגודל 8-16 מ"ר בלבד, והם חולקים אותם בדרך כלל עם עצורים נוספים, שאינם קשורים לפרשה שבגינה הם נחקרים. הם מנותקים כמעט לחלוטין מהעולם החיצון. שגרת היום במעצר כוללת בעיקר שלוש ספירות ביום, שלוש ארוחות, וזכות לבלות שעה מחוץ לתא. העובדה שהעצורים בהולילנד הם אישי ציבור ואנשי עסקים מפורסמים אינה מקנה להם זכויות יתר.



"שירות בתי הסוהר מחזיק עצורים ואסירים בתנאים הכי טובים שהמדינה יודעת לתת, בלי איפה ואיפה", אמר דובר השב"ס, סגן גונדר ירון זמיר. "חשוב להבין שמעצר ימים הוא לצורכי חקירה ומניעת שיבוש הליכי חקירה. ברור שכשעוצרים אדם ושוללים ממנו את חופש התנועה, חופש הדיבור ובעצם את כל הפעולות הטבעיות שכוללות שיחה בטלפון, קריאת עיתון והנאות שונות, זה מכניס אותו לסיטואציה לא נוחה, אבל אי אפשר לצפות שיהיו תנאים מועדפים לאוכלוסייה כזו או אחרת".



"ההלם הוא במפגש עם האוכלוסייה"



הקושי הגדול ביותר עבור האנשים הוא לא המעבר ממגדל השן אל תא המעצר במהלך החקירה, אלא המפגש עם האנשים שעמם יבלו מעכשיו את זמנם. כשאדם שהיה אחראי על עובדים רבים פוגש חשודים בעבירות שונות, ובהם עבריינים ותיקים, המפגש לא קל.



"ההלם הראשוני הוא לא מהתנאים ההיגיינים או מהאוכל אלא מהחברות שנכפתה עליהם", אומרת עו"ד שירה מרוז. "המפגש עם האוכלוסייה במעצר זה השוק הראשון. בשב"ס שמים דגש רציני מאוד על הפרדה בין עבריינים לחשודים שזה המעצר הראשון שלהם, והפרדה בין עברייני צווארון לבן לעבריינים אחרים, אבל בכל זאת ההתמודדות לא פשוטה בכלל. זו צרה יותר גדולה אפילו מההליך הפלילי בעצמו". מצד שני, היא מוסיפה, "הקשר הראשוני עם העובדת הסוציאלית הוא מהיר מאוד, ואם יש מצוקות מנסים לטפל בהן במהירות. מפקד האגף בוחן אם יש אותות מצוקה והם גם נעזרים בדיווחים של אנשים בתוך התא".



בדרך כלל עצורים מוחזקים עם עד שישה או שמונה עצורים נוספים, בתא הכולל מיטות קומתיים, חדר שירותים ומקלחת. שאר העצורים מתחלפים באופן מתמיד, או מוצאים וחוזרים לתא במהלך החקירות, גם בלילה. התא סגור בדלת עם סורגים, ולו חלון אחד קטן ומסורג היטב.



"ההתאקלמות קשה מאוד. מי שרגיל לרווחה ומשפחה תומכת, נמצא פתאום בחברת עבריינים שאין לו שפה משותפת אתם, והחשש הוא לא רק מהחקירה אלא מהעבריינים שמקיפים אותם", אומר עו"ד אלי כהן, שייצג לאחרונה את עובדיה כהן שהורשע בעסקת טיעון בפרשת הירשזון.



"הם מוחזקים בתנאים לא קלים, ועל פי רוב בחברת עבריינים נוספים. אף שהשב"ס משתדל להחזיק אותם במעצר יחד עם אנשים דומים להם מבחינת סוג העבירה בגינה הם חשודים זה לא תמיד זה מתאפשר, ולא אחת קורה שעבריין סמים מוחזק עם איש ציבור וחשוד בעבירות צווארון לבן - דבר שמקשה עוד יותר. מה גם שלפעמים העבריינים צורכים לידם סמים שמגיעים אליהם בכל מיני דרכים", אומר כהן. "בדרך כלל כשמגיעים אנשים חשודים שהם בעלי ממון, לעבריינים יש רצון להרוויח מזה. הם יכולים לנסות לסחוט אותם, או כביכול להציע להם הגנה ולצפות לתמורה".



"הם עוברים במעצר מעין מבחנים על ידי שאר העצורים, שמנסים לבדוק מי הם וממה הם עשויים", אמר עורך דין אחר, שביקש לא להזדהות. "הם יכולים לקלל אותם, לגנוב להם דברים, לדחוף אותם, ומנסים לראות איך הם מגיבים".



"תמיד קיים חשש לאלימות", מודה גורם בשב"ס, "אך חלק מתפקידנו הוא להשתמש בסוהרים, בעובדים הסוציאליים ובמערך המודיעין כדי לוודא שלא תהיה אלימות".



