הפסקת האש היזומה של חברות הסלולר

>> בשנים האחרונות אימצה אחת מחברות הסלולר את הסלוגן "ככה זה שאוהבים", כדי לטעת בקרב מיליוני מנוייה תחושה של מחויבות, שייכות ואינטימיות.

ואולם מעבר למיתוג, נוצץ ומלטף ככל שיהיה, אף אחת ממפעילות הסלולר לא יצאה בבשורה בנושא המרכזי שנוגע להן ולכולנו - המחיר. הכתבות שהתפרסמו באחרונה ב-themarker והדו"ח של חברת הייעוץ הבינלאומית nera, שקבע כי יש להוריד את דמי הקישוריות בישראל לרמה של 5 אגורות בלבד, מסבירים את הסיבה האמיתית לכך - מאזן הכוחות המוסכם שאליו הגיעו החברות וחלוקת השוק ביניהן אינם משאירים כל סיכוי לתחרות בריאה.



כל עוד יישאר מצב זה על כנו, ימשיך הצרכן לשוטט בתוך המבוך של החבילות, ההסברים המפותלים, הערפל, התסכולים ויגיע לאותה שורה תחתונה - מחיר יקר מדי. בניגוד לכללים הבסיסיים ביותר של תחרות, שבה כל משתתף נמצא במאמץ מתמיד להגדיל את כוחו ולגבור על יריביו, בין חברות הסלולר הושגה הפסקת אש בשתיקה ובהסכמה. הפסקת האש מאפשרת כיום לחברות הסלולר להציג עלייה מתמדת ברווחיהן, שמגיעים למאות מיליוני שקלים בשנה.



גם לאחר הרפורמה החשובה של ניוד המספרים, שיעור הנטישה של הצרכנים את החברות נשאר נמוך, דבר המעיד בעיקר על חוסר אמון וייאוש מצד הצרכנים. בתחילת שנות ה-90 החליטה הממשלה לפתוח את השוק לתחרות בכמה תחומים מרכזיים כמו סלולר ושיחות לחו"ל. אין ספק שהאפקט הראשוני של אותם צעדים כלל ירידה חדה של המחירים, אך בעשור האחרון נראה כי המצב קפא על שמריו והתחרות המינימלית שיש בין חברות הסלולר - היא במקרה הטוב על התוכן שהן מציעות.



את התחרות המדומה הזו, שמאפשרת לחברות להשאיר את מתח המחירים ברמתם הנוכחית, יכולה רק המדינה להפר. משרד התקשורת אינו לבד במערכה חשובה זו. הכנסת מפעילים וירטואליים האמורים להיכנס לשוק בשנה הקרובה הוא צעד נכון ומבורך, אך הוא אינו מספיק. ממשלת ישראל בכללותה, בהובלת משרדי התקשורת, האוצר והתמ"ת, חייבת לנקוט מדיניות ברורה ואפקטיבית לקיומה של תחרות דינמית ממש כמו שזו מתקיימת בארה"ב ובאירופה. על הדקות שחולפות עד לקיומה של תחרות אמיתית - כולנו משלמים הרבה יותר מדי.



הכותבת היא סגנית שר התמ"ת וחברת כנסת מטעם מפלגת העבודה