תוכניות הדקה הראשונה - שיא של התעמרות בלקוח

>> 2005 היתה שנה קשה עבור חברות הסלולר. חס וחלילה הן לא סבלו מהפסדים, אך באותה שנה החל משרד התקשורת להפחית בהדרגה את תעריפי הקישוריות. שורת ההכנסות של החברות, ומכאן גם הרווח התפעולי, הייתה תחת לחץ. החברות העלו מיד מהאוב את התשלום החודשי הקבוע, שנעלם חמש שנים לפני כן, וגם החלו בייקור מחירים אגרסיבי. אך המהלך המעצבן ביותר שלהן כתגובה להפחתת הקישוריות נקרא "תוכניות הדקה הראשונה". הגאונות השיווקית הזאת הזניקה את ההתעמרות בלקוח לשיא חדש.

שלוש חברות הסלולר הציגו תוכנית תעריפים בהן מחיר דקת השיחה הראשונה היה גבוה מהותית מהמחיר המקובל באותה תקופה. מחיר הדקה השנייה ואילך היה כבר נמוך הרבה יותר. הם הכניסו עוד עז באותיות הקטנות. דקת השיחה הראשונה תעוגל כלפי מעלה, כלומר קיים מחיר מינימלי גבוה יחסית עבור כל שיחת טלפון.



לקוחות הסלולר לא הבינו לחלוטין את ההשלכות של תוכנית זו. הם ראו מול עיניהם בעיקר את מחיר הדקה השנייה ואילך וחשבו כי מדובר בתוכנית זולה. הם לא ידעו כי 64% מהשיחות קצרות מדקה, וברור שחברות הסלולר לא סיפרו זאת להם. התקשרתם לחבר וקיבלתם את המשיבון? שלמו על דקה שלמה גם אם ניתקתם מיד. התקשרתם רק לשנייה כדי להודיע לבן שלכם כי הגעתם לאסוף אותו? שלמו על דקת שיחה מלאה.



תוכניות הדקה הראשונה גרמו לצרכנים לשלם עבור זמן אוויר שהם כלל לא צרכו. למעשה, תוכניות אלה העלו את התעריף האפקטיבי שמשלם הלקוח ב-20%-30% בלי שהלקוח הבין זאת בעת שהוא בוחר להצטרף לתוכנית.



חברות הסלולר עטו על התוכניות כמוצאי שלל רב. הן ניצלו את חוסר הידע של הצרכנים ודחפו אותן חזק מאוד כך שבשלב מסוים במהלך 2006, כ-80% מהלקוחות החדשים או המשדרגים בחרו להצטרף לתוכניות רעילות אלה. למרות כל האזהרות בעיתונות היה צריך את משרד התקשורת כדי לעצור את ההשתוללות של חברות הסלולר. תוכניות הדקה הראשונה הן דוגמה נוספת ליכולת של חברות הסלולר לסבך את חייו של הלקוח, ולמנוע תחרות אמיתית על המחיר.