מה שאסף למד על השחרים באוניברסיטה של החיים

>> לפני שנה חשב אסף (שם בדוי) שהוא מצא הזדמנות של זהב. הוא קנה תעודת חסר על השחרים הארוכים, כזו המרוויחה מירידות שערים של אג"ח ממשלתיות. אסף זכר שהורדת הריבית המהירה ב-2008 הובילה לעליות חדות בשחרים, ולכן האמין כי התהליך ההפוך של עליית ריבית יוביל לירידות בשחרים ולעלייה בערכה של תעודת החסר. אסף גם למד באוניברסיטה כי אג"ח הנפגעות יותר מעליית ריבית הן האיגרות הארוכות, כך שמבחינתו היה מדובר על כסף הנמצא על הרצפה.

גם ההערכה לגיוסי יתר של האוצר, שיביאו לעודף היצע בשוק האג"ח הממשלתיות, הובילה אותו למחשבה כי מדובר בסיבוב קל - סיבוב שהדרך הטובה להרוויח ממנו היא תעודת שורט על השחרים שאורך חייהם הוא יותר מ-5 שנים. כחובב סיכונים אסף אף הקצין את הפוזיציה ורכש תעודת שורט שממונפת פי שניים.



ואולם מהר מאוד הבין אסף שהוא עשה עסקה גרועה. תעודת החסר הממונפת שלו מחקה לו כמעט 15% משוויה בשנה שחלפה מאז רכש אותה. "איפה טעיתי? אולי השקעתי מוקדם מדי? אבל הריבית עלתה בחצי השנה האחרונה מ-0.75% ל-1.5% ואני עדיין חוטף", הוא תהה בתסכול. אסף לא בהכרח היחיד שהופתע. עד כה מהלך עליית הריבית לא ממש פגע בשחרים ובמיוחד לא באלה הארוכות. התשואות בטווחים הארוכים נמצאות ברמתן זו מאז נובמבר 2009, שהריבית במשק היתה 0.75% - חצי מרמתה כיום. כך, לדוגמה, אג"ח שקלית לטווח של כמעט 10 שנים נסחרת בתשואה של 4.93%, בדיוק כמו שהיתה בנובמבר, ובאיגרת ל-7 שנים קפאה התשואה על 4.8%.



אז האם באמת טעו המרצים באוניברסיטה? לא בהכרח. ראשית, האינפלציה והדולר קבורים באיזשהו מקום, מצפים לפרוץ - ותרמו לחוסנם של השחרים.



בעולם, ממשלת רוסיה מגייסת בראשונה מאז 1998 ממשקיעים זרים אג"ח ל-10 שנים בתשואה של 5.1%, כמעט כמו אלו של השחרים, הגבוהה רק ב-1.35% מאלו של ממשלת ארה"ב. אם יש משקיעים זרים שקונים אג"ח של ממשלת רוסיה, הם בוודאי יקנו אג"ח של ישראל שמצבה טוב בהרבה, בתשואה כמעט דומה. ובכלל, כנראה שבעבור המוסדיים שחלקם מחזיקים באיגרות לטווחים ארוכים, מספיקה תשואה ריאלית של 3% בשנה על האיגרות של ממשלת ישראל. כך למד אסף שבאוניברסיטה של החיים יש כללים אחרים.