לעצור את השחיקה ההרסנית במערכות החינוך והמחקר

>> האם נוכל לנבא מראש את המחלות שנחלה בהן בעתיד? כיצד נוכל למנוע אותן? התשובה נמצאת במידע הטמון ברצף הגנים המרכיבים את גופנו, שהוא ייחודי לכל אחד מאתנו, ושיאפשר ריפוי באמצעות החדרת גנים שאינם פגומים, תאי גזע, חיסונים ותרופות חדשניות המבוססות על אותו מידע גנטי ייחודי.

מדובר במהפכה מהחשובות שהתחוללו בעולם המדע - רפואה מותאמת אישית: לא עוד טיפול אחיד לכל החולים במחלה מסוימת, אלא טיפול אישי המותאם לכל חולה לפי הנתונים הגנטיים הייחודיים שלו. מהפכה מדעית זו נושאת עמה גם בעיות סבוכות השייכות לתחום הביו-אתיקה. מה אנו רוצים לדעת על עצמנו? מה ירצו לדעת רשויות השלטון וחברות הביטוח על הצפוי לנו בריאותית? מה ירצו לדעת עלינו משפחותינו או בני זוגנו העכשוויים או העתידיים? ומה באמת יוכלו לדעת עלינו, ואילו השלכות יהיו למידע זה על ילדינו?



שאלות מעין אלה יידונו בכנס שייערך ב-2-3 במאי בבית האקדמיה הלאומית למדעים בירושלים, שמטרתו להעלות אל סדר היום הציבורי את המהפכה שכבר מידפקת על דלתנו ושחוקרים ורופאים בעולם ובישראל נעשים בימים אלה מבשריה וחלוציה. העובדה שרבים ממדעני ישראל הם חלק ממהפכה מדעית-רפואית זו של המאה ה-21 קשורה בחלקה ל-23 בפברואר 1960. באותו יום שלישי התכנסה בירושלים, לישיבתה הראשונה, בראשותו של ראש הממשלה דאז דוד בן-גוריון, האסיפה הכללית של האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים שבראשה עמד אז הוגה הדעות פרופ' מרטין בובר.



קשה לדמיין אירוע כזה המתרחש כיום. בן-גוריון ראה בחינוך, בהגות ובקדמה המדעית של ישראל את העמודים העיקריים שעליהם היא נשענת - אלה המבטיחים את קיומה - הממשיכים מסורת יהודית בת מאות שנים של לימוד, רכישת השכלה והפצת ידע, והופכים את המדינה לאור לשכנותיה ולעולם כולו. באקדמיה, שהיה לו חלק פעיל בייסודה, הוא ראה "בית ועד", כלשונו, לטובי המדענים, החוקרים, הסופרים, ההיסטוריונים, הכלכלנים, המשפטנים ואנשי הרוח באוניברסיטאות ובמוסדות המחקר בישראל, מוסד שישמש, בין היתר, גוף מייעץ לממשלות ישראל בנושאים רבים בתחומי החינוך, המדע והרוח.



חזונו של בן-גוריון התממש, אך בחלקו. ממשלות ישראל שבאו אחריו לא המשיכו את דרכו ולא עשו שימוש של ממש בידע הרב, בניסיון ובמוניטין הבינלאומיים של חברי האקדמיה, ובמערכות החינוך והמחקר בישראל חלה שחיקה מתמשכת והרסנית. עם זאת, האקדמיה מילאה ב-50 שנותיה תפקיד חשוב בפיתוחו ובקידומו של המחקר המדעי הבסיסי בכל התחומים ובהפיכת ישראל למעצמת-על מדעית.



