הקרקעות של הדנקנרים כבר לא יעזרו ללאומי

>> בנק לאומי הבין כבר בעשור הקודם שהקרקעות בעתלית ובאילת, שקיבל כבטוחה מתעשיות מלח להלוואה שנתן לקבוצה כדי לרכוש את בנק הפועלים, אינן בטוחות מספקות. הבנק דרש שינוי בטוחות, וכיום קרקעות אלה לא מהוות חלק מהבטוחות שנמצאות בידי לאומי לשם השבת ההלוואה.



ואולם, דבר זה לא נלקח בחשבון ב-97', כאשר נתן בנק לאומי לחברת תעשיות מלח של משפחת דנקנר הלוואת ענק בגובה של 358 מיליון דולר לשם רכישת 11.6% ממניות בנק הפועלים. אז ביקשה משפחת דנקנר להשתלט על הבנק, והבטוחות שהעמידה ללאומי היו בעיקר מניות הפועלים שנרכשו והקרקעות באילת ובעתלית ששנה קודם לכן קיבלו "זריקת שווי", עקב ההסכם עם מינהל מקרקעי ישראל.

קרקעות אלה שכיום הבנק רואה בהן בטוחה לא ראויה, היו הבטוחה שאיפשרה למשפחת דנקנר לקפוץ לקדמת הבמה של הכלכלה הישראלית, לחבור למשפחת אריסון ולהשתלט על הפועלים. ללא הקרקעות, כלל לא בטוח שהעסקה היתה יכולה לצאת לפועל.



ב-96' הגיעה תעשיות מלח להסכם עם מינהל מקרקעי ישראל לגבי קרקעות החברה בעתלית ובאילת, ולפיו הקרקעות האלה יוגדרו כקרקע עירונית ולא חקלאית; חברות המלח יקבלו זכויות בנייה בעתלית ובאילת בקרקעות (בהיקף של כ-2,000 דונם), ששימשו אותן עד כה לייצור מלח; הזכויות בעתלית יחולקו בין המינהל לבין חברות המלח ביחס של 50%-50%, ובאילת יוענקו 30% מהזכויות למלח ו-70% למינהל. דו"ח מבקר המדינה שעסק בהסכם זה, קבע כי למלח ניתנה הטבה בהסכם בשווי של 80-90 מיליון דולר.



עסקה זו נידונה בפני מבקר המדינה, ועסקו בה שני יועצים משפטיים לממשלה, והיא אף נעצרה בבג"ץ עקב התנגדויות חריפות לאישורה. ואולם, כל זה קרה בתחילת שנות ה-2000. ב-97', הקרקעות, ששוויין עלה עקב ההסכם, היו בטוחה מרכזית להלוואה שנתן לאומי.



בתחילת 2002 היתה יתרת ההלוואה שנטלה תעשיות מלח מלאומי כ-1.5 מיליארד שקל, לפי החלוקה הבאה: 1.153 מיליארד שקל צמוד למדד נושא ריבית קבועה ממוצעת של 5.34%, ו-329 מיליון שקל בריבית משתנה של פריים עד פריים פלוס 0.95%. שתי ההלוואות התייקרו באותה תקופה - שיעור עליית המדד במחצית הראשונה של 2002 היה 4.9% והפריים עלה בתקופה זו מ-5.3% ל-10.6%. במשך השנים הללו, תשלומי הריבית על ההלוואה נעו בין 50 מיליון שקל ל-90 מיליון שקל לשנה.



בתעשיות מלח נסמכו על דיווידנדים שיחלק הפועלים בכדי לשלם את הריבית והקרן של ההלוואה, אבל עקב המשבר הכלכלי באותה תקופה, המפקח על הבנקים דאז אסר על הבנקים לחלק דיווידנד, ומלח נקלעה לבעיה. היא לקחה מלאומי הלוואת גישור לשם תשלום הריבית, והחלה לנסות לבצע אירגון מחדש בקבוצה כדי להציף מזומנים ולשרת את ההלוואה.



בטוחה רעועה



לאומי העביר את ההלוואה לסיווג של חובות ב"השגחה מיוחדת" ודרש חיזוק ביטחונות בגין ההלוואה. באותה תקופה היה נראה כי דווקא מניות הפועלים הן הבטוחה הרעועה יותר, מכיוון שהשווי של הפועלים צנח עקב המשבר, ונוצר פער של כמעט מיליארד שקל בין השווי לפיו נרכשו מניות הפועלים לבין שווי השוק שלהן. באותה תקופה, בתעשיות מלח הצטיידו בחוות דעת והערכות שווי שמנעו מהם את הצורך במחיקה, וחסכו ללאומי את הצורך לבצע הפרשה גדולה על ההלוואה.



המפקח על הבנקים באותן שנים ראה את הסיכון הגדול בהלוואה שנתן לאומי למלח כדי לרכוש את הפועלים - סיכון מערכתי שלפיו ירידה בשווי של הפועלים ועצירת הדיווידנדים ממנו גורמת לסיכון בתיק האשראי של לאומי. על כן, החמיר המפקח את ההגבלות החלות על תאגיד בנקאי שנותן הלוואה לשם רכישת שליטה בבנק אחר, וקבע שהיקפן הכולל של עסקות רכישת שליטה בבנקים, שבהן שיעור המימון גבוה מ-30%, לא יעלה על 5% מהון הבנק המממן (לפני כן עמדה המגבלה של איסור לממן יותר מ-50% מהיקף העסקה). ההלוואה שנתן לאומי למלח, לא עמדה בקריטריונים אלה, וכיום לאור מגבלה זו לא היתה ניתנת הלוואה בהיקף זה.



במהלך העשור, ככל שההליכים המשפטיים סביב ההסכם הסתבכו והלכו, החליט לאומי שאינו מעוניין שקרקעות אלה יהיו חלק מהבטוחות להלוואה, בין אם בגלל שבבנק הבינו שהסיכוי להתממשות ההסכם נמוך ושוויין למעשה נמוך בהרבה מהשווי בו העריכו אותן כבטוחה, ובין אם בגלל שבבנק רצו להתרחק מהתסבוכת שאופפת את הקרקעות הללו.



במהלך 2007 רכשה אריסון את אחזקות משפחת דנקנר במלח, ובכלל זה את אחזקות החברה בבנק הפועלים. דני דנקנר, החשוד במתן שוחד לראש מינהל מקרקעי ישראל בקשר להסכם בקרקעות אילת ועתלית, המשיך לכהן בבנק הפועלים כסגן יו"ר ולאחר מכן כיו"ר, עד שהודח מתפקידו על ידי בנק ישראל.



כיום ההלוואה משולמת כסדרה ואיננה נמצאת יותר בסיווג של חובות תחת מעקב. ואולם, כיום כשברור ללאומי שהקרקעות אינן מהוות בטוחה מספקת להלוואה, עולה השאלה אם ההלוואה היתה ניתנת מלכתחילה לולא הקרקעות היו מתקבלות כבטוחה, ולולא ההסכם הבעייתי והשנוי במחלוקת עם המינהל שהעניק הטבה של 80-90 מיליון דולר בזכויות בנייה על קרקעות אלו והעלה את שוויין - הסכם שכיום חשדות של שוחד אופפים אותו מכל עבר.