לשלם על הצלחה ולא על הבטחה

>> לפני המצאת הכסף אנשים נעזרו בסחר חליפין. ידעת בדיוק מה קיבלת בתמורה למה ששילמת.

בחלוף השנים הומר סחר החליפין בכסף, שהפר את האיזון בין הסחורה לתמורה שניתנה עבורה. אחד העיוותים המפורסמים מהסוג הזה הוא הבועה הפיננסית המתועדת הראשונה: באמצע המאה ה-16 מחיר פקעת בודדת של הצבעוני השחור נמכרה במחיר שווה ערך למחירם של ארבעה שוורים, תריסר כבשים, כ-450 ק"ג גבינה ועוד. מחיר הצבעוני השחור ביטא אז את תאוות הבצע. שכר המנהלים מבטא כיום את אותה תאווה בדיוק.



אין לאף אחד התנגדות לשלם בעבור שירותים בכלל ושירותי ניהול בפרט. ככל שהמנהל יהיה מוכשר יותר החברה תרוויח יותר - אם אכן יש קשר בין ביצועיו לתפקוד החברה . אבל שכר המנהלים כיום משקף לעתים מקרים שקשה להצדיקם בצורה כלכלית. כך למשל, שלושה מהמנהלים בחברת הברוקראז' של כלל פיננסים, רונן ויסרברג, נאור אל חי ויובל בן זאב, קיבלו יחדיו שכר כולל של כ-30 מיליון שקל ב-2009. חלקם ברווחי הנוסטרו היה 20 מיליון שקל - אותו חשבון ששייך לחברת כלל פיננסים הציבורית.



הנוסטרו סיים את 2008 בהפסד שלכ-70 מיליון שקל ו את 2009ברווח של 60 מיליון שקל. בסיכום של שנתיים, הנוסטרו הפסיד כ-10 מיליון שקל. בתקופה זו הרוויחו ויסרברג, אל חי ובן זאב כ-20 מיליון שקל. שכרם שיקף פונקציית רווח לא רעה: המנהלים חלקו עם הציבור את הרווחים, אך לא את ההפסדים.



מנהלי כלל פיננסים אינם שונים ממנהלים רבים בחברות הציבוריות. בזמנים של הפסד מנהלים כאלה בדרך כלל מביעים התנצלות קלה ועורכים ארגון מחדש - והציבור משלם. הפסדי החברה מתורגמים לירידה בערך המניה, שמובילה, בין היתר, לירידה בשווי התיק הפנסיוני של הציבור. המשמעות היא פחות פנסיה.



יש פתרונות לעיוות הזה. חברות הביטוח הגו מודל לניהול כספי הפנסיה. לפיו, חברת הביטוח רשאית לגבות דמי ניהול כל עוד הקופה מרוויחה. כשהקופה מפסידה, חברת הביטוח אינה רשאית לגבות דמי ניהול. רק כשההפסד יוחזר תהיה רשאית חברת הביטוח לגבות שוב דמי ניהול. אמנם זה לא מודל מושלם, מכיוון שאם ההפסד גדול מדי למנהלי ההשקעות לא יהיה תמריץ לעבוד. אבל זהו פתרון שמונע אבסורדים כמו זה שהתרחש בכלל פיננסים.



בנוסף, יש לקשור בקשר הדוק את ביצועי החברה כפי שהם באים לידי ביטוי במחירה בבורסה לשכר המנהל - לחיוב ולשלילה. כך, אם בשנה טובה המנהל השתתף ברווחים, אז בשנה גרועה הוא יהיה שותף גם להפסדים. בנק לאומי כבר הודיע כי בכוונתו להחיל מודל שכזה.



דרך פשוטה אחת לעשות זאת היא להרכיב את שכר המנהל משכר וממניות. באופן זה, ירידת מחיר המניה תפגע ישירות בכיסו של המנהל. חלק מהמניות יהיו ניתנות למימוש בטווחי זמן ארוכים, וכך האינטרס של המנהל יתאחד עם האינטרס של בעלי המניות. אנו, הציבור שהוא מבעלי המניות של החברות, נבטיח כי נשלם על הצלחה ולא רק על הבטחה להצלחה.