הפוליטיקה משתלטת על השיח התכנוני

>> בשבוע שעבר נחשף ב-themarker אירוע, שיכול לשפוך אור מסוים על מהות התכנון והבנייה בישראל, על התנהלות ועדות התכנון וגם על אופיה של הרפורמה בתחום, שמקדמת הממשלה בימים אלה. באירוע המדובר מנכ"ל משרד הפנים, גבי מימון, ניסה להשתלט על ראשות הוועדה לענייני תכנון עקרוני (הוולנת"ע), שהיא ועדת המשנה החשובה ביותר של המועצה הארצית לתכנון ולבנייה.

מכיוון שמדובר בוועדה שמהווה את הזרוע התכנונית והביצועית של המועצה, מקפידים על כך שבראש הוועדה הזו לא יעמוד פוליטיקאי, אלא ראש מינהל התכנון במשרד הפנים, שהוא מתכנן במקצועו. גם עכשיו, בראש הוועדה עומד ראש המינהל הנוכחי - שמאי אסיף.



אלא שהפוליטיקאים, ובמיוחד שר הפנים אלי ישי, חושבים אחרת. נראה כי ישי רוצה להציב את אנשיו בעמדות מפתח בוועדות המקצועיות, כדי שחלילה לא יתקבלו החלטות תכנוניות שאינן נושאות חן בעיני הדרג הפוליטי.



דוגמה למכשולים שהוולנת"ע יכולה להציב ניתנה לפני חצי שנה. באותו מקרה הוולנת"ע החליטה לאסור על תוכנית להקמת 580 דירות בבית דגן. ההחלטה נומקה בכך, שכבר כיום הפיתוח במרכז הארץ עולה על יעדי האוכלוסייה שנקבעו בתוכנית המתאר הארצית תמ"א 35, וכי אישור התוכנית הזו יפגע בפיתוח הנגב והגליל.



ואולם נציגי משרד השיכון ומינהל מקרקעי ישראל בוועדה עירערו על ההחלטה, וטענו שבית דגן זקוקה לתוכנית ההרחבה, וכי התוכנית הותאמה להוראות תמ"א 35. הנושא הועבר למועצה הארצית, בראשות מימון, שם לדרג הפוליטי יש שליטה, ובסופו של דבר האיסור בוטל.



בישיבת הוולנת"ע מלפני שבוע קיבלו החברים הודעה סתמית בדבר עדכון הרכב ועדות המשנה של המועצה הארצית. כאשר הגיעה העת לדון בנושא זה, מספרים אנשים ששהו בישיבה, מרבית חברי הוועדה לא ייחסו לסעיף חשיבות. הם שוחחו בינם לבין עצמם, ואחדים גם פתחו מחשבים נישאים שהיו ברשותם. רובם לא ממש הקשיבו כאשר מימון החל לתאר את העדכון, והודיע על בקשתו למנותו גם כיו"ר הוולנת"ע.



היחידה שנזעקה היתה נציגת החברה להגנת הטבע בוועדה, איריס האן, שטענה, כי הנושא לא נמצא על סדר יום הישיבה. מימון הודיע כי הוא מסיר את ההצעה, ואולם ברור לכל, שהדברים ישובו באחת מישיבות הוועדה הקרובות, והפעם יתקיים דיון בנושא.



במשרד הפנים טוענים כי המינוי תואם את עקרונות הרפורמה, אך יש בכך שתי בעיות: ראשית, הרפורמה טרם אושרה ולא ברור מדוע אצה הדרך למימון ולישי; שנית, אם אכן הדברים תואמים את עקרונות הרפורמה, הדבר רק משאיר מקום נוסף לדאגה באשר לאופיה, משום שיש כאן סימן ברור לניסיון של הדרג הפוליטי להשתלט על השיח התכנוני הלאומי.