האקדמיה הקימה את הקרן הלאומית למדע, הקרן הגדולה והחשובה בישראל לתמיכה במחקר מדעי ובהקמת תשתיות מחקר בכל המוסדות להשכלה גבוהה ומוסדות המחקר במדינה. האקדמיה מסייעת לגופי ממשל בבחינה מקצועית של נושאים רחבים במדעים המדויקים ובמדעי החיים, הרוח והחברה, ובכללם נושאים בין-תחומיים הנוגעים לרפואה, בדת ובחברה, כמו השימוש בתאי גזע עובריים. כמו כן היא תומכת במפעלי מחקר בעלי חשיבות לאומית, כמו חקר קטעי שירה ופיוט מן הגניזה הקדומה בקהיר, או חקר הצומח והחי לאורך ההיסטוריה של ארץ ישראל, ויוזמת השתתפות של ישראל במחקר המתבצע במתקנים רב-לאומיים כמו מאיצי החלקיקים באירופה.



בימים אלה חוגגת האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים 50 שנה לקיומה. צעירה, אך כבר לא כל כך. כמתנת יום הולדת חשבו חברי האקדמיה שראוי כי חגיגות היובל ייערכו לאורם של הישגים מדעיים ששינו את חיינו ושעוד ישנו אותם. אציין שניים מהאירועים החותמים את שנת היובל.



הראשון הוא חשיפה ראשונה של כתב היד המקורי של המאמר שבו תיאר אלברט איינשטיין את תורת היחסות הכללית. איינשטיין הוריש את כל כתביו לאוניברסיטה העברית בירושלים, מוסד שהוא היה מהוגי רעיון הקמתו. כתב היד של המאמר היה מאוחסן עשרות שנים בספרייה הלאומית שבאוניברסיטה, ולכבוד שנת היובל לאקדמיה הוצגו בין כתליה 46 דפיו לראשונה לעיני הציבור.



קשה להשוות בין הישגים מדעיים מבחינת גדולתם והשפעתם על חיינו: כיצד נוכל להשוות את ניסוח תורת היחסות לגילוי קרני הרנטגן או מנגנון התורשה? מה הפך אפוא את איינשטיין לסמל החשוב ביותר של התגליות המדעיות בכל השטחים במאה ה-20 ואולי בכלל? קרוב לוודאי שזו העובדה שללא רקע אקדמי, מעבדות, מכשור ואנשי מדע להתייעץ עמם, לבדו ממש, הגה איינשטיין תורה מקפת וכוללת המסבירה באחת את היסודות הפיסיים של היקום. ההתבוננות בדפי המאמר, גם לאלה שאינם מבינים ולו מקצת מהכתוב בו, מעוררת התרגשות כאילו קראו בספר סודות הבריאה. כך לפחות חשתי אני.



האירוע השני, עתידני בתכניו, הוא הכנס המדעי שייערך בבית האקדמיה בירושלים וכותרתו "חזית המחקר הביו-רפואי". בכינוס ישתתפו טובי המדענים בעולם בחקר מחלות ניווניות של המוח, סרטן ומחלות זיהומיות וריפוין המבוסס על המידע הגנטי האישי. לא כל החולים מגיבים באותה דרך לטיפול מסוים. העתיד שייך אפוא לרפואה המותאמת אישית. הדרך לפיתוחם של טיפולים מותאמים אישית ארוכה, מפותלת ויקרה. בבסיסה מונח ריצוף הגנום האישי של כל חולה וחולה, ואולי גם של כולנו כאוכלוסייה, אם נרצה לא רק לטפל במחלות אלא גם ללמוד על הדרכים שבהן אנו לוקים בהן ועל האפשרויות למנוע אותן.



האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים היתה ותוסיף להיות חוד החנית של מדעני ישראל ושל מוסדות המחקר המפוארים שלה. המנהיגות הישראלית צריכה לשוב לחזון בן-גוריון שהוצג לפני יובל שנים - ולאמץ אל לבה את המדע הישראלי ולהירתם לקידומו, כדי שיוכל להמשיך להתחרות ולעצב את מפת הדרכים של המהפכה המדעית-רפואית של העתיד.



הכותב הוא פרופסור מחקר בפקולטה לרפואה בטכניון, חבר האקדמיה הלאומית הישראלית למדעים וחתן פרס נובל לכימיה