חוות דעת מ-1996: תעשיות מלח הפרה את חוזי החכירה באילת ובעתלית

>> ב-1996 הזמין מנהל מינהל מקרקעי ישראל דאז, עוזי וכסלר, חוות דעת משפטית מעו"ד נעמי וייל, המתמחה בדיני מקרקעין, לגבי מצב זכויותיה של חברת המלח שבשליטת משפחת דנקנר על הקרקעות באילת ובעתלית. וייל הוציאה חוות דעת כאלה, שבהן כתבה כי החברה הפרה את תנאי החכירה בשני המקומות וכי יש למינהל אפשרות לבטל את החכירה.

"באותה תקופה סברו במינהל כי ניתן יהיה להסב את הקרקעות באילת לשטחי תיירות, ולכן ביקשו ממני חוות דעת על מצב הזכויות שם", מסבירה וייל.



לגבי חוזה החכירה באילת כתבה וייל כי החברה הפרה את חוזי ההרשאה שניתנו לה על ידי המינהל, שכללו את הפיכת הקרקעות שנכללו בחוזים לבריכות מלח. וייל מצאה כי החברה לא פעלה על סמך החוזים האלה, והשתמשה רק בחלק מהשטחים לבריכות מלח. כמו כן, החברה חרגה מגבולות התוכנית. לפיכך כתבה וייל כי "אפשרות המינהל להשתחרר מחוזי ההרשאה מבלי להסתכן בתביעה לפיצויים בהיקף גדול נראית ממשית וסבירה". עם זאת, לאחר בדיקת קרקעות שהחברה חכרה באילת, היא הטילה ספק ביכולת המינהל לבטל את חוזי החכירה מבלי להסתכן בתביעה מצד החברה.



"בחוזה החכירה נכתב עוד כי יש לרשום את חוזה החכירה ברשם המקרקעין, ואם הדבר לא יירשם הקרקע תוחזר למינהל", מספרת וייל. "במשך שנים לא טרחו לבצע את הרישום הזה, אולם ימים אחדים לאחר שהגשתי את הדו"ח שלי צצו לפתע אנשים מהחברה, ורשמו את החכירה אצל הרשם. מי הדליף? כיצד זה נודע להם? אין לי מושג".



בסמוך לכך, התבקשה וייל גם לחוות דעה לגבי השטחים בעתלית. וייל ציינה כי בחוזה החכירה של החברה נקבע כי העברת זכויות, כולל שינוי בהרכב בעלות החברה, חייבת ביידוע של הקרן הקיימת לישראל (קק"ל), בעלת חלק מהמתחם. אתמול אמרה וייל כי מצאה שהחברה לא דיווחה על שינויים כאלה, ולפיכך היה מקום לשקול להגיש נגדה תביעה משפטית. למרות זאת, המינהל פעל בדרך שונה ווכסלר הודיע לוייל כי המינהל מנסה להגיע עם חברת המלח להסדר כולל.