דנציגר: "ככל שנתערב פחות, כן ייטב"

>> שופט בית המשפט העליון יורם דנציגר דבק בעמדתו לפיה על השופטים להתערב כמה שפחות בהסכמים שנערכו בין צדדים, וממשיך לנסות לגייס תומכים לרעיון. גישה זו מנחה אותו גם בבוררות.

מאז מינויו כשופט נמצא דנציגר בעמדת מיעוט בקרב שופטי העליון בניסיונותיו לכרסם ב"הלכת אפרופים" שקבע נשיא בית המשפט העליון בדימוס אהרן ברק. בהלכת אפרופים, העוסקת בפרשנות חוזים, קבע ברק כי ניתן לפרש את כוונת הצדדים בחוזה גם בצורה הסותרת את לשונו הברורה של החוזה.



בפסקי דין שנתן בשנתיים האחרונות, קבע דנציגר שיש להעדיף את לשון החוזה כפי שהסכימו עליה הצדדים בעת חתימת החוזה ולהימנע מפרשנות מרחיבה.



דנציגר, ששימש עורך דין מסחרי במשך שנים ארוכות, הוא שופט עליון יחיד שהגיע לכנס של ועד מחוז תל אביב של לשכת עורכי הדין באילת, והשתתף בפאנל שעסק בבוררות עסקית. "התזה שמנחה אותי במשפט אזרחי-מסחרי מנחה אותי גם בתחום הבוררות: ככל שנתערב פחות, כך ייטב. זוהי השקפת העולם שמנחה אותי", אמר.



דנציגר, שכיהן כבורר בסכסוכים עסקיים פירט את המקור למשנתו. "יש לנו יצר כפייתי להתדיין. כשלאנשים יש אפשרות לערער הם יעשו זאת. לכן בענייני בוררות עדיפה גישה שאומרת שלא להתערב. ההתערבות לא יעילה. אם שופט בערעור יתערב בהחלטת הבורר ויקבע שהבורר טעה ביישום הדין, האם על השופט לבטל את פסק הבורר? ומה יעשו הצדדים? האם יילכו לבוררות מחודשת? אם צדדים שפנו לבוררות הם בעלי שיקול דעת, לא בלחץ ובעמדות כוח דומות, הם לוקחים סיכון שהבורר יטעה. לבוררות יש גם יתרונות רבים".