בנוסף לשאר העצורים, קיימת התמודדות נוספות - כאשר אנשים שהיו אחראים על עשרות או מאות עובדים נתקלים בסוהרים, האחראים עליהם בתקופת מעצרם. הסוהרים מבהירים לעצורים החדשים כבר בהתחלה שבמעצר יש כללים אחרים, והם אלה שקובעים מתי העצורים יישנו ומתי יקומו", אומרת מרוז.



מחכים לחקירה



גם עם השגרה בתא לא קל להתמודד. ההשכמה היא בין השעות 05:30-06:00, תלוי בבית המעצר, אז נערכת ספירה משותפת לכל העצורים כדי לוודא שכולם נמצאים ושלמים. יש שתי ספירות נוספות במהלך היום - בצהריים ובערב. "שגרת היום היא להתעורר בבוקר. בדרך כלל המשטרה לוקחת אותך לחקירה, ואם לא, נשארים בתא ומצפים שיבואו לקחת אותך לחקירה. בחקירה קצת יותר נוח, לפעמים אפשר לקבל קפה, ואולי נותנים לעצורים 'בונוס' ומאפשרים להם להתקשר לאשה בנוכחות החוקרים, כשבתא אין את האפשרות להתקשר בטלפון, רק להתבטל ולעבור ספירה שלוש פעמים ביום יחד עם שאר העצורים", אומר כהן.



"בתנאים שבהם הם מוחזקים, חקירה היא היכולת היחידה שלהם לצאת מהתא. אסור להם לעשות שום דבר, מותר רק להסתכל על הקיר. הם סגורים 23 שעות ביום ומותר להם לצאת מחוץ לחדר רק לשעה", אומר עו"ד שביקש לא להזדהות. לפי חוק המעצרים, עצור זכאי לשעת טיול בחצר ביום כדי להיות באוויר הפתוח. כך שמתוך 24 שעות במעצר, קיימת זכות לשעה אחת באוויר החופשי.



לעצורים אין סדר יום קבוע, ולא תמיד הם מבלים את רוב היום בתא המעצר. הם יוצאים ממנו לחקירות במשטרה ולדיונים בבית המשפט, וחוזרים אליו בלילה.



הקושי הנוסף במעבר מעולם העושר והפינוקים אל תא המעצר הוא ההסתגלות לתנאים. עם ההגעה למעצר העצורים מקבלים מהשב"ס "סל סדקית" הכולל סדין, מגבת, כלי רחצה ולבנים. הם פוגשים בשלב מוקדם עובד סוציאלי כדי לאבחן את מצבם, ואם קיים צורך הם פוגשים גם רופא ואת מפקד האגף.



עו"ד איתן מעוז, פרקליטו של קלנר, אומר כי "גם לאנשים מאוד לא מפונקים, מעצר של ימים זו סיטואציה שיכולה ליצור כוויות עמוקות מאוד בזיכרון".



"זה לא קל בכלל, במיוחד למי שהוא לא צעיר, כשבדרך כלל מה שמאפיין את העבירות האלה הוא שמעורבים בהן אנשים מבוגרים שהנוחות מאוד חשובה להם", אומר כהן.



במעצר ימים אין זכות לטלפונים, מלבד שיחות לעורך הדין. אין גם אפשרות לצפות בטלוויזיה או לקרוא עיתונים, ולא ניתן לערוך ביקורי משפחה. לעצורים ניתן להכניס באישור השב"ס ספרים ולבוש בסיסי.



לאנשים שהתרגלו לסעוד במסעדות יוקרה, מוגשת שלוש פעמים ביום ארוחה לפי תפריט קבוע מראש, ולפי השב"ס מדובר "בתפריט בריא ומאוזן קלוריות שמותאם לכל גיל, תוך הקפדה על צרכים דיאטטיים ובריאותיים של כל עצור". לדברי כהן, "האוכל מאוד בסיסי: לחם, גבינה וביצה. תפריט מאוד דל שגם אליו מאוד קשה להתרגל ולא אחת קורה שאנשים שמסיימים תקופת מעצר כזו משילים כמה קילוגרמים".



למרות זאת, לאחר ההסתגלות הראשונית המצב משתפר מעט. כשעצור מקבל מעמד של עצור עד תום ההליכים הוא מקבל זכויות נוספות כמו שיחות טלפון ועיתונים. "ברגע שהם מוצאים את הפינה שלהם, ההתמודדות יותר קלה. מהרגע שהם עוברים את השלב הראשוני יש להם תמיכה בתוך הכלא, עצורים חולקים אוכל ביחד, מבשלים ביחד בתא, מייעצים אחד לשני בנוגע לתיקים", אומרת מרוז.