וושינגטון שיכנעה את הנגיד להמתין

בסוף 2009 ובתחילת 2010 היתה ההערכה בקרב קובעי המדיניות בבנק ישראל ובקרב החזאים הבולטים כי הנגיד, פרופ' סטנלי פישר, יעלה את הריבית במשק מ-1.0% בדצמבר 2009 לרמה של 2.5%-3.0% בדצמבר 2010 - כלומר העלאה של 0.25% לפחות אחת לחודשיים. הנגיד לא קיבל בינתיים את המלצות המומחים. הוא מעלה את הריבית בקצב אטי יותר - העלאה של 0.25% בינואר והעלאה דומה באפריל. במאי הריבית במשק תהיה כמו באפריל. כעת נראה שהריבית בסוף השנה תהיה 2.25%-2.5%.

הנגיד מעוניין להעלות את הריבית, בכך אין ספק. הדבר בא לידי ביטוי כמעט בכל התבטאות שלו. פישר מסביר את הלהט להעלות את הריבית ברצון להביא את הריבית הריאלית במשק לרמה "נורמלית" - כלומר, הריבית הריאלית כעת, הנמוכה מ-1%, אינה נורמלית, נמוכה מהרצוי. סיבה נוספת לנטייה של הנגיד להעלות את הריבית היא האינפלציה הגבוהה, שאחד הסימפטומים שלה הוא כמות הכסף במשק.

מה מונע מהנגיד להעלות את הריבית? הרצון לסייע להמשך הצמיחה הנאה של המשק ולהורדת האבטלה, ובעיקר החשש כי כל העלאה של הריבית תגדיל את פער הריביות בין השקל למטבעות הסחר העיקריים של ישראל, ובראש ובראשונה היורו והדולר, ובכך תביא לייסוף נוסף בשקל.

בשבוע שעבר סיפר הנגיד לראשונה כי הוא משוחח באופן קבוע עם נגידי הבנקים המרכזיים בארצות המפותחות ושומע על כיווני פעולתם. שלשום שב הנגיד מוושינגטון, שבה השתתף בכנס החצי שנתי של קרן המטבע הבינלאומית והבנק העולמי.

בכנס השתתף הנגיד בפגישה המרכזית של הוועדה המנהלת העליונה של קרן המטבע, וקיים פגישות אישיות בין היתר עם מנכ"ל הקרן, דומיניק שטראוס קאהן, ועם נשיא הבנק העולמי, רוברט זוליק. הנגיד שמע מהם כי הבנקים המרכזיים הגדולים בעולם דחו את כוונותיהם להעלות את הריבית בזמן הקרוב.

בחודש שעבר העלה בנק ישראל את הריבית במשק ברבע אחוז. העלאה נוספת של רבע אחוז, אתמול, היתה מגדילה בחצי אחוז את פער הריביות בין השקל לדולר (הריבית על הדולר 0.0%-0.25), בין השקל ליורו (ריבית היורו 1.0%) ובין השקל למטבעות אחרים. השיחות האלה חיזקו את החלטת הנגיד להמתין בינתיים עם העלאה נוספת.