הכלכלן העליז - פול סמואלסון

>> פול סמואלסון הוא אחד הכלכלנים הדגולים אי פעם, והיה גם איש יוצא דופן. ההספדים סיפרו על פול ככלכלן זוכה פרס הנובל שהיה. אך עבור רבים, בהם גם אני, כתלמיד תיכון במה שהיתה אז רודזיה הדרומית, 'סמואלסון' פירושו הספר "תורת הכלכלה".

קריאה בספר נותנת הצצה למוח הפנומנלי שכתב אותו ב-1948 - לא דוגמטי, נדיב, ידען, מבריק ובאופן מרשים אינו לוקח עצמו ברצינות רבה מדי. סמואלסון לא הצליח להימנע מעליזות ושנינות גם במאמרים הרציניים ביותר שלו. בקריאה מחודשת של כמה ממאמריו לאחר מותו, מצאתי עצמי שוב ושוב פורץ בצחוק הודות לצירוף מלים זה או אחר.



חוסר יכולתו לדכא את הצורך שלו לספר סיפורים באה לידי ביטוי בנאום קבלת פרס הנובל שלו: "האם יותר לי לבקש את סבלנותכם ולסטות מהנושא לשם אנקדוטה קטנה? אני עושה זאת בחשש מסוים, מכיוון שכאשר הוזמנתי לתת הרצאה זו הזהיר אותי פרופ' לנדברג שעליה להיות רצינית", אמר ופתח בשני סיפורים לפחות אודות המתמטיקאי ג'ון פון נוימן. מבקריו אמרו לי בשיחות בארבע עיניים כי הסגנון של סמואלסון מרגיז ורדוד. אך כל אחד וטעמו הוא - ומי שיכול לשמור על שנינות ופרספקטיבה תוך התמודדות עם נושאים רציניים, מוטב.



מעולם לא העדיף להיות מעניין על חשבון צודק



ברצוני לדון בהשפעתו של סמואלסון על מדיניות כלכלית באמצעות הסינתזה הניאו-קלאסית ותפקידו בחוג לכלכלה ב-mit.



ג'יימס טובין, אחד הכלכלנים הנערצים על סמואלסון, מתאר את הסינתזה הניאו-קלאסית כתרומתו הגדולה של סמואלסון לתחום המאקרו-כלכלה. למעשה, הסינתזה טוענת כי בסיוע מדיניות פיסקלית ומוניטרית טובה ניתן לשמור על הכלכלה בתעסוקה כמעט מלאה. בתנאים אלה, כל השיטות הניאו-קלאסיות, כמו למשל, מדיניות מקצה אופטימלית, ממשיכות לשמש קווים מנחים תקפים לקביעת מדיניות. ואולם מדי פעם, כפי שקורה כיום, הדגש צריך להיות על הטווח הקצר, וכאן נכנסת התורה הקיינסיאנית.



בפועל, מרבית קובעי המדיניות והיועצים מתבססים על הסינתזה הניאו-קלאסית. לרוב, עבור בעיות מסוימות אנו משתמשים במודלים ותוצאות ניאו-קלאסיות לאופטימיזציה של תעסוקה מלאה. עם זאת, בתקופת מיתון, כמעט כולנו קיינסיאנים - גם אם לא קיינסיאנים פשטניים המתמקדים במדיניות הפיסקלית בלבד, וגם אם יש מי שמתקשים לקבל רגשית שילוב זה.



כיועץ לנשיא ארה"ב לשעבר ג'ון קנדי ולאחרים, וכפרשן מאקרו-כלכלה, השקפותיו של סמואלסון שיקפו את הסינתזה הניאו-קלאסית, בוז לכללים ואקלקטיות כמעט חסרת בושה. כל זאת, למרות אמירתו על ג'ון סטיוארט מיל: "עבור מי שרוצה ששמו ייכנס לדפי ההיסטוריה, כמעט קטלני להיות גמיש, אקלקטי ופורה". האקלקטיות שלו הפכה את השקפותיו למרגשות פחות לעומת אלה של כלכלנים עם ראייה חד-משמעית של העולם, אך הוא מעולם לא העדיף להיות מעניין על חשבון צודק. ב-1983 אמר: "אני אקלקטי, מכיוון שהניסיון הראה כי אמא אדמה היא אקלקטית".



סמואלסון הגיע ל-mit ב-1940, ונותר שם ב-69 השנים הבאות כמעט ללא הפסקה, פרט לחורפים האחרונים שאותם בילה בפלורידה. הוא הצהיר בגאווה כי מעולם לא היה בוושינגטון שבוע שלם. מעל לכל, הוא היה אקדמאי. עם הגעתו, והתוספת המאוחרת יותר של בוב סולואו ואחרים, החוג לכלכלה ב-mit ותוכנית הדוקטורט שלו היו לנחשבים ביותר בעולם.



תפקידו של סמואלסון בהצלחה זו היה מרכזי, אך הוא לא היה שתלטן. הרגלי המחקר שלו, מסירותו לתחום, עבודתו הקשה, מדיניות הדלת הפתוחה שלו ביחס לסטודנטים וחברי סגל, סירובו המוחלט לנצל סמכות במקום תבונה, אהבתו לשיחות אודות כלכלה, כלכלנים וכמעט כל דבר אחר - כל אלה הפכו אותו למודל חיקוי בחוג שבו שיתוף הפעולה והידידות היו יוצאים מן הכלל.



אף כי בוגרים רבים עברו בכיתתו והושפעו ממנו עמוקות, לא קיימת אסכולת סמואלסון בכלכלה ואין מודל-על כלכלי שנחשב לשלו באופן ייחודי. הסיבה לכך היא שהוא ראה בסטודנטים שלו כלכלנים עמיתים, ולא חסידים לעתיד. היה קל לדבר עמו. הוא חשב ביחד אתך, לא דיבר אליך מלמעלה. הוא גם לא דיבר על המקצוע מלמעלה. כאשר לימדתי ב-mit, לעתים קרובות הייתי מקבל ממנו פתקים מצורפים למאמר של כלכלן בלתי מוכר, בהם נאמר משהו בסגנון של "נראה לי שיש לו טיעון טוב בעמוד 23". לאחר מכן, לרוב היתה מגיעה גם פגישה במשרדו לדיון המשך במאמר והסקת מסקנות.



גם אם אין אסכולת סמואלסון בכלכלה, מי שמחפש את הנצחתו צריך רק להסתכל סביבו - כיום יש כלכלנים רבים יוצאים מן הכלל, מנהיגים בתחומם, שחייהם הושפעו עמוקות על ידי סמואלסון והחוג שהוא, בוב סולואו ואחרים הקימו.



מסופר כי סמואלסון כתב בספר האורחים לאחר ארוחה בבית הכלכלן פרנקו מודליאני, "פרנקו, כשלא אהיה כאן יותר, עוד תצטער שמעולם לא שמעת אותי מדבר". אך אני רוצה לצטט דווקא את פרנקו, שלאחר הנאומים במסיבה ב-1983 שבה קיבל סמואלסון את קובץ המאמרים שנערך על ידי קארי בראון ובוב סולואו, ניגש לסמואלסון, נופף אליו באצבעו, ואמר לו: "אתה, אתה העשרת את חיינו".



ואת זאת אכן הוא עשה, ועל זאת ודברים רבים אחרים אנו חולקים כבוד וחוגגים את חייו של פול סמואלסון.



המאמר הוא גרסה ערוכה של נאום לזכרו של פול סמואלסון שנישא באוניברסיטת mit ב-10 באפריל